גם יונג וגם פרויד יוצאים מתוך נקודת הנחה שקיימת בנו, בכל אחד מאיתנו, מערכת של בלתי מודע, אבל ההבדל המשמעותי ביניהם הוא, שפרויד טוען כי הסמלים בחלום באים להסתיר משהו שונה הקיים כמושג בתודעת החולם: דחפים ורצונות מוסתרים שטרם מומשו, רצונות מינקות ומילדות, בעוד יונג אומר שלהפך, הסמלים הם מאמץ של הבלתי מודע, אותו חלק שני של אישיותנו.
כאמור, לגלות ולבטא עבורנו דברים שעלינו לדעת, והם קשורים להווה הנוכחי:
התראות, הכנה נפשית לדברים שיקרו, הצעות לשיפור ולתיקון דברים (למי שיודע איך לקרוא אותם, כמובן).
אולי הדברים נשמעים לחלק מאתכם מוזרים, אבל אנחנו מכירים אנשים רבים נורמלים מאד, וחפים מכול שיגעון, שטוענים, שלעיתים חזו דברים קטנים בחלום: אנשים רחוקים ש"צלצלו" אליהם בחלומם אכן, היו בקשר למחרת היום.
אין מדובר על תחושת ה"דה ז' וו" המופלאה שמכיר כל אחד כמעט, אלא על חיזוי של ממש. כאשר הייתי בסמינר, הייתה לנו מורה להיסטוריה, שבאופן קבוע, נכנסה לכיתה לשיעורים ללא שהופיעה יום קודם במערכת, ולמרות זאת, בוחנת אותנו על החומר באופן פרטני. חברותי לכיתה לא הבינו איך אני יודעת תמיד לענות. ובכן, לא, זה לא בגלל זיכרון פנומנלי, בכלל לא, פשוט, בכל לילה שלפני שיעור כזה, הייתי חולמת שהוא יתרחש, אצה רצה למחברת בבוקר, ומשננת את השיעור האחרון. השיעורים הללו יכלו להתקיים בימים הכי מוזרים: יום שישי, ערב חג, ואז, שבועיים תמימים לא להתקיים בכלל, אבל אני, אף פעם לא טעיתי, ואף פעם לא שיננתי את החומר "חינם"! כמובן, שמאמצע השנה ועד לסופה, היה עלי לטלפן בבקרים השכם לבנות קבועות שהכריחו אותי לעשות זאת…
אנשים רבים טוענים שידעו שהם חולים עוד בטרם נקבעה האבחנה על ידי הרופא, לא משום שחשו שלא בטוב, אלא שפשוט חלמו על כך.
אנשים אחרים נמצאים כשהם מבולבלים לנוכח העובדה שפשוט ידעו בבוקר, שיבואו אליהם אורחים מסוימים, או שיקרה משהו מסוים. איך? הם חלמו.
אנשים רבים טוענים שידעו שהם חולים עוד בטרם נקבעה האבחנה על ידי הרופא, לא משום שחשו שלא בטוב, אלא שפשוט חלמו על כך.
כאמור, לגישה זו יש גם הסבר ראציונלי לגבי אותו חיזוי עתיד שהוזכר מקודם: בשעת השינה נחלשת, ואף נעלמת יכולתנו להתייחס לגירויים חיצוניים מסיחי דעת, ולכן אנחנו קשובים יותר לגירויים הפנימיים, בעניין חיזוי תחלואים: מצבו הגופני של הישן, מתבטא בתודעת הישן בצורה חריפה ששעת השינה, ולכן, סימפטומים של מחלות שונות מופיעים בחלום עוד לפני שמבחינים בכך בשעות העירנות.תופעה זו של חיזוי איננה נדירה כלל, והיא מוסברת אפילו על ידי גישה שונה ונוספת לעניין החלום, ושמה: "הגישה המבנית הפשטנית" ואשר, כשמה כן היא, מתייחסת אל החלום כאל המשך של מבנה אישיותו של האדם – באופן פשוט ובלתי רוחני במיוחד: על פי גישה זו, שהיפוקרסט ואריסטו היו בין ראשוני מעצביה, קשורים הדברים שאנחנו חולמים עליהם למחשבות שחלפו במוחנו ביום או בימים האחרונים, ואין להם כל סדר הגיוני או מתבקש. ולמעשה החלום הינו תפיסה של גירויים חיצוניים הקיימים בסביבת האדם הישן, בין בשעות העירות ובין בשעות השינה! חוקר צרפתי בשם מאוריי, שתמך בגרסה זו, ערך על עצמו ועל חבריו ניסויים רבים, שהוכיחו, שהחלומות אכן, מופיעים בגלל כל מיני גירויים המתרחשים ממש בשעת השינה: אדם שנוצה תועה מדגדגת את אפו, עלול לחלום שמישהו מפשיט את עור פניו מעליו, חלום מפורסם של מאוריי הוא על היותו תחת הגליוטינה, מסתבר, שבאותו זמן, נשבר קרש מקרשי מיטתו ונפל על צווארו…מגע הקרש על הצוואר הוא שעורר את הסיוט על עריפת הראש המתרחשת בחלום…
לגבי חיזוי עתידות מסוג אחר: מציע אריסטו רעיון נוסף: אותם דימויים ומקרים המתרחשים בחלום עשויים לשמש נקודת מוצא למעשי האדם בהקיצו משנתו ולכוון בסוף את התנהגותו של האדם. הפסיכולוגיה המודרנית מכנה תהליך זה בשם: "הנבואה שמתגשמת".
ואולם אריסטו, שכלתני ובלתי נכנע לדבר פרט לשכל, כהרגלו, אינו עונה על השאלה: מדוע ואיך השפיע חלומי הקבוע על המורה המפחידה להיסטוריה?
חלומות סיקרנו והעסיקו מאז ומתמיד מוחות דגולים בעולם. אריסטו, הפילוסוף היווני הידוע, הרבה לחקור את הנושא, גם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית הוקסם מן החלומות, בהבינו כי הינם צוהר בעל ערך לא מבוטל אל נפש האדם, מאווייו הכמוסים והבעיות, שאינן ידועות אף לו עצמו.