נמצאים אנו בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. החודש הקורא לנו לדרוש את ה', כמו שנאמר ודרשו חז"ל: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיה נה, ו), החודש שנועד לפשפש ולמשמש במעשים. אמרו חז"ל: פשפוש – האם המעשה טוב או חלילה אינו טוב, משמוש – עד כמה הוא טוב, האם לא ניתן לעשות אותו טוב יותר? מצות הזמן – מצות עשה שהזמן גרמא לדרוש את ה', לפשפש.
חודש השואג לראיית ה' – ראו את ה' – חודש השואג ליראת ה', לחשבון נפש, כמאמרם "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא" (עמוס ג, ח), דורשים דורשי רשומות: "אַרְיֵה" זה ר"ת אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבה – האלול זועק, ראש השנה זועק, יום הכיפורים זועק, הושענא רבה זועק – "מִי לֹא יִירָא" את ה'? אבל כדי לירא את ה' (יראה), צריך לראות את ה' (ראיה), לא בכדי, כבר באמצע מזל אריה (אמצע – 15 באב), הוא חודש מנחם אב, נוהגים יהודים לאחל אחד לשני: כתיבה וחתימה טובה. אמצע חודש אב, מרגישים כבר את האריה, בעבוֹר ט"ו יום מחודש מנחם אב מרגישים כבר את האריה, רמז לדבר: חמישה עשר באב, בגימטריא: כתיבה וחתימה טובה.
ובכן הזמן זועק, הזמן שואג – עורו מתרדמתכם, מתרדמת הזמן, ומכאן לנושא המיוחד של שיחתנו. אלה שאינם יראים ורואים, אלה האומרים "שלום עלי נפשי", הטוענים: האריה אומנם שואג, אך הוא אינו טורף… הוא ידידותי, הוא לא יפגע בשום אדם, הוא אביר, הוא לא יפגע באדם החלש שאפילו חצי כח סוס אין לו, ומכח טענה זו הם אומרים: נסתדר עם ה'. אמנם הם מאמינים בה', אבל הם אומרים "שלום עלי נפשי", כי הם אינם יראים. ומתוך דברים אלו, השלכות לאורחות חיינו: בניין הבית, ולנושא מאוד חשוב של "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" (משלי יח, כב).
רבים מאחינו החילוניים, טענתם בפיהם: קשה לנו לקיים את מצות התורה ככתבם, ככתוב בשולחן ערוך, קשה! היצר חזק, הדורות נחלשו, תנאי החיים ודרישותיהם מכתיבים אורח החיים שונה מאשר אבותינו, אמנם זה לא גלות – ארץ היהודים, אבל יש היום קידמה, מתירנות, תקשורת, פלורליזם, ליברליזם – קשה באורח חיים כזה לקיים את מצוות התורה כדת וכראוי, ועל כן, (טוענים אחינו החילוניים), ודאי הקב"ה לא ידקדק עימנו כחוט השערה ואף אם לא נקיים את מצוותיו כראוי, הוא יוותר לנו, כי הוא ידע יצרנו, "כִּי-עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהילים קג, יד), ומכאן פותחים הם פתח, למלא אחר רצונותיהם, ולעשות ככל העולה על רוחם באומרם: "שלום עלינו נפשנו" – יהיה בסדר, נסתדר עם בורא עולם, אמנם הם מאמינים – הם ילכו לבית הכנסת בשבת, ולאחר מכן, רחמנא ליצלן, יסעו ל…, יצפו ב…, יחיו כ…, – "שלום עלי נפשי" – "אִם-רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ" (תהילים נ, יח)…
לכל "גנב" יש תירוצים למכביר: יהיה בסדר, נסתדר עם ה' יתברך, הוא לא ידון אותנו ח"ו בראש השנה ויו"כ, הוא לא ידון אותנו לחיים שאינם אופטימליים, הוא לא יוריד מאיתנו את רמת כיף החיים שלנו, כי הוא ידע יצרנו. ולעולם האמת אחרי 120 שנה, הוא יוותר לנו – וזו השקפת עולמם והוא גם משוכנע שהתירוץ הזה אכן קביל לפני כסא הכבוד.
ומה התירוץ של מיודענו? מהם ראיותיו והוכחותיו? מנין הוא מביא הוכחות? מהמקרא עצמו! מפרשת השבוע! מה ראייתו שהקב"ה יקל עימו? כי הקב"ה לא בא בדין עם בעלי יצר הרע של דורנו, היצר הרע של דורנו, זה יצר הרע גדול מאוד, ודאי שהקב"ה לא יתחשבן עימי, הוא יודע שיש לי יצר הרע גדול, הוא ידע שקשה לחיות כדתיים, קשה לדקדק בהלכה, קשה לשמור שמיטה, קשה!!! – "הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ" – אז מה פתאום שהוא יבוא איתי במידת הדין?! מה פתאום שהוא ידקדק איתי?! ודאי הוא יוותר לי! כי די שאני הולך לבית הכנסת ודי שאני הולך בראש השנה ויוה"כ ופסח, די שאני נותן פרוטה לצדקה כל יום, די שאני עוזר לאיזה יהודי, די שיש לי מזוזה בביתי, שאני בא בערב פסח לבית הכנסת כדי שלא אצטרך לצום תענית בכורות, די!
טענתם בפיהם, וזאת אע"פ שהם יודעים נכונה שאין הם חיים על פי רצון התורה הקדושה. ובכן, מה ראייתו של מיודענו, נשוא שיחתנו? ראייתו היא מפרשת השבוע שעבר: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-איְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים כא, י-יא) – אחרי הנצחון, שבית שבויות, וראית ביניהן אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה, מי חשק? החייל היהודי! הוא תר אחרי עינו, הוא ראה גויה יפת תואר!! לא יהודיה, גויה!!! אומרים חז"ל: ואפילו אשת איש, כי כתוב "אֵשֶׁת יְפַת-תּאַר" ואע"פ שהיא אשת איש, (היא אשתו של מקסים, היא אשתו של ניקולאי, של ג'ורג…) וגם אומות העולם אסורים באשת איש ועל אחת כמה וכמה ישראל!!! והיא מקושטת, מפורכסת, כחולה ופרוסה – והחייל היהודי חושק בה ולוקח אותה לאשה, והוא חוזר איתה לירושלים, לבני ברק. ומה קורה? מסלקים אותו מעיר, לא נותנים לו להיכנס לבית הכנסת, וכי מותר לשאת שיקְצֶה?! וכי מותר לשאת גויה?! ממתי יש לגיטימציה לחמדת הלב ולראייה אסורה של העין?! זה ממש "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט), הוא יקבל עלִיָה בביהכ"נ?! הוא יצטרף למניין?! האם לא נוקיע אותו?! לא נקרא לעברו "שה טמא"?! לא! לא! כי טוען מיודענו, נשוא שיחתנו: הנה, כתוב "וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה", אומר רש"י הקדוש: האמנם כן?! ועונה: כן!! לא דיברה התורה, אלא כנגד יצר הרע, שאם אין התורה מתירה לו, ישאנה באיסור. ע"כ. יצר הרע שתוקף את החייל היהודי במלחמתו הוא תוקפני מאוד, חיידק טורף, קשה מאוד לעמוד נגדו (וכפי שנראה בהמשך מהי דמותו של החייל היהודי). אם הקב"ה לא יתיר לו, אז הוא ישא אותה, הוא לא יכול להתאפק, אשת יפת תואר… ראה, חשק, ו…, אז מה עושה הקב"ה? מקדים רפואה למכה, קשה לך יהודי? אז טוב, מותר לך, ולמה? כי אם הקב"ה לא יתיר לו, אז יש לו סנקציה, אז הוא מאיים שהוא ישא אותה באיסור, והקב"ה מתחשב ביצרו הרע של החייל היהודי ואומר לו: טוב, טוב, טוב, זה מותר! וכך כתוב בתורה.
