כאימהות התפקיד שלנו הוא להדליק תקשורת. נר שבת שרבות נוהגות להדליק אחד לכל בן ובת – הוא סימבולי לחלוטין בעניים הזה. ולכן, יש לי שאלה אלייך, אמא:
תגידי, כמה את בדיבור עם הילדים שלך?
דיבור אמיתי, לא "קום לך תביא תיקח, תנקה, תשמור, תרים…."
דיבור כזה שמצליח לגשר, לפשר, לקרב ולגרום להתחבר.
האדם בשונה מכל הברואים במציאות נקרא "מדבר"
יש לנו תכונה שאין לאף יצור אחר, יכולת הדיבור.
הדיבור הוא אמצעי תקשורת מרכזי בחייו של אדם
בטח בחייה של אישה – עשרה קבין…
ובטח ובטח בחייה של אימא.
והאמת שנכון יהיה לשאול כשאלה ראשונה
כמה את בדיבור עם עצמך??
מבררת עם עצמך, מה נכון לך, מה לא נכון
איך את מרגישה, האם את מרגישה?
מה עושה לך טוב, מה ממש לא נכון לך?
ועוד שאלות בסגנון הזה שמזמנות לשיחה
שלך עם עצמך.
אחרי שאת מדברת עם עצמך ואולי במקביל
כדאי גם לדבר עם הילדים.
עם כל הילדים. כל ילד בהתאם לגיל שלו.
והכי חשוב להבין שעל כל נושא ניתן לדבר
כל נושא!
כשהילדים יראו את אימא מדברת, משתפת, מתרגמת את מה שהיא מרגישה באזור הלב
למילים שיוצאות מהפה יהיה להם מודלינג (Modeling) -ילדים לומדים דברים
רבים מתוך התבוננות במבוגרים המבצעים פעולות שונות.
והכי הכי הילדים לומדים מאבאמא.
אם את תדברי, תשתפי, תתרגמי הרגשות ומחשבות למילים ברורות- גם הילדים שלך יעשו את זה.
ככה. הכי פשוט.
הנה לך דוגמה ממש מהימים האחרונים.
הבן הקטן והמתוק שלי שאל אותי בלי
קשר לשום דבר:
"אימא, מה זה סיכולוגיה?"
בהתחלה לא הבנתי אבל בצ'יק הסתדרו לי הדברים בראש.
הקטן והמתוק שומע לא מעט את המילה הזו
בהקשר לעבודה שלי ולא מבין מה משמעותה
אז הוא שואל. את מי שואלים?
את אימא!
אז נתתי הסבר ועל הדרך יש דיבור ביננו.
"קודם כל אומרים פסיכולוגיה.
פסיכולוגיה זו הדרך בה מנסים להבין את הרגשות שלנו
את מה שהלב שלנו מרגיש.
למשל אם משהו מפחד ממשהו הפסיכולוגיה מנסה להבין מה גורם לו לפחד ואיך אפשר אולי לגרום למי שמפחד פחות לפחד, וכשמשהו שמח הפסיכולוגיה תבדוק מה משמח אותו ואולי נעזור לו לראות איך הוא יכול להיות יותר פעמים שמח"
והמתוקי הבין. הבין לגמרי.
איך אני יודעת?
כי אמר:
"אה, אם למשל אני כועס אז מנסים להבין למה אני כועס, ואיך אני לא אכעס ככה עוד פעם
ומי יכול לעזור לי שאני לא אכעס"
בינגו! הבין.
ברמה המותאמת והמספקת לגילו.
אבל הבין.
איך זה עבד??
הקטן לא הבין משהו ופנה לכתובת הראשונה
והמועדפת – אימא.
אימא הסבירה בהתאם ליכולת ההבנה של הקטן וחיברה את התוכן אליו ממש.
נעשה עיבוד אצל הקטן וזהו.
המושג הזה שייך לו, הוא קנה אותו.
ככה בכל נושא, בין אם מגיעה אלייך שאלה
ובין אם את יוזמת את השיחה.
[וכשלא מגיעה שאלה אז את אכן יוזמת שיחה!]
לדבר את הדברים באמת ולא ליד
בגובה העיניים של הילד שמולך מתוך כבוד אליו
ולייצר חיבור בינו, בינך ובין התוכן.
זהו כל סודו של הדיבור.
החופש הוא זמן נפלא להתחיל לתרגל את הדרך
המוצעת כאן.
הילדים יותר פנויים, פחות טרודים
ויש יותר חלונות זמן שיכולים להתאים לדיבור
וכשיש דיבור, יש קירבה ונוצר הקשר
וכשהקשר נוצר, כל דיבור נוסף מחזק את הקשר ומעמיק אותו
ואני מניחה שזה בדיוק מה
שאת כאימא מבקשת ומחפשת –
קשר עמוק וקרוב עם הילדים שלך.
שנזכה בע"ה לנצל את החופש הגדול ובכלל
לדיבור שיהיה בבחינת
מים חיים לנו ולילדים שלנו.