המכתב והדוור
חודש ימים חלף. האיכר ואשתו המתינו בקוצר רוח למכתב הראשון שישלח להם בנם.
ואכן, יום אחד נראה דוור הכפר מתקרב לחווה כשהוא מנופף במעטפה. 'הגיע עבורכם מכתב', קרא אליהם.
ההורים שהיו אנשים פשוטים, ואשר לא ידעו לקרוא ביקשו מהדוור: 'התוכל לקרוא מה כתוב במכתב?'.
הדוור פתח את המעטפה 'שלום לאבא ואמא', החל לקרוא בהטעמה, 'הגעתי לבית הספר והתחלתי בלימודים. כולם פה נחמדים וטובים ואני הולך ומחְכִּים מיום ליום'. האיכר ואשתו הודו בחום לדוור.
חודש נוסף חלף, ואכן יום אחד נראתה מרחוק דמותו של הדוור. כשהדוור התקרב מעט, ראו האיכר ואשתו שזה אינו דוור הכפר הקבוע… הדוור הושיט להם את המעטפה ופנה ללכת. 'סליחה אדוני', 'התוכל בבקשה לקרוא מה כתוב במכתב?, אינני יודע לקרוא, והדוור הקבוע
תמיד קורא לנו…'
פתח הדוור את המעטפה בתנועות נרגזות, ושלף את דף הנייר. 'אבא ואמא שלום!', הקריא במהירות ובקול גבוה, 'אני ממשיך ללמוד היטב ומצליח במבחנים!…' משורה לשורה הלכה סבלנותו של הדוור ופקעה, ועד שהגיע לשורה האחרונה, הוא כבר הרים את קולו: 'כאן בעיר הגדולה החורף קשה ואני קופא מקור!!!', צעק, 'תשלחו לי נעליים חדשות בדחיפות!!!!!'…
כמובן שההורים הכועסים לא שלחו לבנם נעליים. ילד כזה שבטוח שמגיע לו הכול – לא מגיע לו שום דבר!
לאחר חודש הופיע שוב הדוור הקבוע, והביא את המכתב החודשי. הוא פתח את המכתב והחל לקרוא את מכתבו של הבן: 'אבא ואמא היקרים', קרא בהטעמה, 'ייתכן שלא קיבלתם את מכתבי הקודם, אבל כאן נעשה יותר ויותר קר, והנעליים שלי קרועות'. כאן הפך קולו של הדוור לקול מתחנן: 'אנא תשלחו לי נעליים חדשות'…
'בהחלט' אמר האיכר. 'עכשיו, כשהוא למד כיצד מבקשים – נשלח לו את הנעליים'. הדוור שמע את חילופי הדברים ושאל אותם מה כוונתם…
האיכר סיפר: 'בחודש שעבר הבן שלנו שלח מכתב חצוף ביותר', אמר האיכר, 'וכעסנו עליו מאוד'.
'אפשר לראות את המכתב הקודם?' אמר הדוור.
האיכר נכנס הביתה והביא את דף הנייר.
נטל הדוור את הדף, פתח את קיפוליו והחל להקריא 'אבא ואמא שלום, אני ממשיך ללמוד היטב ומצליח במבחנים…' הדוור המשיך לקרוא בקול מתחנן: 'כאן בעיר הגדולה החורף קשה ואני קופא מקור!', וסיים בקול בוכים: 'תשלחו לי נעליים חדשות בדחיפות!'
שסיים שאלו האיכר: 'האם זה אותו מכתב שבנם שלח להם לפני חודש? עכשיו הוא נשמע ממש שונה'…
צחק הדוור והסביר להם: 'המילים הכתובות הן בדיוק אותו דבר, השאלה רק כיצד מקריאים אותן…'
הנמשל:
אחים יקרים, בכל פעם שצריך לומר משהו לזולת, צריך לזכור שנימת הדיבור יכולה לשנות את התמונה מקצה לקצה. לפעמים צריך לומר משהו לא נעים לחבר או להציג בפניו עמדה הנוגדת את עמדתו. אם נאמר אותן מילים עצמן, אבל בנימת קול מרוככת, הכול ייראה אחרת… ויתכן שגם הדברים ישמעו ויתקבלו…