"הנה", אומר מיודענו, "יש כאן וויתור ליצרו הרע של האדם", ומיודענו ממשיך ואומר: הנה, ניתן להקיש מכאן לכל התורה כולה, כי במקום שאדם טוען קשה לי, הקב"ה מוותר לו, אז פעם הם לא טענו קשה לי, כי היה להם כוחות, אבל היום שיש ירידת הדורות, קשה, ואם יש תרי"ג מצוות, אז בדור שלנו קשה לנו תרי"ד מצוות…יותר מכל התרי"ג קשה לי, ואם קשה לנו, אז ודאי שהקב"ה מוותר לנו, הנה מוכח מכאן שהתורה הקדושה מותאמת לרוח הזמן, מסיבות והתקדמות העולם, רחמנא ליצלן… הנה ראיה שיש לגיטימציה לתנועה הקונסרבטיבית, לתנועה הרפורמית (קשה לשבת בבית הכנסת, כאשר האשה בעזרת נשים…, אז הקב"ה מוותר ו…יושבים ליד האישה, קשה להתפלל בלי איזה תזמורת סינפונית, וחוץ מזה התפילה זורמת יותר טוב כך… קשה לבוא לאולם חתונות כשגברים ימינה ונשים שמאלה – קשה! גם אם המחיצה תהיה עם פרחים שהיא גם מחיצה – זה עדיין קשה, וזה ליברליזם, קידמה, פרוגרסיביות, קונסברטיביות, רפורמה…
אומר הגאון בעל חזון יחזקאל הרב אברמסקי זצוק"ל: אדרבא, מהמקום שמביא מיודענו ראיה לשיטתו, מכאן ראיה הסותמת פיו ופיות של מתקדמים רפורמים וכל הדומים להם, בדיוק ההיפך. מפרשת השבוע יש ראיה שהוא טועה! וממשיך בעל "חזון יחזקאל" ואומר: "אפשר ללמוד מכאן מסקנה חותכת שעל כל יתר המצוות (תרי"ג מצוות) לא מצינו בשום מצוה ממצוות התורה היתר לתת לגיטימציה ליצר הרע" – אף מקום!!! אדם יבוא ויאמר: בא לי לאכול חזיר – אז בא לך…תתמודד עם זה!!! בא לי לנסוע בשבת… תתמודד עם זה, באף מקום בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ איננו מוצאים היתר לטענה "היצר תקף אותי"! לכן לך יהודי נאמר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"!!! "פרט למקום אחד בתורה: חייל היוצא למלחמה, שהוא מנותק מביתו,
ואתם יודעים, ששם התירו לו לאכול טריפות, אם הוא אינו יכול, כי אין לו מה לאכול – הלכה מפורשת. רק ה"חפץ חיים" כותב בספרו "נדחי ישראל" לחיילים היהודים ששירתו בצבא הרוסי ובצבא של הצאר, שגם אם הם אוכלים טריפות, כי אין ברירה. אז היה חייל יהודי אחד שאמר "אני טריפות לא אוכל", אבל אין כאן מאכל אחר, זה צבא רוסי, כאן קנטוניסטים, מה הוא עשה? קפץ עם המגן שלו, לתוך המים והתאבד אמרו עליו חכמים: "זה לא מאבד את עצמו לדעת, יש לו חלק לעולם הבא, כי הוא לא יכול לתעב את עצמו באכילת דבר משוקץ, אבל מעיקר הדין מותר לו, כי אין על זה דין של יהרג ובל יעבור, בכל זאת אומר ה"חפץ חיים" תשאיר קצת מן הצלחת ריקה, קצת מן הטריפה ואת העצמות אל תמצוץ, זה יהיה ההיכר, זה יהיה היתד הזהירותי שלך במאכל טריפות שלאחר ימים כשתשתחרר מהצבא הרוסי תוכל לחזור אל עצמך.
אומר הרב אמברסקי: חייל יהודי, צדיק יסוד עולם, זה המקרה האחד שהתורה דיברה נגד יצר הרע, היצר הרע כל כך חזק. והחייל היהודי, אין לו בית, אין לו אישה, הוא יצא לחודשים ארוכים ולאן יגלו אותו והוא אחוז בחבלי מלחמה, אז התורה התירה לו אשת יפת תואר, אבל מכאן ראיה, שרק כאן בלבד התורה התירה לו, אבל אם זה לא בזמן מלחמה והוא עובר ברחוב דיזנגוף והוא רואה אשת יפת תואר – חלילה!!! "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" – יוקיעו אותך, יוציאו אותך מבית הכנסת, ינדו אותך!!! "ומשמע מכאן", אומר הרב אברמסקי, "שבכל התורה כולה מצוֹוֶה היהודי ללחום מלחמות ה', ללחום עם יצרו ושום נימוק ושום טענה לא יועילו לו שהיה קשה לו להיות יהודי, כן, זה קשה וצריך להתגבר ולכן אתה יהודי!!!
שואלים חז"ל: ומיהו האדם היוצא ללחום את מלחמות ה'? ומשיבה התורה: "מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשׁב לְבֵיתוֹ" (דברים כ, ח), רק אדם שהינו ירא, והינו רך לבב. אבל מי זה "הַיָּרֵא"? מי זה "וְרַךְ הַלֵּבָב"? אומרים חז"ל, רש"י מביא: ר' יוסי הגלילי אומר: "הַיָּרֵא" הוא הירא מעבירות שבידו – מי שהוא בעל עבירה, מי שחטא ולא חזר בתשובה, לא מגייסים אותו למלחמות ה', כי הוא יכול להכשיל את כל המלחמה. וראייה לכך מעכן במלחמת יריחו. ואיך יודעים מי זה האיש "הַיָּרֵא"? שואלים אותו: יש לך עבירות? אתה מדבר בתפילה? אתה מדבר בין ישתבח ל"יוצר אור"? אינך ירא שהעבירות יכשילו אותך? אינך ירא שה' לא יגמול איתך חסד?! אינך ירא שאתה תיפגע במלחמה?! אם ככה, חזור הביתה! אינך ראוי להיות חייל יהודי, כי אתה עלול להכשיל לנו את המלחמה.
אומרים חז"ל: "מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשׁב לְבֵיתו" – במי מדובר שיוצא למלחמה? בצדיק יסוד עולם שהוא עבר את כל הבחינות, פרופיל 97 רוחני, שאינו מדבר באמצע התפילה. ובכל זאת התורה הקדושה התירה לצדיק הגדול הזה גם לאכול טריפות, וגם לקחת אשת איש, אומר הרב אברמסקי: פרט למקום הזה, אין בשום מקום, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ היתר, ח"ו. ומוסיף: ואדרבא, מכאן יש לטעת בליבנו שאיפה עזה וכנה לקיים את כל המצוות בחשק רב ובשמחה עצומה, כי כאשר אדם יודע שהוא חייב, הוא יודע שהקב"ה דורש ממנו, הוי אומר, שיוצר האדם יודע שיש בכוחו להתגבר. והראייה שאם פעם אחת אין בכוחו להתגבר, אז הוא נותן לו לגיטימציה. אבל לא אתה תקבע מתי יש לך כוח ומתי לא, כי אז אין תורה ואין מצוות. הקב"ה קבע לך מראש, שפעם אחת, בסיטואציה מאוד מאוד מיוחדת, הוא מתיר לך לשאת אשת יפת תואר, גו-יה.. גם אשת איש, ופרט לכך, אין היתר ואם תדע שאין היתר, אתה תחוש כח עצום לעשות את רצון הבורא יתברך, ויותר מזה מגלה לנו הרב אברסמקי: דע לך, שאם תרצה לקיים את רצון ה' יתברך, הקב"ה יתן לך סייעתא דשמיא בשמחה לעשות רצון קונך – "שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׁוֹת רְצוֹן קוֹנָם" – כי ה' יתברך מסייע לכל המבקשים ממנו סיוע.
ומדוע כאן, בחייל היהודי היוצא למלחמה, הקב"ה מתיר לו? הוי אומר, שכאן הוא לא מסייע לו! וכאן מסביר אור החיים הקדוש: שפה יש את סוד התיקונים ופה הקב"ה בכוונה לא עוזר לו, כדי שהוא יקח את האשת יפת תואר וזה על פי סודות. ומי שרוצה שילמד את "אור החיים" הקדוש, תחילת פרשת כי תצא, (אני אינני בא לגעת בזה) כי גם פה הקב"ה יכול לסייע לו, ואם הקב"ה לא מסייע לו, אז היצר תוקף, ופרט לכך, בכל מקום, בכל התמודדות של אדם אם הוא חיובי, עם הציוויים של התרי"ג, אתה תתמודד והקב"ה יסייע בידך ותראה שתצליח, יש הבטחה: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ" (קהלת יא, ט) – שמח חייל בצאתך, איזה חייל? לא חייל במלחמה עם השונא, אלא במלחמת ה' עם הגיבורים, ללחום את מלחמת קיומך!!!
