מה עושה הילדון במעון או אצל מטפלת? טוב לו, או חלילה רע? איך יכולים להיות בטוחים שהילד שלנו נמצא במקום הטוב ביותר עבורו?
יש סימנים, ויש עוד כמה דברים שכדאי לבחון. אבל כמובן, החשוב והמועיל ביותר – היא התפילה. כי למעשה כשהם אינם בטווח ראייתנו – איננו יכולים לדעת באמת מה עובר עליהם. ומה נותר לנו אם לא להתפלל?
שרהל'ה לא אוהבת ללכת לגן – ככה בפירוש היא אמרה לאמא יום אחד. כשילדה בת שנתיים וחצי חברותית ופעילה, לא אוהבת ללכת לגן – אמא שלה מייד מבררת מדוע.
"לא רוצה" אומרת שרהל'ה, ולא מנמקת.
"למה? גולדי הגננת לא נחמדה?".
"כן" שמחה שרה הקטנה, והולכת לחפש את הדובי דוב החדש.
אימה לא מבינה אם ה"כן" הוא כן של "כן", או כן של "לא" – ונותרת עם תחושות מעורבות של חשד, עצב וחוסר אונים. ייתכן שהילדה סתם מתפנקת, אבל ייתכן גם שיש סיבה רצינית יותר מרצון להישאר בבית עם אמא. הדבר צריך בדיקה – ללא ספק!
גם כעבור עשרים וחמש שנה, זוכרת אימה של שרהל'ה נקודות כואבות מגן הילדות שלה עצמה בו ביקרה כילדה: גננת בלתי מתחשבת, סייעת קיצרת רוח, תשובה טובה שלה שהלכה לאיבוד, ילדה אחרת שמושכת בשיער ולא נענשת, עונש לא צודק שאותה הענישו.
כל אלו ועוד חקוקים בזכרונה של אימה של שרהל'ה. ארוגים במחשבותיה על אף גילה המתקדם. והיא חרדה עד נבעתת לדעת שלפחות לבת שלה כן טוב, שהיא לא תיאלץ לשאת פגיעות משום סוג.
כי היא לא לוקחת בהומור את הרתיעה של שרהל'ה הקטנה מהגן. לא ולא! חשוב לה עד מאד, מאד עד קריטי אפילו – לשמוע שלילדתה טוב בגנון.
מה שמטריד את אמא של שרהל'ה הוא בעיקר היחס של הגננות אל הילדה.
כמובן, היא הייתה רוצה עוד כמה דברים בסיסיים – לדעת בוודאות שהיא בטוחה שם וטוב לה ונעים, שהיא מוצאת את מעמדה ומקומה, שהיא מקבלת יחס חם וחינוך טוב, שלא משעמם לה אף פעם ושהיא מועסקת שם היטב ובהנאה.
היא רוצה לדעת גם שמבחינה רגשית, היא לא חשה ברע בשום אופן! שהיא מרגישה שהגננת מחבבת אותה ושהיא רצויה בכל לב ובשום אופן היא לא מטרד חלילה!.
"גננת או מטפלת טובה" אומרת שלומית זערור – מומחית בהתפתחות הילד, מפקחת על פעוטונים ומדריכה פדגוגית, "מדברת אל הילד כשהיא מתכופפת אליו ומדברת איתו בגובה העיניים. זה עשוי להיות סימן ראשוני עבור האם!. כמו כן, אין צורך להתבייש. אפשר להגיע מידי פעם עם הילד/ה אל הגן ולהתבונן בשימת לב מה קורה איתו כמה דקות שמהן ניתן יהיה ללמוד על המתרחש בגן".