"קשה לי להביע רגשות", אומרת שרה. "זה לא שאני אישה קרה. אבל בילדותי אמא שלי בקושי חיבקה אותנו. זה היה מין טאבו. אני צריכה ממש להשתדל כדי לבטא רגשות לקרובים אלי".
שרה לא היחידה. רבים טוענים שהנושא לא פשוט להם כלל. לדבר כן, אפילו לשוחח ארוכות. אבל רגשות? מחוץ לתחום. למה? בד"כ כי ככה התחנכנו.
אם בימי ילדותך חשת אהובה, מחובקת ומחוזקת – שפר עליך גורלך! אהבה טבעית זורמת ממך לילדייך. אך אפילו גם לך, טרדות היום יום, העבודה והבית גורמים לך לתהות האם את באמת מעניקה מנות גדושות ואיכותיות של חיבה לילדייך.
בניית קשר איכותי ואמיתי בין הורים לילדים, היא הדרך הטובה ביותר ליצירת תקשורת אהבה זורמת.
כיצד נבדוק את מהות הקשר שלנו עם ילדינו?
לפנייך כמה מטלות יומיות, טכניות, שיהפכו אח"כ לטבעיות:
- אל תתביישי לומר לילדך: "אני אוהבת אותך".
- נשקי, חבקי ולטפי את ילדיך.
- שאלי את חוות דעתם של הילדים בנושאים המקובלים עליך.
- השיבי לשאלותיהם בסבלנות וביסודיות.
- חנכי את ילדיך לאחריות מתאימה לגילם.
- צרי סיטואציות בהן תתמכי בביטחונו העצמי של הילד.
- הקיפי את ילדיך בקרובי משפחה וחברים אוהבים.
כדי להקל את המשימה, הרי לפניכן מספר כללים:
זמן
השתדלי להקדיש זמן מה בכל יום לכל אחד מילדיך. נסי "להיכנס לנעליו", להבין את רצונותיו ואפיק מחשבותיו. גרגרי בהנאה עם הפעוט, שחקי משחק מחשבה והרכיבי פזל עם בתך בגילאי הגן, עם בנך בן ה-10 למדי למבחן, או סייעי לבתך בת העשרה בהכנת תכנית למסיבה בביה"ס.
כשהילד שוהה במחיצתך ללא כל בקורת מצידך, הוא מגלה את אישיותו, חש אהוב, רצוי ומקובל על ידך.
"קשה לי למצוא זמן, אני כ"כ עסוקה…", את בוודאי חושבת לעצמך. אם כך, הקדישי לפחות מספר דקות לילדך, אך העיקר הוא להביט על הילד בעיניים שופעות אהבה, להקשיב לו ברצינות ולהתעניין בצרכיו.
כח המילה
עלייך להיות מודעת לעוצמת מילותיך. אופן הדיבור עם הילדים גורם להם להיות ב"קואליציה" עם ההורים או ב"אופוזיציה" נגדם, חלילה.
הילד הגיע מביה"ס רוטן. "אני כועס, המורה צעק עלי היום". אל תאמרי: "בוודאי היתה לו סיבה טובה לעשות זאת", אלא הבהירי ברכות: "בודאי הרגשת נבוך כשהמורה צעק עליך". כבמטה קסמים ילדך חש שאת מבינה ואוהבת אותו, הוא יודע שאת תמיד עומדת לצידו, ועכשיו נסללה הדרך ללבן את הענין. "מדוע צעק עליך המורה?".
כשאנו מבינות את נקודת ראותם של הילדים, איננו מכפרות על מעשיהם או מגינות על פעולותיהם. למעשה, מאחר ששידרנו לילד הבנה – "בוודאי חשת נבוך", הילד נפתח לקבל את עצתנו.
פעלי ברגישות ובתבונה. הגיבי בצורה דומה גם כשלא צצה בעיה.
בתך נכנסת הביתה בהתרגשות: "אמא, זכיתי בהגרלה בקייטנה!". אל תאמרי: "נו נו", או: "הניחי בבקשה את הילקוט במקום". הגיבי בשאלה: "איזה פרס קבלת?", וכך שאלתך בעצם מרמזת לילדה: "שמעתי אותך, אני מתעניינת וחפצה לשמוע עוד". התעניינות מוכיחה אהבה.
רגשות
היי סובלנית. זה לא סוף העולם שילדך מביע את רגשותיו. כשאת מעניקה שמות לרגשות הילד, כמו: פחד, כעס, אכזבה, עצבות או שמחה, את מסייעת לילד להסדיר את תחושותיו. תני לגיטימציה לרגשות הילד, אך הגבילי את התנהגותו.
הפעוט בן השנתיים זועם מאד ובתגובה הוא עומד לעלות על שולחן המטבח. הגיבי באמפתיה אך בתקיפות: "אתה כועס מאד, אתה רוצה לעמוד על שולחן המטבח, אבל אני לא מרשה לעשות זאת". בתגובתך כינית בשם את תחושתו ועמדת לצידו בסערת רגשותיו. כך את מסייעת לו לספוג רגשות בעתיד.
כשהורים נוהגים כך, הילד לומד שהוא לא לבד ולרגשותיו יש לגיטימציה. הדרך העוצמתית ביותר להביע את הקשר בין הורים לילדים היא יצירת מעין ידידות עמוקה ואישית בינך לילדך.
מגבלות
אנו יכולים להביע אהבה ומגבלות יחדיו. כשאת מונעת מילדך לנהוג שלא כהלכה, הוא בוודאי חש מצוקה, אך לטווח ארוך. קביעת קווי התנהגות הגיוניים וברורים מעבירה לילד את המסר: "אני מתעניינת בצרכיך, אתה חשוב לי מאוד, אך יש לי יכולת לגדלך כיאות".
נהגי בחוכמה. כשאת אומרת "לא", השתדלי תמיד לכלול עם האיסור מסר של אהבה: "אני לא מרשה לך לרכב על אופנים בכביש. זה מסוכן, ואני מאד אוהבת אותך מאוד". בדקי את עצמך שוב ושוב: האם אני באמת חושבת על טובת ילדי?
קשר חיבה מבוסס ובטוח בין ההורים לילדים הוא עוגן הצלה, עליו הילד יכול להיתלות כשהוא זקוק לאהבה מכל סיבה שהיא. הקשר חשוב מאד לילדים. כך הם מפתחים יכולת טבעית בריאה לתת ולקבל אהבה.