אומר הרב אברמסקי יסודות גדולים: הקב"ה מסייע! וראיה לדברים: הפרשה פותחת במילים: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-איְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" אומרים כל המפרשים: וה"חפץ חיים" מדבר על זה גם כן בארוכה: הכתוב מדבר כאן בדרך הרמז "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-איְבֶיךָ" – מיהו אויביך? היצר הרע! הכתוב מדבר כאן בדרך הרמז על המאבק התמידי הנטוש בין האדם ובין אויבו הרע הנצחי. אמר ריש לקיש החוזר בתשובה הגדול ביותר בכל הזמנים הוא (מסכת קידושין): "יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום ויום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, לא היה יכול לו". הקב"ה ברא את המערכת באופן כזה שהאדם לבד לא יכול להתגבר על יצרו הרע. נו, אז מה הקב"ה בא בטענות אל האדם? אם המאבק עם היצר הרע הוא בלתי אפשרי, ואין בכח האדם להתגבר, אז אם כך, באמת יכול לטעון האדם: לא יכולתי, והקב"ה יוותר לי ויתחשב איתי. ועל זה אומרים חז"ל: אמנם הקב"ה ברא את המערכת שאתה לבד לא תוכל, אבל תחוש סייעתא דשמיא, כי בדרך שאדם רוצה לילך לשם מוליכין אותו, אם אתה רוצה ללכת יוליכו אותך, כמו שכתוב: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" לא כתוב: תלחם עם אויביך. רק אם תצא למלחמה, ז"א תכריז מלחמה על היצר הרע שלך, רק אז "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ" – ה' כבר יתן לך שהוא ייפול לידך כפרי בשל – "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" – אפילו את השבויים שהוא שבה ממך, ז"א את הכוחות הטובים שהוא גזל ממך, אתה תוכל להשיב בחזרה.
כל מערכת החיים של האדם, של היהודי, הם סייעתא דשמיא. ובכן, מה נדרש מאיתנו? אומר הזוהר הקדוש: "פתחו לי פתח כחודו של מחט" – רק חודו של מחט כי יותר מזה אי אפשר – "ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" – סייעתא דשמיא, כי האדם לבד אינו יכול להתמודד עם יצרו הרע בשום פנים וזאת עלינו לדעת ככתוב "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-איְבֶיךָ" – אל תאמר לעצמך: ה' יוותר לי, כי זה היה קשה. אמנם קשה, אבל אם תצא למלחמה על אויביך, הקב"ה יסייע בידך!
וכל בעלי התשובה וכל אנשי נתיבות עולם, יעידו על כך שהם לא נלחמו עם יצר הרע עם פינצטה, אי אפשר, הם התחילו עם פינצטה והקב"ה לקח שואב אבק, כביכול וניקה את כל האבק (כי עם פינצטה אי אפשר לנקות את כל האבק), ועל זה אומר הנביא (ואנחנו אומרים את זה ב"לכה דודי") "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי" – התרנגולת לא מנקה את עצמה עם פינצטה, כי יש בה מיליוני גרגירי אבק בין נוצותיה, ולכן היא מתנערת, אבל אנחנו גם להתנער לא יכולים, אנחנו מתחילים עם פינצטה לנקות את עצמנו, יוצאים למלחמה נגד האויב עם פינצטה, עם חודו של מחט והקב"ה מסייע לנו ע"י שהוא מנער אותנו, הוא מוציא מאיתנו את כל האבק והנה אנחנו נקיים, פנויים וטהורים לעבודת ה'. על כן, כל מציאות החיים של היהודי, היא סייעתא דשמיא!!! ועל כן אין מקום לייאוש כלל.
שמעתי פעם מר' ניסים קרליץ שליט"א שאמר: שאפילו בשביל להתפלל אנחנו צריכים סייעתא דשמיא. מה הבעיה? איך אנחנו מתחילים את התפילה? בתפילת שמונה עשרה, מצמידים רגלים, שמים יד על יד, מתכופפים קמעא ומה אנחנו מבקשים בהתחלה: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" – מי שחושב שפיו יכול להגיד תהילות ה', הוא אינו מבין בכלל את סוד הקיום של האדם! הוא אומר: ה', אני מבקש ממך תפתח את שפתי, ואז "וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" – הכל סייעתא דשמיא, ה' פותח שפתיים, ה' נותן בינה בלב, ה' נותן עוז ותעצומות שנוכל להתגבר על כל מצוקות הזמן, ולכן כל מציאות חייו של היהודי הם סייעתא דשמיא ועל כן אין מקום לייאוש כלל, גם אם הקושי נראה לך כהר גדול. אומר הנביא זכריה (ד, ז): "מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישׁר" איך? הקב"ה יעשה מההר הגדול מישור, כאמור: אין לך, מיודעי החילוני, זכות לטעון שהקב"ה מוותר ומתחשב מכח התורה ומכח פרשת השבוע, כי יש רק מקרה יחיד שהקב"ה התיר לך והוא: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה… וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה", ולא יסלקו אותך מבית הכנסת, משמע מכך, אומר הרב אברמסקי, שבכל התורה כולה אין תירוצים, גם אם זה קשה, רק תתחיל ואז תראה שיש לך סייעתא דשמיא. הבעיה היא שאתה מהבית שלך אומר: זה קשה. וזה עוד לפני שהתחלת, אינך רוצה אפילו להתחיל להתמודד, ואז באמת זה נראה כהר גדול וזה קשה.
נמצא, כי כל התרי"ג מצוות יש בכוחו של אדם לקיימם, אע"פ שהם נראים קשים כהר! אין מקום להתייאש, ובוודאי אין להעלות על הדעת שהקב"ה מוותר לאדם אם לא יקיימם שכן בכל קיום המצוות, מובטחת לו לאדם סייעתא דשמיא מעבר לכוחותיו!
אומר "אור החיים" הקדוש: "ומטעמים כמוסים, הצדיק היוצא למלחמה, הקב"ה לא מסייע לו, וזה סוד התיקון, זה מקום יחיד" ולכן מותר.
דרשו דורשי רשומות: "אין הקב"ה מטיל על האדם ציווים שהוא אינו יכול לעמוד בהם". בכל התורה כולה הוא יכול לעמוד, יש סייעתא דשמיא, אל ייאוש, ורמז לדבר: אנחנו אומרים מידי בוקר בפסוקי דזמרה: "הַנּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר. כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר" – מה זה "שֶׁלֶג כַּצָּמֶר"? מה זה "כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר"? ועונים רעיון נפלא: אין הקב"ה מטיל על האדם ציווים שהוא אינו יכול לעמוד בהם. כאשר הקב"ה מוריד שלג וקר מאוד, אין הוא מורידו, אלא כאשר יש די צמר להתכסות ולהתלבש בו, שנאמר "הַנּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר". וכשהוא מביא כפור לעולם "כָּאֵפֶר יְפַזֵּר" – הוא מפזר כפור כאפר, ז"א הוא לא יביא כפור על הארץ אם אין כנגדו דֵי עצים להבעירו באח, בתנור, להיות אפר שהתחממו על ידו הבריות.
מיודעי, אתה לא יכול לטעון: לא יכולתי, קשה! הקב"ה יוותר, כי הוא נותן "שֶׁלֶג כַּצָּמֶר" – יש סוודרים, הוא ימציא לך את הסוודר, והוא לא יפזר כפור, יותר מהאפר שיש לך מה להתחמם.
אחרי פתיחה זו, פניתי אל מיודעי – אחי החילוני: אל תביא ראיות מהפרשה, אל תבוא ותאמר שהתורה משתנית לפי רוח הזמן, אל תביא לי ראיות מרפורמה בטענה שזה קשה, לפני שאתה יוצא למלחמה – "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" – צריך לפתוח פתח כחודו של מחט ואז תזכה לסייעתא דשמיא, אף אחד מאיתנו לא נהיה דתי מכח עצמו.
