כל מי שהגיע לגיל מצוות חייב במצוות תפלין. כדי לקיים את המצווה כהלכה עליו ללמוד הלכות תפילין כראוי. חלק מהלכות תפילין במאמר הבא.
בעת הנחת התפילין יש לכוון לשם קיום המצווה. אך לבד זאת תהיה הכוונה גם על המטרה של מצוות ההנחה. המטרה היא יחוד ה' וזיכרון הניסים שעשה עם עמו ישראל בצאתם ממצרים. בארבעת הפרשיות שבתפילין – "שמע" "והיה אם שמוע" "קדש לי" ו – "והיה כי יביאך" מוזכר ייחוד ה' וכוח ממשלתו בעולם. תפילין של יד מניחים כנגד הלב ותפילין של ראש כנגד המוח – משכן הנשמה. מבטא את חובת היהודי לשעבד את המוח ואת הלב לעבודת ה'.
הליכה לבית הכנסת – בתפילין
חז"ל מפליגים בגודל מעלתו של מי שהולך לבית הכנסת מוכתר בתפילין. ואכן כך צריך לנהוג. אלא אם הולך לבית הכנסת לפני זמן ציצית ותפילין, או שעובר בדרך במבואות מטונפים בהם אי אפשר ללכת בתפילין מגולות. לגבי פחי האשפה שברחובות נחלקו הפוסקים האם נחשבים למבואות מטונפים והאם מעקבים מללכת בתפילין.
תפילין וקריאת שמע
הקורא קריאת שמע של שחר בלי להניח תפילין הרי הוא כמי שמעיד שקר. הראשונים פרשו שכאשר אומר "וקשרתם לאות על ידך" ולמעשה אינו מקיים כעת את המצווה, הרי זה כמעיד שקר על עצמו. מאותה סיבה יש להקפיד על לבישת הציצית בעת קריאת שמע. כיוון שאומר בה את הפסוק: "ועשו להם ציצית…" אך במקרה שמסתפק אם יספיק לקרוא קריאת שמע בזמנה באם יתעכב עד שיניח תפילין – יקרא בלי תפילין.
ברכות הנחת התפילן
על פי פסקי השו"ע והגר"א ברכת ההנחה היא אחת, והיא נאמרת לפני שמניחים תפילין של יד. הברכה היא "אשר קידשנו… להניח תפילין". אך על פי פסק הרמ"א ועוד אחרונים מברכים לפני ההנחה של תפילין של ראש ברכה נוספת – "אשר קידשנו במצוותיו.. על מצות תפילין" אמנם זו ההלכה על פי שיטתם, אך בכל זאת לאחר גמר ההנחה יש לומר "ברוך שם…לעולם ועד". האמירה שאומר מי שברך ברכה לבטלה. ברכות המצוות תהיינה נאמרות לפני קיום המצווה. וזאת על פי הכלל של ברכה עוברת לעשייתה. לפיכך יש להעמיד את התפילין במקום, על היד או על הראש, ורק לפני הקשירה יש לומר את הברכה.
חליצת התפילין
עד לאחר קדושת "ובא לציון" נוהגים שלא חולצים את התפילין. האר"י הקדוש נהג לא לחלוץ את התפילין עד אחרי "עלינו לשבח". אם יש בבית הכנסת ברית מילה עם סיום התפילה, ראוי לחלוץ את התפילין רק לאחר הברית. כיוון שמצוות התפילין ומצוות ברית מילה מכונות שתיהן "אות". בימים בהם קוראים בתורה ממתינים וחולצים את התפילין רק לאחר הכנסת ספר התורה לארון הקודש.
מהו מקום הנחת התפילין?
"והיו לטוטפות בין עיניך" – על פי גזרה שווה מהפסוק "לא תשימו קרחה בין עיניכם" פרשו חז"ל שכשם שקרחה אסור לעשות במקום בו יש צמחית שיער, כך גם לגבי בין עיניך שבמצוות תפילין. מדוע נאמר בין עיניך? ללמד על מקום ההנחה המדויק שבין שתי העיניים.
המקום בו מניחים תפילין של יד הוא בשריר הזרוע. זה האזור התפוח בין בית השחי והמרפק. יש להניח רק על חציו התחתון של השריר הקרוב יותר אל המרפק. אם בית התפילין גדול צריך להניחו לכל האורך של האזור הזה – על מנת שלא יחרוג חלק מהבית אל השטח הלא תפוח שנמצא לצד המרפק.
נגיעה בידיו ונטילת ידיים
נחלקו הפוסקים לגבי חיוב נטילת ידיים לאחר שנגע בידו, ובראשו במקום השיער, האם צריך ליטול ידיו. יש אומרים שהנגיעה היא חלק מהמצווה, ולכן אין צורך ליטול אחריה ידיים. ויש שהוסיפו שגם הנוגע בעת ההורדה אינו צריך ליטול ידיו. אך יש אומרים שאם נגע בעת ההנחה צריך ליטול ידיו.
הצמדת ה "יוד"
ברצועה של תפילין של יד קושרים קשר בצורת אות יוד. את הקשר יש לעשות בצד ימין של הבית, כך שכאשר מוריד את היד לאחר ההנחה למטה, הקשר יהיה סמוך אל הלב. אך יש להקפיד שהקשר יהיה צמוד לבית. יש שאמרו שיש להקפיד על כך גם כשהתפילין נמצאות בתיק.
הלכות תפילין רבות הן, במאמר זה התייחסנו לחלק מהלכות ההנחה.