מחקר חדש ומפתיע קובע שאפשר להסתפק באבחון מחלת הצליאק בבדיקת דם ולא להשתמש בבדיקות פולשניות וכואבות!
רבות דובר על ציליאק. אבל בשורה תחתונה ובמילים פשוטות: ציליאק היא מחלה שלא מאפשרת לגוף לעכל גלוטן.
מחלת הצליאק ניתנת לטיפול (דיאטה נטולת גלוטן) המביא להיעלמות תופעות המחלה, בהקפדה על דיאטה נטולת גלוטן.
שכיחות מחלת הצליאק באוכלוסיה הינה 1 ל- 100 אנשים (1% מהאוכלוסיה).
מחקר נרחב שבוצע בקרב מאות ילדים מעשרות בתי חולים באירופה מצא כי אצל יותר ממחצית מהחולים לא נדרשו אנדוסקופיות וביופסיות מהמעי כדי לבצע את אבחנת המחלה.
מדובר בפרוצדורות מורכבות הדורשות אשפוז ולעתים גם הרדמה כדי ליטול דגימה ממערכת העיכול. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת הרפואי Gastroenterology.
במשך עשרות שנים אבחנה של המחלה הייתה באמצעות לקיחת ביופסיות מעי באנדוסקופיה עליונה (גסטרוסקופיה). כעת מצא המחקר כי בלמעלה ממחצית המקרים ניתן להגיע לאבחנה גם ללא פעולה פולשנית זו.
תגובה חיסונית של הגוף לגלוטן
מחלת הצליאק המוכרת גם בשם "מחלת אלף הפנים" נגרמת כתוצאה מתגובה חיסונית לחלבון גלוטן המצוי בחיטה, שעורה, שיפון ומוצרי מזון המכילים אותם.
ההסתמנות השכיחה של צליאק בילדים היא של כאבי בטן מלווים בשלשול, אך ייתכנו גם סימפטומים שאינם מערבים את מערכת העיכול ובהם אנמיה, בעיות גדילה, ואפילו כאבי ראש והפרעות נפשיות.
בעקבות החשיפה לגלוטן, אצל ילדים הרגישים לו, מתפתחת בגוף תגובה חיסונית אוטואימונית (חיסון עצמי) המשפיעה בעיקר על רירית המעי הדק.
רירית המעי הדק בנויה מסיסים רבים אשר תפקידם העיקרי הוא הגדלת שטח הפנים של המעי, ובכך הגברת יכולת המעי לספוג רכיבי המזון ולהעבירם אל זרם הדם. התגובה הדלקתית האופיינית גורמת לנזק לסיסי המעי הדק. כתוצאה מכך, קטן שטח הספיגה של המעי ולא מתאפשרת ספיגה נאותה של רכיבי המזון.
לצורך אבחון, רופאים מבצעים בדיקת דם המגלה רמות גבוהות של נוגדנים מסוג tTGA-IgA. נוגדנים אלה הם חלבונים המיוצרים על ידי תאי החיסון ומכוונים אל רקמת המעי עצמה. עליית ערכי tTGA-IgA בדם מעלה את סבירות האבחנה של מחלת הצליאק. אולם עד כה, לקבלת אישור של נגעים בריריות, נדרשת גסטרוסקופיה עם דגימת רקמות (ביופסיות) מן המעי העליון. אצל ילדים הפעולה מתבצעת בהרדמה.
ואולם המחקר האחרון הראה בבירור כי השילוב של רמות נוגדנים גבוהות מסוג tTGA-IgA ו- EMA-IgA מאפשר אבחון מובהק של מחלת הצליאק בילדים עם תסמינים, ללא ביצוע ביופסיה.
כל המטופלים שמילאו את הקריטריונים, נבדקו באופן חיובי לגורמי הסיכון הגנטיים, ולכן ניתן לאשש את הגישה שאין צורך בביצוע ביופסיה לאבחון צליאק.