ומכאן לעיקר השיחה:
הנה הגם שהתורה במקרה מיוחד זה דיברה כנגד יצר הרע, והתירה לאיש המלחמה לראות, לחשוק ולקחת אותה לאישה – "אֵשֶׁת יְפַת-תּאַר" – מכל מקום, לא המליצה לו התורה להמשיך לחיות איתה, לבנות עמה את ביתו, להקים ממנה דור ישרים יבורך…
דייקו!!!
היא התירה לו לקחת אותה, פעם אחת לחיות איתה חיי אישות, כי הוא לא יכל להתאפק על יצרו הרע, אבל האם זאת תהיה אשתו לעתיד? איתה הוא יבנה בית? מוישה ומָרִיָה?! לא!!! התורה אינה ממליצה לו להמשיך לקיים איתה חיי אישות, התורה אינה ממליצה לו להקים איתה בית ולהביא ילדים ואותם הוא ישלח לחיידר! התורה אינה ממליצה לו לגייר אותה, זה לא מומלץ, אלא אם כן, הוא לא יכול להתפטר מזה, אבל התורה הקדושה ממליצה להפטר ממנה, כנגד יצר הרע – גוולאט.
אומרת התורה: לקחת אותה לאישה, חיית איתה חיי אישות, חזרת הבית "וַהֲבֵאתָהּ אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת-ראשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת-צִפָּרְנֶיהָ" (דברים כא, יב) (היום עשיית ציפורניים – הגדלת ציפורניים, זה אופנה, זה יופי… פעם זה היה ניוול, ציפורניים גדולות – ציפורני חיה! מה עושות הנשים של היום? מגדלות ציפורניים ענקיות ושמות על זה לקה – נזם זהב באף חזיר… אני לא מדבר עכשיו שבענין טהרת המשפחה זה בעיה) – ממשיכה התורה ואומרת: "וַהֲבֵאתָהּ אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת-ראשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת-צִפָּרְנֶיהָ וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ יֶרַח יָמִים" – אומרים חז"ל, רש"י מביא במקום: "וְגִלְּחָה אֶת-ראשָׁהּ" – למה? לנוול אותה, כדי שהיא לא תמצא חן בעיניך יותר – "וְעָשְׂתָה אֶת-צִפָּרְנֶיהָ" – כדי שתתנבל עליך (לכער את עצמה) – "וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ" – לפי שהם נאים, כי הן היו יוצאות למלחמה עם שמלות הכי מגרות והכי יפות, שהרי בנותיהן של הנכרים מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים – ועקב כך היא צריכה להסיר את זה, כי כל עוד שאתה רואה אותה עם השמלה המטריפה, אז זה מגרה אותך. ואח"כ "וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ יֶרַח יָמִים" – ומדוע? כי אישה שבוכה, מתכערת בעיני בעלה. (אתם זוכרים עם לאה ורחל), 30 יום היא תבכה, עיניים אדומות, לא תכחול עיניה ולא תסרוק את שערה, כדי שתתכער עליך!!! ומדוע לנוול צֶלֶם אנוש?! מדוע לנוול שבויה? אומרים חז"ל: "וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ" – אל תנוול אותה ותשים אותה באיזה בית אחר, לא!! כי אז לא תראה אותה מדי יום, אלא "וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה" – מנוולת! שיהיה תמיד נתקל בה, שהוא יראה אותה מנוולת ומכוערת, עיניים אדומות ונפוחות, כדי שתתגנה עליו, וזה לא הכל, ממשיכה התורה ואומרת: "וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ" – ומה זה "וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ"? והרי אין "וְהָיָה" אלא לשון שמחה, (ויהי זה לשון עצב) אומרים חז"ל: "וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ", אין "וְהָיָה" אלא לשון שמחה, אוי כמה שהתורה הקדושה מחכה שיהיה כבר "וְהָיָה" אחרי כל התהליך הזה של "אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ" – שתתגנה עליך, שתאמר לה: טוב, אנחנו נפרדים! תלכי להתחתן עם מישהו אחר, לא איתי. ורש"י אומר על כך: שהכתוב עוד מבשר לך שסופך לא לחפוץ בה, אלא סופך לשנוא אותה. אם כן, ממליצה התורה הקדושה לנוולה כדי שתתגנה. מה אנחנו למדים מזה? אומרים חכמינו: שאף על פי שהתורה התירה אשת יפת תואר כנגד יצר הרע, באופן חד פעמי, (שאם היא לא תתיר לו, ישאנה באיסור, יש לו סנקציה, היא התירה לך פעם אחת, כל עוד אתה במלחמה), אבל היא אינה חפצה שימשיך לקיימה, כי מהמותר הזה לא יצא טוב, אלא רע! ואם כך התוצאות לא רצויות, אז חדל לך!
ומה יהיה אם חלילה הוא לא יוכל לגרש אותה? הוא כ"כ דבוק בה, שהוא לא יכול להינתק ממנה? מה יקרה איתה? אומרת התורה, חז"ל: כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכר לַשְּׂנִיאָה" (שם שם, טו) – התורה מבטיחה שבסוף הוא יצטרך להתחתן עם עוד אישה, ולמה? כי הוא לא יוכל לקיים איתה חיים, כי הוא ישנא אותה בסוף, אבל כאן יהיה ה"בְּרוֹך" הגדול – "וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו" – את הירושה, כי יש לו שני נשים, ובנים משתיהן מהאשת יפת תואר שהפכה להיות ברבות הימים שנואה, והוא יהיה מוכרח לקחת אשה אהובה כי אותה הוא לא אוהב, והוא צריך אישה שהוא יאהב אותה…, אבל אז יהיה ה"בְּרוֹך". אומרת התורה הקדושה: "וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה הַבְּכר" – והבכור שייך לשנואה, ואז הוא ירצה מאוד מאוד לתת את הירושה לבן של האישה האהובה ולא לבן של האישה שהוא שונא אותה, רק הוא לא יכל להתפטר ממנה, והוא לא יוכל לבכר את בן האהובה על בן השנואה, כי אחרי הכל, הבן של השנואה הוא הבכור, ואז אתה תראה את כל הממון שלך, הולך לבן השנואה. אתה עוזב את העולם ביודעך שאת כל הוילה שלך יורש הבן של השנואה. לפחות פי שניים, את הרוב, 2 שליש משליש, ביגון תרד אלי קבר. זה הסוף.
אומרים דעת זקנים בעלי התוספות: "לפיכך נסמכה פרשת שתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה, לפרשת אשת יפת תואר לומר לך, עבירה גוררת עבירה, לפי שלקחת יפת תואר" – התורה התירה לך, כי לא יכולת להתגבר, אבל זה לא לכתחילה, אבל תדע לך שההמשך יהיה שתצטרך להכניס אישה אחרת הביתה, כי תהיה לך מריבה עם אשתך, יהיו צלחות מעופפות בבית – עבמי"ם, ועם איזו אישה? עם האישה שראית וחשקת בה, ולא עוד, אלא שהבן הזה שיוולד, שאתה תתן לו את הירושה, הוא עתיד להיות בן לא מוצלח, במקרה הטוב, הוא ישב במחלקת האיקסים (X) ברמלה.
אומרים בעלי התוספות: "כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם" (דברים כא, יח), למה יהיה לו בן סורר ומורה? ממי יהיה לו בן סורר ומורה? מהאישה השנואה. אומרים בעלי התוספות: מה זה בן סורר ומורה? בן שאיננו שומע בקול אביו ובקול אימו והוא ימרר לכם את החיים, ואתם תברחו מפניו והוא עוד יקח את הירושה מכם – גוולאט.
וראיה לכך מהגמרא (בעלי התוספות): מצינו בדוד המלך שלקח אשת יפת תואר ממלחמה, הוא לקח את הבת של תלמי מלך גשור, בצאתו למלחמה – היה מותר לו. ומי היה הבן שלה? יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג את אביו, ועל ידו נהרגו כמה מרבבות ישראל, כאשר הוא הכריז מלחמה על אביו – הנה התוצאות – גוולאט.
