והלב הזה שלא יידע מרגוע…
כל מי שחי, יודע על מה מדובר... אותו איבר, דמוי אס, שמכתיב לנו לפעמים התנהגויות וחיים... רק המתים לא מרגישים ...
כל מי שחי, יודע על מה מדובר... אותו איבר, דמוי אס, שמכתיב לנו לפעמים התנהגויות וחיים... רק המתים לא מרגישים ...
אין כמעט, אדם שאין חלום טמיר בלבבו. משהו שהוא היה רוצה להגשים, משהו, שהוא משתוקק שיתרחש.
גם יונג וגם פרויד יוצאים מתוך נקודת הנחה שקיימת בנו, בכל אחד מאיתנו, מערכת של בלתי מודע...
ודאי שאלת את עצמך לא פעם מה פתאום מופיעות, ללא כל אזהרה או התראה, כל מיני דמויות מן העבר הרחוק ...
מדוע אנחנו מכנים שאיפה טמירה כ-"חלום"?