פרשת בשלח תשעז

 יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה" (שמות טז, כב).

בכל יום היו מקבלים ישראל כמות מַן המספיקה ליום אחד, אך ביום השישי קיבלו כמות כפולה של מן, באו ישראל ושאלוהו למשה רבינו, "מדעו קיבלנו היום כמות כפולה?" השיב להם משה: "היום ערב שבת ולכן קיבלתם כמות כפולה של מן, גם בשביל היום וגם בשביל מחר, כיון שבשבת לא יורד מן" (וזכר לכך אנו בוצעים בשבת על שני לחמים שלימות, כדי לזכור שביום השישי היה יורד לחם כפליים), הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לה'.. אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה (שמות טז, כג, כה).

אולם דתן ואבירם לא האמינו לדבר משה וקמו בעוד לילה, בְּעוֹד לַיְלָה לְךָ קָמוּ לא עבדך.. (מושאל מנוסח הסליחות), לקחו את המן שהיה בחלקם ופיזרוהו על האדמה, כדי שבבוקר יוכלו לומר לעם ישראל שמשה רבינו לא צודק (חלילה) וכן יורד מן גם ביום שבת.

מה עשה הקב"ה? שלח את הציפורים והם אכלו את כל המן שפיזרו דתן ואבירם. בבוקר באו דתן ואבירם לעם ואמרו שיש מן, הלכו ישראל לראות ולא מצאו שום דבר והייתה לדתן ואבירם מכך בושה גדולה.

וזכר לדבר שהציפורים אכלו את המן, יש נוהגים ליתן לפניהם בשבת פרשת בשלח מעט חיטים מבושלים, אולם יש אומרים שאסור לעשות זאת משום טרחא יתירה בשבת שלא לצורך, אך יש הטוענים שהנח להם לישראל במנהגם, והנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו (מקור המנהג הובא במג"א סימן שכ"ד סק"ז, ובמשנ"ב שם ס"ק ל"א. ובחזו"ע שבת ד' עמוד רע"א העלה לדינא דהנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו, דמנהג ישראל תורה הוא יעוי"ש).

♦♦♦♦

עד כמה השבת הקדושה שומרת על ישראל, יותר ממה ששמרו ישראל את השבת, השבת שמרה עליהם (עי' שבת קיז ע"א).

יש אנשים שחושבים שאם יעבדו בשבת הם ירוויחו ממון רב, אך הם לא מבינים שלא יצא להם מכך רווח, כיון שמהשבת הקדושה מתברכין כל ששת ימי השבוע, וכדברי הזוהר הקדוש: "דמיניה מתברכין כל שיתה יומין!" (יעוי' בזוהר ח"ב דף פח ע"א, וכן מובא במאמר הזוהר הנקרא לפני סעודת ליל שבת).

ובעניין זה נספר, נהג מונית בעיר אילת פנה אלי ואמר, "הרב, כל יום אני מרוויח 300-400 ש"ח, אך בשבת אני מכפיל את הפירעון כנגד כל ששת ימי השבוע ואני מרוויח בין 3,000 ל-3,500 ש"ח!"

"אולם", סיים אותו נהג ואמר, "אני מרגיש שאין ברכה בכסף, לפתע נהרס המצבר ומתקלקל המנוע, פתאום הגלגל מתפוצץ והמראה נשברת..".

אין ברכה בכסף של שבת, כיון השבת הקדושה היא זו שנותנת את הברכה האושר והשמחה לאדם.

♦♦♦♦

בדברי רבותינו מובא (יעוי' בע"ז י ע"א, בראשית רבה יא, ד), שאנטונינוס קיסר רומי חיבב ואהב מאוד את רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, והיה הולך ללמוד אצלו תורה בכל יום.

פעם אחת רבינו הקדוש נתן לו לאכול מהחמין של שבת, טעם אנטונינוס ונהנה מאוד מהתבשיל וביקש לדעת את המתכון למאכל זה, כדי שיצווה לעבדיו שגם יכינו לו מאכל זה. "מחילה", פתח רבינו הקדוש ואמר, "אך אתם לעולם לא תצליחו להכין את התבשיל הזה כפי המתכון שאנו עושים".

"וכי מזלזל במלכות אתה?" שאל אנטונינוס, "מדוע שלא נוכל לעשות כך, אמור נא לי אלו תבלינים שמים אתם בחמין ומיד אצווה לעבדי שילכו לקנותם, וכי אוצרו ומרתפו של המלך חסרים דבר?"

אמר לו רבי: "זה תבלין מיוחד של שבת, רק מי ששומר את השבת מקבל את התבלין והטעם הנפלא הזה באוכל". לצערנו, ישנם יהודים שעושים קידוש ומכינים חמין, אך בו בזמן נוסעים ברכב בשבת, ובמקום לקיים וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ (ישעיה נח, יג) מקיימים וקראת למכונית עונג.. הם אוכלים את החמין אך לא מרגישים בו טעם מיוחד.

אך כשהם הולכים לסבא ולסבתא שלהם השומרים את השבת וטועמים את החמין הם מרגישים טעם נפלא, וזאת מפני שמי ששומר את השבת מקבל את התבלין של השבת במאכלו, אך מי שאינו שומר השבת לא מקבל את הטעם הנפלא של השבת הקדושה.

וכפי שאמר רבי יהושע בן חנניה לקיסר לאחר ששאלו, מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף? תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו – וריחו נודף. אמר לו: תן לנו הימנו! – אמר לו: כל המשמר את השבת- מועיל לו, ושאינו משמר את השבת -אינו מועיל לו (שבת קיט ע"א).

יהי רצון שנזכה כל בית ישראל לשמור יחד את השבת הקדושה ובזכות שמירתה נזכה לגאולה השלימה, וכפי שאמרו רבותינו (שבת קיח ע"ב) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלים.