מאן דאמר – אין כמו ארצנו הקדושה

מאן דאמר – אין כמו ארצנו הקדושה

"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דברים כו, א).

כותב אור החיים הקדוש (ד"ה והיה) אמר והיה לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה (תהילים קכו, ב).

אין שמחה אלא בישיבת ארץ ישראל, גדולי ישראל במשך כל הדורות קיוו וציפו להגיע לארץ ישראל ולזכות במצווה היקרה הזו של ישוב הארץ, כל הדר בארץ ישראל – דומה כמי שיש לו אלוקָ (כתובות קי ע"ב), וכל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון (שם קיא ע"א), אך לא תמיד אנו יודעים ומכירים במעלת ארצנו הקדושה וממהרים חלילה לצאת ממנה, לפי שאין בעל הנס מכיר בניסו (נידה לא ע"א), אנו צריכים לשמוח שמחה גדולה על הזכות שנתנה לנו להתגורר בארץ ישראל.

רבי חיים שאול דוואק הכהן זצ"ל (היה מגדולי המקובלים לפני כשמונים שנה, ולמד יחד עם הגאון רבי יום טוב ידיד הלוי זצ"ל ועם הגאון רבי אברהם עדס זצ"ל- חבורת מקובלים קדושי עליון, וחיבר פירוש על ספר "אוצרות חיים" למהרח"ו וקרא לו בשם "איפה שלימה"), לעת זקנתו חלה במאור עיניו והוצרך לעבור ניתוח על ידי רופא מומחה בצרפת.

כשהודיעו זאת לרב ואמרו שאם לא יעבור את הניתוח עלול ח"ו לאבד את מאור עיניו, ענה הרב: מוטב לו שיתעוור ובלבד שלא לצאת מארץ ישראל לטומאת ארץ העמים. על אף שסומא חשוב כמת (נדרים סד ע"ב), ולמרות שהפצירו בו רבות, הרב לא היה מוכן לצאת מאדמת ארץ ישראל ולאחר תקופה קצרה נעשה סומא בעיניו במשך כחמש עשרה שנות חייו האחרונות. אולם כל התורה והקבלה היו מונחים בכיסו ועל אף שהיה סגי נהור היה מתקן את הקוראים מתוך הספר שצריך לקרוא ולכוון כך ולא כך.

וזכורני מילדותי במרוקו שהיו באים שדרי"ם מארץ ישראל כדי לגבות כספים עבור תלמידי חכמים בארץ ישראל השוקדים על תלמודם, ופעמים רבות היו השדרי"ם מתארחים בבית הורי, לפי שמר אבי ע"ה היה אוהב ומעריך מאוד את חכמי ארץ ישראל, ומתאר לנו את מעלת ישיבת הארץ בהתרגשות, כשהיו מגיעים השדרי"ם הייתה שוררת בבית שמחה מיוחדת, 'הגיע אורח מארץ ישראל, מארץ הקודש שכולנו כל כך חושקים להגיע אליה', ואני ואחיי היינו מבקשים רשות מהשדרי"ם לגרד את העפר הדבוק בנעליהם ושמים אותו בצלחת המרק או בכוס התה, ושותים בשמחה מעפרה של ארץ ישראל. וכפי שכתב המשורר רבי יהודה הלוי בשבח ארץ ישראל באומרו "הלא את אבניך אחונן ואשקם, וטעם רגביך (בוץ קשה של אדמת ארץ ישראל) לפי, מדבש יערב" (יהיה מתוק לי יותר מדבש), כך הרגשנו.

וכשזכינו להגיע לאדמת ארץ ישראל בגיל אחד עשרה, מיד השתטחנו על האדמה הקדושה, נישקנו אותה ופרצו בבכי ודמעות של שמחה והתרגשות, 'זכינו להגיע לארץ הקודש, אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵֽרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַֽחֲרִית שָׁנָֽה' (דברים יא, יב).

♦ ♦ ♦ ♦

הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה, מצווה רנ"ד) מבאר את ציווי התורה לֹֽא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו (דברים כג, טז), הזהירנו שלא להשיב עבד שברח מחו"ל לארץ ישראל לאדוניו, לפני שאין להשיב בשום פנים את העבד מהסתופפות במקום טהור הנבחר, בקבוץ הנכבד. דברי הרמב"ם אלו  מופלאים, ארץ ישראל, הוא המקום הטהור, הוא המקום הנבחר, הוא הקיבוץ הנכבד!

ולכן מובן מדוע גדולי ומאורי ישראל במשך כל הדורות חרפו נפשם לעלות לארץ ישראל, אור החיים הקדוש נתן ליבו לעלות לארץ הקודש יחד עם כל הקהילה הקדושה שלו בעיר סאלי שבמרוקו, על אף כל התלאות וההרפתקאות שאירעו להם בדרכם, וכן הבעל שם טוב, הגאון מווילנא ורבינו ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל השתוקקו לשכון כבוד בארצנו, לפי שידעו והכירו את ערכה ומעלתה של ארץ ישראל. ואנו, שנמצאים כבר בארצנו הקדושה, כמה צריכים אנו לאחוז במצווה זו בכל כוחנו ולשמוח וליקר את הזכות שניתנה לנו, יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה (תהילים מח, יב).

