מהו חיסון?
בעקבות המחלוקת המתגלעת והמחריפה בשנים האחרונות, בארץ ובעולם, בין התומכים במתן חיסונים לבין אלה השוללים אותו, אנו נביא סדרת כתבות אשר יתנו לקורא ולאדם הסביר את המידע הנדרש לגבי חיסון מהו, מהם סוגי החיסונים הקיימים ומידע מדעי רלוונטי.
"החיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, כלומר, מטפל בגורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות לפני שהם מספיקים לפגוע בגוף. תכלית החיסון היא לאמן את מערכת ההגנה הטבעית של הגוף, וללמד אותה להכיר גורם עוין שאינה ערוכה כנגדו. חיסון מהווה את אחד ממצילי החיים הגדולים ביותר בתולדות האנושות." (ויקיפדיה – ערך חיסון).
גוף האדם חשוף לגורמים שונים בטבע שעלולים לפגוע בו בצורה קשה, ועד כדי גרימת מוות. אחת הדרכים שגילה האדם על מנת להתמודד עם הסכנות הבריאותיות הצפויות מחשיפת גופינו לטבע היא החיסון.
החיסון התגלה ע"י רופא בשם אדוארד ג'נר בסוף המאה ה- 18 באנגליה. הרופא גילה כי חלבנים שבאו במגע עם פרות, גם כאלה שחלו במחלת אבעבועות הבקר (cowpox) פיתחו עמידות בפני מחלת האבעבועות השחורות שגבתה חייהם של מיליוני אנשים בתקופה זו.
ניסוי שנערך על ידו בילד שאותו חשף בכוונה תחילה לאבעבועות הבקר, ולאחר מכן ניסה להדביקו בנגיף האבעבועות השחורות, ללא הצלחה, גרם לו להבין שאולי חשיפה לנגיף גורם המחלה יכול להיות הפתרון לטיפול במחלה. מכאן נוצר החיסון הראשון.
החיסון הוא בעצם אמצעי למנוע התפתחות של מחלות הנגרמות על ידי נגיפים, חיידקים ופטריות. הוא נועד לטיפול במחלות מדבקות ומסוכנות שהתרופות הטבעיות או הקונבנציונאליות לא הצליחו להתמודד איתן.
תהליך החיסון בעצם חושף בצורה מודעת את גופינו לגורם המחלה, כגון שפעת, חצבת, צהבת וכו', על מנת שידע לפתח את הנוגדנים המתאימים כדי להילחם במחלה באם תופיע.
חיסון פעיל: הטיפול שעשה דר' ג'נר בנער בעצם הינו הבסיס לטיפול החיסוני הניתן כיום ע"י הרפואה המודרנית. כאשר מחדירים לגוף את הגורם המזיק, גורם המחלה, בצורה מוחלשת שלו או כנגיף מומת, אנחנו בעצם מעוררים את המערכת החיסונית של הגוף לזהות את הגורם המזיק, וללמוד לפתח את הנוגדן שילחם נגדו וימית אותו. חיסון בצורתו הפעילה הוא בעצם תהליך של מניעת המחלה או הזיהום שעלול להיגרם לגוף.
חיסון סביל: בחיסון מסוג זה אנו מחדירים לגוף באופן ישיר את הנוגדנים למחלה. חיסון באופן כזה יינתן כאשר יש לטפל בזיהום או במחלה בצורה מיידית ולא ניתן לחכות עד שהגוף עצמו יפתח את הנוגדנים. בעצם, חיסון באופן שכזה הוא מעין "תרופה" למחלה או לזיהום.
כיוון שהחיסון מטפל בעיקר במחלות מדבקות, את המטרות העיקריות למתן חיסון, מלבד ריפוי האדם החולה, היא למנוע הדבקות של אנשים בסביבת החולה במחלה. זוהי מטרה חשובה מאוד, כיוון שהדבקות במחלה יכולה להפיץ את גורם המחלה בצורה מהירה יותר ולגרימת חולי בקרב רב יותר של אנשים. על ידי החיסון, אנחנו בעצם מצמצמים את האפשרויות להדבקות במחלה ולהפצתה הרחבה יותר.
ישנן מחלות שאינן חוזרות לפגוע באדם שחלה בהן לאחר חיסון אחד בלבד, אך ישנן מחלות הדורשות חיסון חוזר ונשנה כיוון שהגוף לא פיתח מספיק נוגדנים כנגד המחלה, או שהנגיף הפוגע עבר מוטציה והוא עמיד בפני החיסון שניתן קודם להופעתו.
אחת ההצלחות הדרמטיות ביותר שנבעה ממתן חיסונים היא מיגורה המוחלט של מחלת האבעבועות השחורות שגרמה למותם של מאות מיליוני אנשים.
הישג נוסף שנרשם לזכות החיסון הוא צמצום משמעותי במספר מקרי מחלת הפוליו, אשר לבדה גרמה למותם של כחצי מיליארד אנשים.
לחיסון כפי שאנו מכירים אותו כיום, קדם תהליך שנהגו לבצע הסינים שנקרא תהליך וריאולציה, שבו האדם שאף אבקה שיוצרה מגלד שנוצר ממחלת האבעבועות השחורות, ובעצם עזר ליצור את הנוגדן למחלה.
בעקבות החיסון שיוצר על ידי ג'נר, המשיך המדען הצרפתי לואי פסטר את דרכו של ג'נר, ובאותה דרך ייצר תרכיבים ששימשו כחיסונים כנגד מחלות כולרה, אסכרה, שנית וכלבת. במאה העשרים פותחו בארה"ב בעיקר, החיסונים כנגד מחלת הפוליו והשעלת.