העברת הכנף עם החוטים
אם נחתך הכנף כולו מהטלית עם הציציות שבו, ויש בכנף 6 ס"מ על 6 ס"מ, רשאי לתופרו שוב לטלית. אבל אינו רשאי לתופרו בטלית אחרת, משום שנאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", דהיינו שיתן את הציצית בכנף שמאותו בגד, וכנף זה לא היה מאותו בגד בשעת שתלה בו את הציצית. (סימן טו ס"ב. ה"ב א שלט) ועוד, משום שנאמר: "ועשו להם ציצית", דהיינו שציותה התורה לקשור את הציציות בטלית, ובזה תהיה כשרה. ולא שתהא הטלית נעשית מאליה, כמו כאן שלוקח כנף מוכן עם ציציות קשורות ותופרו בטלית. ואמנם במקרה הראשון שחוזר ותופר את הכנף באותה טלית, כיון שמתחילה נעשתה הטלית בהכשר, הרי זה כשר. וכיוצא בזה, טלית עם ארבע ציציות שנקרע כנף אחד ונעשה עגול, שבזה נפטרה הטלית ממצוה, כי יש בה עתה רק שלוש כנפות, אם תיקן את הכנף הקרוע וריבעו, אין צריך להתיר את כל הציציות, כיון שבשעה שנתנם בטלית היו בהכשר. (כן דעת רש"י, סמ"ג, נמוקי יוסף, רבנו שמחה, רבנו ישעיה, מהרי"ל, מהר"י מינץ, הרדב"ז, בית יוסף, ועוד הרבה אחרונים. ה"ב א ריז)
נקרע חור הכנף
אם החל להיקרע חור הכנף, אך לא נקרע עד שפת הבגד לגמרי, ועדיין מחובר כלשהו, הרי זה כשר (סימן טו ס"ה. ה"ב א שמח). אבל אם נקרע כולו ונפלו חוטי הציצית עם הקשרים והכריכות, אינו רשאי להחזיר את חוטי הציצית כמות שהם ולתפור את הקרע, אלא יפתח את הקשרים והכריכות ויקשרם שוב מחדש בכנף. (ה"ב א שמ)
המנהג לתפור את סביב הנקב שבכנף, כדי לחזקו שלא יקרע במשך הזמן. וכמו כן נוהגים לחבר חתיכת בד בכל כנף, כדי לחזקו היטב. (סימן יא ס"י. סימן טו ס"ו. ה"ב א רס, שנא)
הכשרים לקשירת הציצית
גוי – חוטי ציצית שתלה אותם הגוי בטלית וקשרם, הטלית פסולה, שנאמר: "דבר אל בני ישראל… ועשו להם ציצית", בני ישראל ולא גויים. (סימן יד ס"א. ב רנב)
אשה – כשרה לקשור את חוטי הציצית לכתחילה. (סימן יד ס"א. ה"ב א שה)
כן דעת רוב ככל הראשונים כמבואר בבית יוסף, וכתב שכן הוא מנהג העולם, והלכה כדבריהם הואיל והם הרוב, וטעם נכון יש להם. וכן הוכיח הרא"ש ממעשה בגמרא (בבא בתרא עד ע"א): יום אחד היה רבי יוחנן מפליג בספינה בים, וראה ארגז שקבועים בו אבנים טובות ומרגליות, והקיפו את הארגז מיני דגים הנקראים כרשא. אחד מהספינה שידע לצלול היטב, ירד להביא את הארגז. נחרדו הדגים ורצו לחתוך את ירכו של הצולל. השליך הצולל חבית של חומץ והבריח את הדגים בריח החומץ, והמשיך לצלול לכיוון הארגז. פתאום יצאה בת קול מן השמים ואמרה להם: מה לכם עם הארגז של אשתו של רבי חנינא בן דוסא, שעתידה לתת בתוכו את חוטי התכלת של מצות ציצית שתכין לצורך הטליתות של הצדיקים לעתיד לבוא. ע"כ. הרי שאשה כשרה לעשיית ציציות.
בני אשכנז מחמירים לכתחילה שאשה לא תקשור את חוטי הציצית. (הרמ"א שם)
קטן – כשר לעשות ציצית, אם הגדול עומד על ידו, ואומר לו שיעשה "לשם מצות ציצית". כי מאחר והקטן אינו בן דעת, לא חשובה כוונתו שאומר שעושה לשם מצוה, אבל כשהגדול עומד עליו, אז הוא עושה על דעת הגדול ומועיל. (ב רנו)
יש מבני אשכנז המחמירים לכתחילה שקטן לא יעשה ציצית. ואם עשה בקטנותו ועתה גדל, יוצא בה ידי חובתו (באור הלכה שם. ה"ב א שז). וכמו כן, אפשר שהגדול יכרוך את החוליה הראשונה ויקשור שתי קשירות, ולאחר מכן ימשיך הקטן לכרוך ולקשור, אף שאין הגדול עומד על גביו. (ה"ב א דש)
קשירת הציצית בלילה
מותר לכתחילה לקשור את חוטי הציצית בלילה, אף שהלילה אינו זמן ציצית. (יבי"א ח"ח סימן א. ב שלג)
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מתוך הספר סדר היום בהלכה ובאגדה