♦ ♦ ♦ ♦

שנו רבותינו (דברים רבה- ראה ד, ה) "אמר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל: בני, שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד". לפעמים אדם מוכן לוותר על מצוות מסוימות ועל קביעת עתים לתורה, מחמת שדואג לפרנסתו וחושב בליבו שלא יכול להסתדר, אך צריך האדם להאמין ולדעת נאמנה שה' יתברך לא ישיב פניו ריקם, ויסובב שיקבל בדיוק את מה שמגיע לו, וְהַבּוֹטֵחַ בה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ (תהילים לב, י).

ובעניין זה נספר, יהודי ירא שמים מהעיר בני ברק עבד כסוכן נסיעות והיו לו קליינטים קבועים שקנו ממנו כרטיסי טיסה לכל רחבי העולם. לאותו יהודי היה אחיין שהיה איש עסקים ומיליונר גדול, כל כמה ימים היה מזמין כרטיסים מדודו וטס ברחבי העולם לצורך עסקיו. חלק גדול מפרנסתו של סוכן הנסיעות היה בזכות הנסיעות שהיה מארגן לאחיינו.

והנה, לסוכן הנסיעות היה שיעור קבוע עם חבורת אנשים בדף היומי משעה 14:00 עד שעה 15:00, השיעור הזה היה בעבורו כחוק ובל יעבור, הוא לא היה מוכן לוותר עליו בשום הון שבעולם, חמש דקות לפני השעה 14:00 היה סוגר את משרדו, תולה שלט "הפסקת צהריים" והולך לבית המדרש לשיעורו הקבוע. לפני כניסתו לשיעור היה מכבה את הפלאפון כדי שלא יטריד אותו שום אדם באמצע לימודו.

יום אחד התקשר האחיין בשעה 13:30 וביקש למצוא בדחיפות טיסה לניו יורק לאותו יום בערב, הלוך ושוב. משימה זו הייתה קשה במיוחד, כל הטיסות לניו יורק היו מלאות עד אפס מקום, אך לאחר חיפושים מצא סוכן הנסיעות טיסה בחברת "סוויס-אר", מיד התקשר למשרד של אחיינו וביקש מהמזכיר לשאול אם הוא מעוניין לטוס באותה חברת נסיעות. המזכיר ענה שכעת הוא נמצא בפגישה חשובה ואינו יכול לדבר, ובינתיים הלך סוכן הנסיעות לבית המדרש לשיעורו הקבוע.

לאחר שנגמר השיעור הדליק סוכן הנסיעות את הפלאפון ושמע את ההודעות שהשאיר לו אחיינו: "יוסי תענה לי, אני רוצה להגיד לך שתזמין לי את הטיסה הזאת.. אני חייב לנסוע בדחיפות..". "יוסי, למה אתה לא עונה לי?! אי אפשר לעשות איתך עסקים!", כך צלצל אליו האחיין מספר פעמים, אך יוסי- סוכן הנסיעות, לא ענה, הוא היה באמצע שיעור תורה.

סוכן הנסיעות התחיל לחשוש שפרנסתו אבדה ממנו, אחיינו כבר לא יסכים יותר לעבוד עמו, וחשב שאולי הוא צריך לבטל את שיעורו הקבוע ולהעביר אותו לשעות הערב, כדי שלא להפסיק באמצע העבודה ולאבד קליינטים כל כך חשובים.

ובאמת, לאחר כמה שעות התקשר אחיינו הכעוס ואמר: "תשמע דוד, יש לנו ידידות ביולוגית נפלאה מאוד, אבל לא לעסקים. אין לי יותר עסק איתך, גמרנו. אבל אני מציע לך בתור אדם שמבין טוב בעסקים שתיזהר, תשמור על קליינטים שלך, תדע איך להתנהג איתם ולא תתנהג איתם כמו שהתנהגת איתי, אמרתי לך שאני צריך נסיעה דחופה, היית צריך לבטל את הקביעות שלך ולהזמין לי את הטיסה".

והנה, לאחר כמה רגעים מקבל סוכן הנסיעות הודעה שמטוס של חברת "סוויס-אר" התרסק כולו ונפל בים! לאחר בירור הדברים גילה שזה היה אותו מטוס שאחיין שלו היה צריך להיות בתוכו, 229 נוסעי המטוס נהרגו במקום, נורא ואיום.

צלצל הסוכן לאחיינו ואמר לו: "שמעת מה קרה? הטיסה שדחקת אותי לקבוע לך וכל כך כעסת עלי על שלא עשיתי זאת, התרסקה. כל הנוסעים נהרגו, אני מודה לה' שלא נסעת באותה טיסה, אבל תדע לך, זה לא בזכותי, אלא זה בזכות השיעור תורה הקבוע שלי, בזכות התורה שלמדתי הקב"ה הציל את חייך!".

למחרת האחיין כבר הצטרף יחד עם דודו לשיעור וסיפר לכולם שבזכות השיעור הקבוע ניצלו חייו. כמה גדול ונעלה כוחו של קביעות עיתים לתורה הקדושה, לעולם לא מפסיד האדם מלימוד התורה הקדושה," בני, שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד".