חינוך מתחיל מגיל אפס, במובן הפשוט של המילה, כשהיצור הזעיר רך וקטיפתי ואפילו עדיין אינו יוצר קשר עין. גבולות ברורים הם צורך חשוב ביותר לתינוק ולפעוט. איך מציבים גבולות כבר מאותו הרגע שהילד מגיח לחלל העולם?
כשמלאו לביתי הגדולה שלוש שנים תמימות, יצאנו לגינה וחילקנו לנשים ולטף שנכחו בה את שאריות העוגה הענקית.
"נו" הפטירה מירה – מורה דגולה, אור וסמל לנשות השכונה וישראל, "היא כבר ממש הגיעה לגיל חינוך!".
לכל הורה סדרי עדיפויות משלו, והגבולות הם בהתאם לכך. הורה מסוים מתעקש בתחום מסוים ובאחר לא, והורה אחר מתעקש בכל תחום ומשלם מחיר רגשי כבד
"לדעתי" אמרה אימא אחרת, "חינוך זה מהרגע שהם נולדים".עוד בטרם הספקתי לעכל את משמעות המשפט, אמרה מישהי אחרת: "לא מדויק. חינוך זה מגיל שש!" וליקקה את הקרם הוורדרד שדבק לה לקצה הזרת.
היינו יכולות להתווכח על זה, אבל משום מה המשפט היה נשמע מדעי ומדויק לחלוטין. לכן השתתקנו, וכל אחת הרהרה על החינוך שהיא מעניקה לילדיה.
"לחנך" פירושו ליצור מסגרות, להציב גבולות ברורים המבהירים מה מותר ומה אסור, ולתת הכוונה מגיל צעיר מאוד. החינוך תורם לביטחונו האישי של הילד ומפתח אותו להיות אדם יציב היודע את אשר לפניו – דבר בסיסי שהוא ערובה לאושר ולאיכות חיים.
קטנצ'יק – גבול לפניך
"גבולות בבית הם הגורם הבסיסי לקיום משמעת" אומרת הפסיכולוגית דוקטור מרים אדאהן, "ומדובר גם בפעוטות קטנים ממש. כל הורה יודע כי כבוד ודיסטנס מסוימים חיוניים לתפקוד המערכות הביתיות והמשפחתיות, אבל רבים טועים ומציבים גבולות בדרך שלילית שאינה משיגה תוצאות".
"כמו בכל נושא בהורות, גם באשר להצבת גבולות אין נוסחה אחת נכונה לכולם. אנחנו שונים זה מזה בצורך שלנו בגבולות וביכולת שלנו להתעקש עליהם, וגם הטמפרמנט של ילדינו שונה" אומרת אסנת כהן – מנחה ויועצת משפחתית. "לכל הורה סדרי עדיפויות משלו, והגבולות הם בהתאם לכך. הורה מסוים מתעקש בתחום מסוים ובאחר לא, והורה אחר מתעקש בכל תחום ומשלם מחיר רגשי כבד".
"גבולות מגיעים ממקום של סמכות, אולם עם זאת כאשר אנו עובדים שעות רבות ונותר לנו זמן מצומצם עם ילדינו, אנחנו לעתים מלאים ברגשות אשמה, ובטעות, מחליפים הצבת גבולות במרות מיותרת ושוכחים לגמרי שילדים זקוקים לגבולות ומבקשים אותם!".
"ילדינו נולדו (כמונו) עם דחפים שונים. הדחף שהכי קשה לשאת (גם לנו וגם לסובבים אותנו) הוא הדחף התוקפני" מסבירה כרמלה טרבלסי – גננת בכירה ויועצת. "כאשר מתעורר דחף כזה בילד שעדיין לא למד כיצד לשלוט בו, הוא מתמלא חרדה מפני התעצמות התוקפנות עד כדי הריסת כל חלקה טובה. הדרך היחידה להרגיע ולמתן את הדחפים התוקפניים היא להראות לילד שיש מי שחזק ממנו, שדואג לו ולא מאפשר לדחפיו להשתלט. במילים אחרות: להציב גבולות".
"כשאנו שמים גבולות לילדינו אנו גם יוצרים הבחנה בינינו לבינם", מוסיפה אסנת כהן. "הורינו נהגו לומר: 'יש דברים שמותרים לגדולים ואסורים לקטנים'. משמע – אנחנו לא אחד. נשמע מעליב? לא בהכרח. בחוויה של הילד זה מרגיע. כי אם אבא ואימא גדולים יותר, חכמים יותר ומנוסים וחזקים יותר – הם גם מסוגלים לשמור עלי. נוסף על כך: גבולות – כאשר הם ברורים, עוזרים לנו לנבא מה עומד לקרות ולמה לצפות, והרי לכולנו קל יותר כשאנחנו יודעים זאת מראש. כמו כן, כאשר נוצרת ההפרדה בין הילד וההורים בעקבות הצבת הגבולות, הוא מתחיל לפתח את עצמאותו".
אנשי מקצוע שונים מסכימים שקיים צורך של הילד בגבולות אך נבדלים זה מזה בדעתם מתי כדאי להתחיל. כשתינוק בן חודשיים ו"רוצה רק על הידיים" – האם זה פינוק? האם לא הגיעה העת להציב לו גבולות? שאלה קשה, והתשובה גם כן.