לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם
"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שמות י, ב).
הקב"ה רצה לחזק את אמונת ישראל וביטחונם בו יתברך, ולכן הכה מכה רבה ועצומה את המצרים במצריים. ונשאלת השאלה, וכי זה הוגן, מדוע לחזק את אמונת ישראל על חשבון מצרים?
אלא הדבר יובן על פי משל נפלא של המגיד מדובנא (ר' יעקב בן זאב קרנץ, חי לפני כיותר ממאתיים שנה, והיה חבירו ומגידו של הגאון מוילנא), בעיירה גדולה גר עשיר מופלג שהיה חסוך בנים, הוא ורעייתו נבדקו במשך מספר שנים אצל הרופאים והפרופסורים הגדולים והמומחים ביותר, ועשו את כל הסגולות והתפילות, עד שלבסוף זכו להיפקד בבן זכר, לאחר שתיים עשרה שנה, אך לדאבון ליבם, לאחר הלידה התקלקל חלב האם ולא יכולה הייתה עוד להניק את בנה.
התינוק, שהיה עדיין נפש במיוחד, לא היה מסוגל לשתות תחליפי חלב, אלא רק חלב אם, ולכן הפתרון היחידי היה להשכיר לו מינקת שתניק אותו. תיכף ומיד שכר העשיר מינקת בכסף מלא וציווה עליה לאכול מאכלים בריאים וטובים המזינים את הגוף, כדי שהחלב שלה יהיה משובח ותוכל להניק את הילד בצורה הטובה ביותר, והוסיף העשיר להזהירה אזהרות רבות לבל תאכל מאכלים מקולקלים וכדו', כדי שלא תזיק חלילה לתינוק.
והנה, לאחר כמה חודשים חלה התינוק בחולי מעיים קשה, ולאחר חקירה ודרישה אצל הרופאים קבעו שהינו סובל מחולי קשה מאוד שכדי לרפאותו מוכרח התינוק לשתות תרופה מרה וחריפה במיוחד, העלולה לשחוק את מעיו מחמת חריפותה ולסכנו. הדרך היחידה להציל את התינוק הוא על ידי שהמינקת שלו תשתה את התרופה המרה ותניק את הילד, וכך הוא יקבל את החלב ויבריא.
פנו ההורים המודאגים למינקת וביקשו ממנה שתשתה את התרופה, אך המינקת סירבה בתוקף ולא הסכימה בשום פנים ואופן לשתות את התרופה המרה כלענה. ההורים ניסו להסביר לה שהילד לא מסוגל לשתות את התרופה החריפה, אך היא נשארה בשלה וטענה שאינה מחויבת לעשות זאת, "שכרתם אותי לשם הנקה ולא כדי לשתות תרופות", טענה.
ההורים הזמינו את המינקת לדין תורה כדי לברר האם היא חייבת לשתות את התרופה, ושם ביקש הדיין לקבל דיאגנוזה המתארת את סיבת קלקול הקיבה החריף שלקה בו הילד.
לאחר הבירורים גילו שהילד חלה כתוצאה ממאכלים מקולקלים שאכלה המינקת, ולכן פסק הדיין שהיות והמינקת גרמה לחולי התינוק, הילכך חייבת היא לשתות את התרופה המרה כדי שיבריא הילד ויחזור בחזרה לאיתנו הראשון.
זהו המשל, והנמשל, עם ישראל היו בריאים ושלמים בנפשם ובגופן, מאמינים ודבוקים בה', אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ (שמות א, א), כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה (בראשית מו, כו), שבעים היו לו ליעקב, והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיו כולם עובדים לא-ל אחד (רש"י שם ומקורו מויקרא רבה ד, ו).
אך המצרים ניתקו את עם ישראל מהאמונה הצרופה שהייתה להם והחדירו בהם מידות רעות והשקפות מקולקלות באמצעות הכישופים (שמכחישים פמליא של מעלה – סנהדין סג ע"ב), העבודות זרות ועבודת הפרך שהיו מעבידים אותם.
ובכדי לרפאות את היהודים מהמחלות שגרמו להם המצרים היה צורך להוריד לעולם מכות מזעזעות, אך על ישראל לא היה שייך ליתנם, כי הם עדינים בנפשם ולא יוכלו לעמוד בהם, אלא צריך ליתנם על מי שגרם להם לכל זאת- למצרים!
המצרים גרמו לקלקול ולכן הם חייבים לקבל את המכות שעל ידם יתרפאו ישראל ויחזרו לאמונתם הצרופה ולדרך אבותיהם הקדושים.
וזהו שאמר שלמה בחכמתו (משלי יט, כה): לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם, לֵץ תַּכֶּה- זה פרעה, וּפֶתִי יַעְרִם- אלו ישראל (יעוי' במנורת המאור פרק ת"ת ד"ה ועוד גרסינן שדרש זאת מדנפשיה), הקב"ה הכה את פרעה ומצרים, ועל ידי זה קיבלו ישראל חכמה שלא לעשות כמעשיהם, אלא לחזור למבועי התורה והיראה, לשמירת התורה וקיום המצוות.
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'- על ידי המכות שהביא ה' יתברך על מצרים התחזקו והתחסנו ישראל באמונה שהתרופפה מהם מעט, וידעו בחזרה את ה' יתברך, כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' (ירמיה לא, לג).
יהי רצון שנזכה לגאולה השלימה בקרוב, אמן.