התורה אמנם התירה לך, אבל בסוף תשנאנה, יוולד לך ילד והוא יהיה בן סורר ומורה שלא שומע בקול אביו ואימו, ולכן בפרשה הבאה כתוב: "וְכִי-יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט-מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אתוֹ עַל-עֵץ" (שם שם, כב) – ממשיכים בעלי התוספות ושואלים: מה הקשר בין פסוק זה לפרשה הקודמת? הקשר שגם אם אתה לא תוציא אותו להורג, כבן סורר ומורה ותחוס עליו, כי הוא בכל זאת בן שלך, אז תדע לך שסופו לא יהא טוב, כי בסוף הבן הזה יחטא ויהיה בו חטא משפט מוות של חילול שבת, ושיקחו אותו לבית דין הוא יקלל את ה' ויהרגו אותו בסקילה ויתלו אותו על עץ, כי סופו להיות מוּצַא למוות, כי עבירה גוררת עבירה.
מסכמים המפרשים את הפרק הזה כך: אם תיקח אשה יפת תואר בגלל שהתורה התירה לך, בשביל היצר הרע שתקפך, אז אל תמשיך איתה את החיים – "וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ" – כי היא תתגנה בעיניך, תנוול אותה, איתה לא כדאי לך לבנות חיים, כי סופך לשנוא אותה. בסוף תצטרך לקחת אישה אחרת אהובה, ואז יריבו הנשים, יהיה לך "סמתוכה" בבית, אשת יפת התואר תהיה השנואה ואומרים חז"ל שה' לא יתן מנוחה בביתך כי הבן הבכור יוולד לשנואה, ואח"כ יהיה בן סורר ומורה, זולל וסובא, לא יהיה לך מנוח ממנו, ואם לא יהרג בקטנותו מחמת שתחוס עליו למוסרו לבית דין כבן סורר ומורה, סוף שימיתוהו בית דין בגודלו, כי יש בו חטא מוות. בקיצר, התורה התירה, ואפילו מה שהתורה התירה, היא מאוד מאוד חפצה שתעשה את כל המאמצים על מנת לגרשה, כי איתה לא תבנה חיים.
מי השריש את כל החטאים האלה באיש הזה? למה נולד מה"שידוך" הזה בן סורר ומורה? למה? מי אשם בזה? האשם הוא האבא שלקח אשת יפת תואר. ואיך הוא לקחה? בשידוכין?! לא!!! הוא לקחה כדת משה וישראל?! לא!!! אלא הוא ראה אותה, חשק בה ולקח אותה. הוא תר אחרי עינו, אע"פ שהתורה התירה לו.
ומכאן אנחנו למדים יסוד גדול ביהדות: שורש הרס הבית והמשפחה באו ע"י החטא של אביו! (בעלה הוא כזה צדיק, יסוד עולם, שלא מדבר באמצע התפילה, ולא ירא מהחטאים כי לא היו לו…) איזה חטא? התורה הרי התירה לו, התורה היתה מעדיפה שהוא לא יחשוק בה, אלא מה, היה לו יצר הרע, אז התורה לא התנגדה, אז היא נתנה לו, אבל לקיים חיים משותפים שהבסיס שלהם הוא "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", שהבסיס זה הצצה, זה ראיה, זה חשק, זה אהבת רחוב, אהבה אקראית, ללא ביקורת, ללא בחינה, אז מחיים כאלו לא יוצא כלום, הוא אשם! ולכן, סלק אותה! תן לה מתנות, כאשתך, אבל גרש אותה, כי ממנה לא תקים בית בישראל, ממנה לא יהיה "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר", (ישעיה מט, ג), "זֶרַע בֵּרַךְ ה'"!!! כי אם לא, תדע לך, אתה אשם בכל התוצאות, וזאת אע"פ שבמקרה המיוחד הזה, התורה התירה לו. ואם ממה שהתורה התירה, אלו התוצאות, הרי קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כל שכן ממה שהתורה אוסרת והזהירה, כשזה לא בשעת מלחמה, שהזהירה "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" (במדבר טו, לט) – ככה לא בונים בית יהודי, על אחת כמה וכמה!!!
מבית שאין יסודו ב"הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, בְּטַבַּעַת זוּ, כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל" אי אפשר לקוות לתוצאות רצויות! מבית שיסודו בראיית יופי, בחשק, באהבה אקראית ומזדמנת: היכרות בגינה, או במסעדה, (לא רוצה לומר בקולנוע חלילה) – אין לצפות להרבה, כי ממה שהתורה הקדושה התירה פעם אחת ויחידה, אין היא ממליצה לקיים את הליקוחין האלה, כי ירדה התורה הקדושה לסופם של נישואין אלו שלא התחילו ב"הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת".
מתוך הדברים האלו אנחנו מגיעים לנושא חשוב. היבט נוסף על עוד ויכוח שיש לנו עם אחינו החילונים, היקרים, מבשרנו הם וזה בלי שום זלזול, כי אני מדבר אליהם מתוך תורתנו הקדושה.
רבים מאחינו החילוניים משתאים כיצד היהדות החרדית בונה את התא המשפחתי הקרוי בית, כיצד מתקשרים בחור ובחורה ובונים את ביתם אצל החרדים. הם שואלים: איך הבן שלך הכיר את הכלה שלכם?! הם אינם מסוגלים לעכל שה"מַה-טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" נבנה ע"י שידוך! שידוך מושתת על כמה פגישות בין בני הזוג (הבחור והבחורה) ופגישה בין ההורים שאומרים "מזל טוב" וכבר "ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל". בניין עדי עד, משפחה חדשה בישראל וב"יתד נאמן" ובעתון ה"מודיע" למחרת כתוב: פלוני מישיבה זו ופלונית ממקום זה מאורסים. מפליא!!!
"כמה זמן הם הכירו? שנה?! שנתיים?!" שואל אותי ידידי החילוני
ואני עונה: "כמה פגישות, הורים ומזל טוב!".
וידידי אינו מבין, הוא עומד ומשתאה, הוא אינו מסוגל לעכל זאת. ברור להם, לאחי החילוניים, שבלי היכרות מתמשכת של כמה שנים, הכישלון מובטח. מבחינתם, רצוי להכיר זה את זו וזו את זה לפחות מהגימנסיה, או מחטיבת הביניים, 15 שנה לפני הנישואין, כי רק בכך ישיגו את מירב הערבויות לבנין עדי עד. אצל אחי החילוניים, משקלם של ההורים בקביעה אם בני הזוג מתאימים, הוא מזערי ביותר, אפילו שואף לאפס, הבחור והבחורה קובעים עובדה, הוא מביא אותה הביתה ואומר: נא להכיר! בעצם באורח החיים המתירני, טקס הנישואין הוא רק בשביל הח'ברה וידידי ההורים, ערב של מסיבה והבאת מתנות לבני הזוג הצעיר שעוד מעט והלובן יראה בצדעיהם, היום הם מתחתנים, אבל בעצם הם התחתנו כבר לפני 20 שנה בכיתה ח' או ו', הם כבר זקנים, הם כבר חיים ביחד 20 שנה, כבר גמרו את ה- MA. אז כל טקס הנישואין ריק מכל תוכן, זה רק הכרזה רשמית, זה רישום ברבנות, רק תעודת זהות, כי הם כבר חיים 20 שנה, גוולאט. כל החתונה זה ערב של מסיבה והבאת מתנות לבני הזוג, זה ערב של מתנות! זה זוג צעיר?! זה זוג מנוסה שמכיר אחד את השני, הם ידועים כבר בציבור כחיים ביחד, כי יש להם כבר דירה, שכרו דירה – גוולאט!
האומנם יש לאחינו החילוניים קבלות שההצלחה במעונם? שהשמחה במעונם? שזיווגם עולה יפה יפה? שבכך הם מצליחים לבנות בנינים עדי עד, לעומת כישלונותיהם החרוצים של בני התשחורת החרדים? יש להם קבלות? הם יכולים להוכיח שהחיים שלהם עולים יפה יותר מהחיים של הבן שלי והבנות שלי הנשואים שרק התחתנו ע"י שידוך? יש להם קבלות? מה מוכיחה המציאות? מהן העובדות בשטח? הרי עם מציאות ועובדות אין להתווכח!
