איך מיישמים המלצה כזו?
"יש מקום ליצור מסגרת ברורה לתינוק ולנו מהיום שהוא נולד!" משיבה אסנת בנחרצות, ומסבירה: "ארגון סדר היום צריך להתחשב בצרכי התינוק אך גם בצורכי המשפחה. זוגות רבים, במיוחד כאשר נולד ילדם הראשון, עסוקים וטרודים כל כך בטיפול בו שהם שוכחים שלפני כן היו להם הרגלים ועיסוקים משלהם. מובן שהשחיקה במצב כזה גדולה, וגם הפגיעה בזוגיות לא מאחרת לבוא. גם מבחינה חינוכית זהו מסר שגוי לילד, שכן אנו משדרים לו שתמיד נתאים את עצמנו אליו ואין לנו דרישות ממנו – והרי לנו ההפך מהצבת גבולות".
לעתים, מחוסר ידיעה כיצד להציב גבולות בצורה נכונה, הורה עלול להשתמש בדרך שאינה משיגה תוצאות. אלו יכולות להיות מכות, צעקות, ביקורת או הזנחה (הזנחה היא אדישות מכוונת מתוך מחשבה מעוותת שחוסר היחס יגרור הבנה של הפעוט שהתנהגותו אינה ראויה). אולם הורה שלא למד ואין לו מיומנות של הצבת גבולות, ועל כן משתמש בדרכים הללו – מחריף את הבעיה, משום שההתנהגות הזו לא רק שאינה יעילה, אלא אף מדרדרות את המצב מאוד
"אם ננסה להיות מעשיים יותר – נאמר שבלית ברֵרה אנו נקום להאכילו ולהחליף לו כל שלוש שעות (התחשבות בצרכיו), אך לא נדליק אור או מוזיקה ולא נגיש לו משחקים באמצע הלילה כדי שיבין שזה זמן לישון (התחשבות בצרכינו). כשהוא או היא יגדלו מעט נגדיר היכן אסור לגעת, למשוך, לטפס וכולי. אבל, אם נישאר רק בהגדרות – הפעוט ילמד מהר מאוד שאנחנו לא רציניים. הורים רבים מתישים את עצמם בהסברים אין סופיים וחווים תסכול בכל פעם מחדש כאשר הילד "לא מבין". ואכן, זהו תפקידו – לא להבין. אבל אם הוא לא מבין סימן שלא הבהרנו דברים בצורה ברורה מספיק. לכן אם לדוגמה אמרנו פעמיים ושלוש (לכל היותר!) לא לדפוק את המשחק החדש ברצפה מחשש שיישבר, והילד ממשיך בשלו – פשוט צריכים לקחת ממנו את המשחק ולשים למעלה בטווח ראייתו (שלא ישכח מה הוא מפסיד). כך אנו מציבים גבול ברור (בכל פעם שתקלקל – אני אאלץ להרחיק את זה ממך). משמעות הדבר היא שאני ההורה אעזור לך לא לתת לדחפים התוקפניים שלך להשתלט".
"אצל פעוטות המשימה קשה פחות היות שניתן להסיח את דעתם די בקלות. ("תראה איזה פרפר יש פה"). זאת ללא ספק רמאות קלה, אך דרכה הילד למד שאפשר להסתדר גם בלי לקבל עכשיו את מה שהוא רוצה (דחיית סיפוקים)".
הורים שאינם מחנכים כך את ילדיהם פוגעים ביכולת של ילדיהם להסתדר בחיים, ובעצם נכשלים בתפקידם כהורים (דמיינו לעצמכם ילד מפונק שלא הורגל בגבולות או בדחיית סיפוקים, מגיע למקום עבודה ורוצה את המשכורת עכשיו, לפני שעבד!).
תפקיד הילדים – להתעקש
"הצבת גבולות היא משימה לא פשוטה" אומרת כרמלה טרבלסי, "והורים רבים חוששים שאם יתעקשו – יאבדו את אהבת ילדיהם. אולם ההיפך הוא הנכון, ואין חכם כבעל ניסיון. הילדים מתנגדים בהתחלה לעקשנותנו (זכרו – זה תפקידם), אך מרגע שהוכחנו שאיננו מוותרים (משמע – אנו חזקים יותר) הם מודים לנו ובאים להתרפק עלינו, אומרים "אימא, אני אוהב אותך" או פשוט מחייכים.
"נוסף על כך: אם לא נתמודד כשהם קטנים – המשימה תהיה קשה בהרבה כשהם יגדלו, וגם הכעסים שלנו והעונשים שנשית עליהם בלית בררה יהיו גדולים יותר. אם נשקיע כשהם פעוטים, לכשיגדלו – הם כבר יהיו מורגלים לעובדה שיש לנו סמכות (וגם אפשר לסמוך עלינו), והם יקשיבו לנו ויצייתו לנו, כי הם יבינו שהדבר שומר עליהם. במקרה כזה, בדיקת הגבולות שלהם (שמתרחשת בכל גיל, אך ביתר שאת בגיל ההתבגרות) תהיה בדרך כלל קיצונית פחות"
לעתים, מחוסר ידיעה כיצד להציב גבולות בצורה נכונה, הורה עלול להשתמש בדרך שאינה משיגה תוצאות. אלו יכולות להיות מכות, צעקות, ביקורת או הזנחה (הזנחה היא אדישות מכוונת מתוך מחשבה מעוותת שחוסר היחס יגרור הבנה של הפעוט שהתנהגותו אינה ראויה).
אולם הורה שלא למד ואין לו מיומנות של הצבת גבולות, ועל כן משתמש בדרכים הללו – מחריף את הבעיה, משום שההתנהגות הזו לא רק שאינה יעילה, אלא אף מדרדרות את המצב מאוד.