בשנת תשנ"ג פירסמה המועצה הדתית של ת"א יפו, שהיא המועצה הדתית הגדולה ביותר במדינת היהודים, סקר אשר תוצאותיו מדהימות ביותר: למעלה מ-50% מכל הזוגות הנישאים בשנתון תשנ"ג התגרשו או נפרדו בטרם מלאה שנה לטקס נישואיהם!!! רובם ככולם לא התחתנו באמצעות שידוך, אלא הם היו חברים תקופה ארוכה שנים רבות, בטרם החליטו להינשא ברבנות. רבים היו חברים עוד מהגימנסיה, רובם ככולם נכנסו כזוגות נשואים כמה שנים קודם לכן בפועל. למעלה מ-50%!!! לא החזיק מעמד. האם זה בשידוכין? לא! אלא בהיכרות מתמדת וחיים משותפים כבעל ואישה, אז מדוע שנה אחרי הנישואין הם התגרשו? ודווקא אצל בני היהדות החרדית, אלו הנישאים כדת משה וישראל, אלו שחיים עד נישואיהם בהפרדה מוחלטת בין "בית יעקב" – אלו הנשים, ל"בית ישראל" – אלו הגברים, אלו שהכירו איש את רעהו באמצעות השדכן, חייהם המשותפים עלו יפה יותר, אחוז קטן מאוד של פרידה וגירושין, פחות גירושין, יותר אהבה, יותר אחווה, יותר שלום, יותר רעות, משפחות גדולות עם ילדים. מה פשר הדברים? מהו סוד ההצלחה של בני התשחורת החרדים מול שורש הכישלון של אחינו החילונים? מה פשר התוצאה הכ"כ נפוצה של הרס בתים, של פירודים, של גירושין, של משפחות חד הוריות?! (משפחות חד הוריות – מכה חדשה שבאה למדינה, מכה שלא כתובה בתורה) ומכאן תוצאות נוראיות בחינוך הילדים, בהתנהגות הילדים, בקשר בין הורים וילדים, דיפרסיות, מרד בני הנעורים, עזיבת הבית בגיל 14-15, סירוב לשמוע להורים – "אֵינֶנּוּ שׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" – מה קורה? חוצפה! עזות! פריקת עול! ניפוץ מוסכמות! סכסוכים עם הורים! וכל שאר מרעין בישין, האומנם השכילו אחינו החילוניים להבין את סוד קיום מוסד הנישואין? בנין התא המשפחתי? גידול בחינוך ילדים? דומה, שהשוקת שלהם שבורה… המים נשפכו החוצה ולא נותר להם במה להשקות את עדריהם (הילדים), עדריהם מסתובבים צמאים, יבשים, כבויים, ניטל האור מעיניהם, רק העגיל יאיר מתנוך אוזניהם. נקודת האור היחידה, זה העגיל הזוהר מתנוך האוזן.. הם תועים, יבשים, מסוכסכים עם עצמם, מתוחים, אין שלווה בחייהם, אין את ה"מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מה'" (משלי יח, כב) זה ללא שידוכין, בהיכרות של שנים, ודווקא אלו שהשתדכו 3-5 פגישות, וההורים נפגשו אז "מזל טוב" – בנין עדי עד. והם שואלים אותי, בבואם הביתה להתארח אצלי: "הזוג הזה נחמד, כמה זמן הם הכירו? כמה שנים?" ואני עונה: 3 שבועות. והם ממשיכים לשאול: וכמה ילדים יש להם, שניים, שלוש? יש עוד כלים בבית? הם עוד לא ניפצו את כל הכלים בבית? (איך אומרים "שברו את הכלים ולא משחקים"…. גוולאט!) והוא אינו מבין. אבל זה בדיוק המציאות שעומדת ניצבת מולכם, אחי החילוניים, מהו המענה לכישלונם? הרי הם הכירו שנים רבות! מדוע המשפחה הישראלית, החיקוי המערבי, מתפוררת? מדוע יש בעיות היום של חד הוריות? ואין כאן מקום להאריך כי אני יודע מכאן ועד הודעה חדשה מה שקורה היום ברחוב, מניסיוני, מה קורה היום ברחוב? איפה ביתי מבצרי? איפה? לאן זה הלך? איפה ה"בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ"? למה שנאה? למה כ"כ הרבה צעירים אומרים לי שהם באים מבתים הרוסים? ולאו דווקא בני עניים, אלא בני עשירים, אז מדוע? מה קורה היום?
המענה לכישלונם מצוי בפרשת השבוע, על פי דבריו של הגאון הצדיק ר' זלמן סורוצקין בעל "אוזניים לתורה" (והוא ראה את זה לפני 40-50 שנה), ואני אשתדל לקרוא בלשונו, עם תוספות והבהרות משלנו: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ" – מנויה וגמורה אצל בני הנוער שלהתחתן צריך דווקא ע"י "וְרָאִיתָ אֵשֶׁת יְפַת-תּאַר" – לראות אותה קודם, ואז "וְחָשַׁקְתָּ בָהּ" – לחשוק בה, לאהוב אותה ולא ע"י שדכנים ושידוכים. באה התורה הקדושה להזהיר את עם ישראל, עם קדושים: אתם מבקשים לקיים את ה"מַה-טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"? החיתון הבא ע"י "וְחָשַׁקְתָּ בָהּ", ע"י "העין הרואה והלב חומד", ע"י ההבזק, אפשר מאוד שסופו יהיה "וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ", תוך שנה, תוך שנתיים, תוך שלוש, החשק יעבור ויחלוף ואז תפקחנה עיני שניהם ויראו שאין המציאה שווה כ"כ, היא תאמר: חשבתי שזה מציאה הבחור שלי, והוא יאמר: חשבתי שהיפת תואר שלי היא אלופת חלומותי… אבל זה לא מציאה!!! זה לא "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב", כי אין המזג והטבע מתאימים, ואין החיים המשותפים אפשריים ולא נותרה ברירה אלא לקיים בה אלא "וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ", על פי ה"וְרָאִיתָ…וְחָשַׁקְתָּ", שנעשה קודם לבירור האופי של הבחורה, המידות וההתאמה, לפני הראיה והחשק, כי אחרי שראית וחשקת, אז האהבה מקלקלת את השורה, אתה כבר לא יכול לבחון אם היא טובה, אם לא כעסנית, אם הטמפרמנט שלה מתאים לך, אם המידות שלה והאופי מתאימות לך, כי ראית וחשקת בה, ואז האם מותר שתישא אותה? הרי לא בדקת אם היא מתאימה לך, והחיים המשותפים צריכים התאמה, התאמה לפני שחשקת!!! כן!! כדי שלא תהיה משוחד על יופייה החיצוני, אל תסתכל בקנקן, אלא תתחיל במה שיש בו, ואם תתחיל בחיצוניות, לא תראה את מה שיש בה. אומר ר' זלמן סורוצקין: "לדאבננו עדים אנחנו, כי בני הנוער דהיום מתחתנים על פי ה"וְרָאִיתָ…וְחָשַׁקְתָּ", מתחתנים עם היצר הרע שלהם"!!! כי ה"וְרָאִיתָ…וְחָשַׁקְתָּ" ואהבת, לפני שאתה בודק ונותן לאמך ולהוריך לבדוק ולאנשים להמליץ, אם זה כך, אז התחתנת על פי היצר הרע שלך, ועל זה התורה מעידה שלא יצא מזה טוב, לא תוכל להקים "דּוֹר יְשָׁרִים יְברָךְ"!!! אנחנו צריכים ראיות יותר מהחיים של היום?! לא!
אומר ר' זלמן סורוצקין: (ואת זה הוא אמר לפני המתירנות של היום ב-40-50 שנה), "ומכח זה רבו הגיטין והגירושין בישראל, ואם יקשה עליכם להשיג הגיטין, יסתבכו בפירודים!" רחמנא ליצלן, ומה זה פירוד? הם ממשיכים להיות נשואים, היא חיה עם מישהו אחר, והוא חי עם מישהי אחרת – אסור!!! יש ילדים ממזרים! גוואלט!
ממשיך ואומר הרב זלמן סורוקצין: "חופה אשר תואמה מתוך אהבה גרידא סיכוייה רבים שתוך זמן קצר יפרדו מתוך שנאה גלויה ורועשת, כמעשה אמנון ותמר, כי החשק והאהבה שלפני "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי" סיכויָם רב לקלקל את השורה, ומתברר שיתחתנו עם ב' עולמות שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת" – וזאת למרות שהם היו עלם ועלמה… "אבל זה ב' עולמות שאינם מתאימים וראויים לחיות יחד" – אז למה הם התחתנו? כי הם לא התחתנו בשידוך? שידוך זה הצעה, בירור לפני שאתה נותן לעיניים שלך לראות אותה, כי אח"כ יהיה מאוחר, אתה תלך שבי אחרי עיניך ואז תחטיא את ההתאמה.
מספר ר' זלמן סורוצקין: "ואיש אחד, שבתו נישאה ע"י "וְחָשַׁקְתָּ בָהּ" לאיש שאינו הגון לה" – ברחוב, כמו שקורה, ראתה אותו, והוא יפה, דון ז'ואן – "אמר האבא של הבחורה: אפילו השונא הגדול ביותר שלי לא היה מקבל שידוך כזה לבתי" – זהו משפט של אבא מאוכזב, "רק היצר הרע בכבודו ובעצמו היה מסוגל להפגיש את בתי לאדם שכ"כ אינו מתאים לה". לא בשידוך, אלא זה שידוך של היצר הרע, השונא הכי גדול שלי לא היה משדך לי כזה דבר, לא היה מסוגל, אין כמו היצר הרע…
אומר ר' זלמן סורוקצין: "כי עלינו לדעת, כי כל ענין האישות והחיתום הוא רק ע"י השראה מלמעלה, בחינת הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בחינת "איש ואשה זכו שכינה ביניהם" – שהקב"ה מטיל יו"ד משמו באיש ו-ה"א משמו באישה, ואז שכינה ביניהם. (סוטה כד), וזהו "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיה כו, ד) – אם יש יו"ד באיש וה"א באישה, אז שכינה ביניהם אז "בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים", השידוך עולה יפה יפה וזה בנין עדי עד, אז יש נצחיות ואז יש אהבה, אחווה, שלום ורעות ביניהם, והתוצאות "זֶרַע בֵּרַךְ ה'", "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶך"
ובעוונותינו הרבים, בדור התהפוכות של זמננו, באורח החיים החילוני שביקשו להחדיר לבתי ישראל גרמו שהשכינה רחמנא ליצלן מסולקת מהבית היהודי, היא אינה מגיעה לבית היהודי, כי ע"י ה"וְרָאִיתָ…וְחָשַׁקְתָּ" לא מגיעה שכינה, כי הקב"ה לא חפץ בזה, כי הקב"ה לא נותן את זה. אתם רוצים לעשות את זה לבד, בלי שהקב"ה יזווג לכם זיווגים?! אז התוצאות ברורות, ה' לא ייתן לכם את היו"ד קי שלו, כי אתם רציתם לבד לעשות את זה, ואז מה קורה? במקום איש – אש, במקום אשה – אש, אז אש ואש, זה מדורה של ל"ג בעומר, ובבית יש ל"ג בעומר, רק לא שרים בר יוחאי ואש אוכלתם. וזוהי הסיבה הטראגית להרס הבית היהודי בזמננו, למציאות הפירוד והגירושין, למציאות האישה השנואה, למציאות הבן הסורר והמורה הממרר את אביו ואמו, מכפיש את שמם ומביישם: "עוזי, בוא הביתה, מחכים לך" – אתם מכירים את הקריאות האלו?! "עוזי, אל תעשה שום דבר לעצמך, אוהבים אותך" – גוולאט! – זוהי קריאת ייאוש של הורים.
אוי! אלו התוצאות, אומר רב זלמן. ועדיין הם סבורים אנשי הקדמה, אנשי התרבות החילונית, המכנים את עצמם המוצלחים והמצליחים, ואנחנו לא נדע מה נעשה להם לאחינו, לבני דודנו, אהובינו שיפקחו עיניהם ויראו את כישלונם ואת תוצאות כישלונם.
וראיה לדברים: התורה הקדושה מתארת לנו שידוך בתורה. שידוך של יצחק ורבקה. יצחק ורבקה נישאו כמונו, או כמו אחינו החילוניים? התשובה חד משמעית בתורה: יצחק ורבקה נישאו ע"י שדכן! מי היה השדכן? אליעזר. ומה הוא עשה? קודם כל הלך לברר אצל משפחת הכלה מהם תכונותיה, אם היא אשה טובה, אם היא בעלת מידות, אם היא גומלת חסדים – "גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" (בראשית כד, יט) – היא היתה יפה מאוד, רגע, אבל היא יכולה להיות יפה ומרשעת, מי יודע?! ולכן קודם כל הולך אליעזר ונשבע לאברהם אבינו שהוא לא ייקח אישה מבנות כנען, כי הם פרחחיות, אלא שהוא ייקח אישה מבנות שֵׁם, אבל שַׁם יש הרבה חסרונות נוספים, עבודה זרה – תבדוק אותה, תראה אם היא אישה טובה, והיא הוכיחה את עצמה במידות עד אין סוף, החליט אליעזר באורח מופתי שהיא מתאימה והוא לוקח אותה!! הוא הביא אותה הביתה, יצחק לא הסתכל עליה עדיין, אם הוא יסתכל הוא ילך שבי, הוא סמך על השדכן? עדיין לא! כי יש בירור שהוא רוצה לברר לפני שהוא נושא אותה לאישה שהשדכן לא היה יכול לאמת לו. ומהו הבירור? כתוב בתורה: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) – שואלים חז"ל (רש"י במקום): מה זה "הָאהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ"? פירוש: "הָאהֱלָה" – אוהל שרה אימו, אז מה זה התוספת "שָׂרָה אִמּוֹ"? אומרים חז"ל: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאהֱלָה" – הוא בדק אותה, והרי היא כ"שָׂרָה אִמּוֹ", כלומר שהיא בעלת מידות נפלא. אבל הוא גם צריך אישה צדיקה. באיזה מובן? בעלת רוח הקודש, בעלת קדושה, שהרי אני גדלתי בבית של שרה אימי, שהיו בו 3 מופתים: ענן קשור על האוהל, ברכה מצויה בפת, ונר דולק מערב שבת לערב שבת, וכשמתה שרה אימו, פסקו, וכשהביא את רבקה לאוהל, חזרו מופתים אלו וזה סימן להשראת שכינה, וזאת למרות שהיא מצוינת ובעלת מידות. יצחק בדק: האם היא תשרה לו שכינה בבית? בלי שכינה איזה ילדים יגדלו לו? שהרי אני צריך להקים את בית ישראל. את יעקב אבינו ואת שבטי קה עדות ישראל, על "יפה" הוא עוד לא מסתכל.
ואחרי שהוא ראה שהיא צדקנית, שהיא בעלת רוח הקודש ושהשכינה עימה, הוא לא הסתפק בהמלצות של השדכן על אופייה הטוב ומידותיה, ביקש לבחון אם היא כשרה כמו שרה אימו, אם קדושתה כשרה, אם תכניס לבית את השכינה הקדושה, אם יוכל להינחם אחרי אמו, אם היא תהיה תחליף לאימו, ורק אז כתוב בתורה: "וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה" – מה זה "וַיִּקַּח"? ליקוחין – נשא אותה לאישה, "וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה" – זה נישואין, ואח"כ נאמר "וַיֶּאֱהָבֶהָ"!!! רק אחרי הקידושין והנישואין!!! מתי התחילה האהבה? רק אח"כ! ואז "וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ"!!!
אומר רב זלמן סורוצקין: מתי באה האהבה? אחרי כל הבדיקות של השדכן, ואחרי הבדיקות שהוא היה יכול לבדוק ורק אז הוא הרים את העיניים והסתכל עליה ונשא אותה לאישה, כי צריך לשאת אישה אחרי ראיה, ולקח אותה – קידושין, נשא אותה – נישואין ואז התחילה האהבה. איזו אהבה? של יצחק ורבקה! ומי יצא מהאהבה הזו? בית ישראל!
אומר רב זלמן: מכאן אנו למדים שאפשר לאהוב את אשתו, לקיים עמה אהבה, אחווה, שלום ורעות, אע"פ שנישאת לו ע"י שדכן, בלי "וְרָאִיתָ..וְחָשַׁקְתָּ"!!! אפשר לאהוב אישה אהבה מתמדת, אהבה אחוה, שלום ורעות לעולמים, כמו החרדים, ע"י שידוך, סייעתא דשמיא. ולא כאותם המדקדקים לשאת אישה דווקא מתוך ה"ואהבת" מתוך אהבה מוקדמת, מתוך קשר לפני ו"הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי", והניסיון מראה שסופם של נישואין שהם כמנהג אבותינו, אהבה אחווה, שלום ורעות, אז גפן פוריה – "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּרִיָּה" והתוצאות הם "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" (תהילים קכח, ג) – ירוקים, חיים, שמן זית זך, ואילו סופם של נישואין רבים שתחילתם באי שם, באיזה פארק, באיזה רחוב, באיזה מסעדה, בעין רואה ולב חומד, סופם קטטות ומריבות, ובניינים הרחוקים מבניין עדי עד. תוך שנה…
כשעושים שידוך מאחלים לשני הצדדים שהזיווג יעלה יפה. מה זה שהזיווג יעלה יפה? צריך היה לומר: שהזיווג יעלה טוב, שיהיה מוצלח, מדוע מאחלים שהזיווג יעלה יפה? מדוע בחרנו במילה "יפה"? שמעתי לא מזמן באיזה שבע ברכות שהייתי בו, מעבר לים, שבע ברכות חרדי, מאחד מגדולי ראשי הישיבות שאמר דבר נפלא: יום ה' לפרשת ראה תש"ס בלקווד בארה"ב: מדוע אומרים שהזיווג יעלה יפה? כי "יפה" בגימטריה זה צ"ה. ומה זה רומז? אם תפתחו את ספר המצוות, ספר החינוך במצוה מספר צ"ה, תראו איזה פלא, המצוה שרשומה שם היא: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) – זוהי מצוה יפה! הבית היהודי הוא בית להשראת השכינה ואז זה יפה! אם יש יו"ד קי – איש ואישה זכו, אזי שכינה ביניהם, ואז הזיווג יעלה יפה, זהו הדבק האלוקי שמדביק בין הבעל והאישה ואז הזיווג יעלה יפה ואז זה בנין עדי עד ואז זה "זֶרַע בֵּרַךְ ה'" ו"בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים" – אהבה, אחוה, שלום ורעות.
תכלית בנין הבית היהודי, סוד הצלחתו וקיומו, הוא השראת השכינה בתוכו שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ", והשראת השכינה "קשה שתהיה" בבית שהקשר ביניהם הוא "וְרָאִיתָ…וְחָשַׁקְתָּ" שקדם לפני "וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". את החידוש הזה אמרתי כששבתי לארץ לשכני – הנכד של ר' אליהו לופיאן זצ"ל, והוא אמר לי בשם הגאון הצדיק רב שלמה זלמן אויירבאך זצ"ל ששאל: מה הפירוש שהזיווג יעלה יפה? וענה: "אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד"!!! אומרים את זה אחרי קריאת שמע. יש כאן 15 שבחים להקב"ה. אומר רב שלמה זלמן אויירבאך: כוונת המילים "שהזיווג יעלה יפה" שהזיווג יעלה עד "יָפֶה", שהזיווג יעבור את כל 15 השבחים לבית החדש שנבנה בישראל, שיהיה בית של אמת ושל יציב ושל נכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה, מה? הדבר הזה עלינו לעולם ועד – בנין עדי עד! – איזה נפלא!!!
ואני מוסיף מדידי: דבר מעניין: 15 שבחים יש פה כמנין יו"ד, ק"י – שהשכינה ביניהם, אז מגיעים עד ל"וְיָפֶה".
שידוכים – עם ישראל מתחתן עפ"י שידוכין, הוא יודע שהכל בסייעתא דשמיא, אבל מי שנשען על בינתו, על ה"סמוך עלי", גם מבחינת הבינה יתירה שלו, שזו האישה, והוא מתעלם מהקב"ה שמזווג זיווגים ואומר: "סמוך עלי", אז הקב"ה סומך עליו… אם אתה לא רוצה שיהיה מעורבות של הקב"ה, שתהיה שכינה ביניהם, כדת משה וישראל, כמו שהתחתן יצחק עם רבקה, אתה מזלזל בחרדים שמתחתנים על פי שידוך, לא סומך על ה', אז התוצאות נראות, הסטטיסטיקה מדברת!! אל לכם אחי!
ולסיום:
כאמור, זיווגו של אדם הוא אחד הביטויים הגדולים ביותר של אמונה ביוצר האדם, במגיד בראשית אחרית, במה שאמרו חז"ל שהקב"ה יושב ומזווג זיווגים, ומה שאמרו חז"ל ש-40 יום לפני יצירת הולד, מכריזים בת פלוני לפלוני, ולא בכדי דימו חז"ל עניין זיווגו של האדם לקריעת ים סוף שהיה אחד המעמדים המאלפים של אמונה בהשגחת ה' בבחינת "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרמֲמֶנְהוּ" (שמות טו, ב), בבחינת: "ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה", ראייה – השגה שאין למעלה ממנה. חז"ל כאמור דימו את ענין זיווגו של אדם לקריעת ים סוף. מה פשר הדימוי? כמדומני שמעתי פעם שאומר אחד מהראשונים בעל "שיבולי הלקט": "מה הקשר בין זיווגו של אדם לקריעת ים סוף? המיוחד בקריעת ים סוף היא שהישועה שבאה להם, לישראל מנס זה, באה מהכיוון שהכי פחות חשבו עליו, ציפו לו, ליתר דיוק, שהיו בטוחים שכיוון זה יוביל אותם באופן ודאי לאבדון" – הברירות שעמדו לפני עם ישראל בשעה שהמצרים באו לקראתם היו ארבע ברירות: ברירה אחת: לפנות אל המדבר, שהיא אפשרות קשה. ברירה שניה: לצאת להלחם נגד המצרים, שהיא אפשרות קשה, אפשרות שלישית – להרים ידיים ולהיכנע ולשוב למצרים, שהיא גם אפשרות קשה, אפשרות רביעית שהיא לא אפשרות קשה, אלא בלתי אפשרית ואף אחד לא העלה אותה על דעתו היתה: להיכנס לתוך הים!!! ומדוע אפשרות זו לא עלתה על דעתם? מפני שאפשרות זו מוגבלת עד שיגיעו המים לגובה הפה! זהו! ומה לבסוף הוכח? מהיכן הגיעה הישועה? לא מהמדבר, ולא ממלחמה עם מצרים, ולא מהרמת ידיים, כניעה וחזרה למצרים, אלא מהכיוון שלא רק שהם לא ציפו, אלא שהם ידעו בבירור שזה כישלון מוחלט, ברגע שהמים יגיעו עד הפה כולם ירדו במצולות. והישועה הגיעה דווקא מהכיוון הבלתי מצופה – מהכניסה לים.
מכאן ללמדך ש"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי יט, כא) – עצת ה' מוכחת בעליל. קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף – כמו שקריעת ים סוף הם הגיעו לדרגות הגבוהות של "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ", שהם הרגישו שיד ה' הייתה בהם מהכיוון הבלתי מצופה לחלוטין, גם זיווגו של אדם מוכיח שיד ה' שהוא יוצר האדם, מוכיח ש"מֵאֵת ה' הָיְתָה זּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהילים קיח, כג). ניתן ללמוד אמונה בחוש, השגחה מיוחדת בכל נושא בנין הבית. אם זה ע"י שידוכין, הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, ורואים את הפלא הגדול של בנין עדי עד.
כל הזכויות שמורות נר תמיד – על פרשת השבוע הרב יצחק ברנר זצ"ל
נערך מסרטי הקלטה ע"י ר.רצון תליט"א