החיים הם דבר דינמי מאד והם מזמנים לנו שינויים רבים בכל תחום. אנחנו צריכים לדעת להתגמש, להתרגל ואפילו לאהוב את השינוי. ולמרות הרתיעה הראשונית הוא ורק הוא יוביל אותנו להתקדמות.
שיטת 'הזזת הגבינה', היא שיטה שנוצרה בעקבות ספר שנכתב בסוף שנות התשעים והפך ללהיט בשם "מי הזיז את הגבינה שלי". הספר והוא מספר על ארבעה עכברים 'רצרצן' רחרחן' 'ליבוט' ו'חיבוט', שמגלים בוקר אחד שהגבינה שלהם, נעלמה ואיננה.
ארבעתם היו יצורים קטנים ועכבריים, שחיו במבוך ענק, וחיפשו כל הזמן גבינה שתזין אותם לשובע, ותגרום להם אושר. יום אחד נגמרה הגבינה. נגמרה או הוזזה ממקומה הקבוע. העכברים רצרצן ורחרחן פעלו לפי החושים האינסטינקטיביים שלהם, ומשנעלמה הגבינה הקודמת, רצו והתרוצצו, רחרחו והתנסו עד ש—מצאו! גבינה אחרת במקום אחר.
"הפחד בבסיסו הוא מנגנון הגנה טבעי מפני סכנה. הוא בעצם זה שעוזר לנו לצלוח את החיים בשלום ולהשתמש בהגנות שלנו. פחד הוא תגובה נורמלית לכל סוג של סכנה אשר מאיים על החיים או על מרחב הנוחות שלנו. הפחד משינוי נעוץ בפיזיולוגיה של המוח והוא נחלת הכלל".
ואולם ליבוט וחיבוט, היו בעלי תכונות אנושיות יותר, הם לא הסכימו בשום אופן להשלים עם אובדן הגבינה האהובה.
גם דעותיהם התחלקו לשתיים: ליבוט, בעיניים רושפות צדק, טען: "לא הוגן! לקחו לנו את הגבינה שלנו, ואנחנו נעשה הכל כדי להשיב אותה לגבולה!"
ויום יום היה חוזר לתחנה הישנה, (שאגב, נגמרה ונאכלה, אבל הוא לא הסכים להודות בכך), לראות שמא הוחזרה הגבינה למקומה. כמובן שהיא לא הוחזרה. וכך ליבוט הלך ודעך. שקע בעוד ועוד רבדים של דיכאון.
חיבוט, לאחר שסיים להתעצבן את ההתעצבנות הטבעית הטבעית והמתקבלת, החל להרהרה בקול: "אולי נפסיק לנתח את המצב ופשוט נלך לחפש גבינה חדשה??"
וכך, אט אט, בעזרת היגיון, חיבוט, מצליח לגייס את שאריות התבונה שניחן בה כדי להיחלץ מהמצב, הוא לומד לקבל בהומור את עובדות החיים ומשתחרר מהכעס ומחוסר האונים שתקפו אותו כאשר גילה שהגבינה נעלמה. הוא מנסה להשליך את קצה החוט שגילה גם לחברו ליבוט ומנסה לצייר לפניו תמונה חדשה של המציאות. אך ליבוט, נשאר תקוע עוד זמן רב במקום שאין בו גבינה.
"אני לא זז לשום מקום פה מוכר ונעים ובחוץ קר ומפחיד", התבצר.
חיבוט מגלה מהר מאוד במסעו המרתק במבוך שהחיפוש אחר הגבינה חשוב לא פחות מהגבינה. הוא לומד כיצד לזרום עם השינוי, וכרווח משני הוא רוכש שפע תובנות חדשות שיסייעו לו לא רק להתגבר על העבר ולגלות מצבורי גבינה חדשים, אלא לדעת כיצד לנהוג כאשר אלה ייעלמו או יתמעטו ברבות הימים.
בחיפושו אחר הגבינה מבין חיבוט מדוע התעכב יחד עם ליבוט זמן כה רב ולומד להתמודד עם פחדיו ומשכיל לסלול את דרכו במסלולים חדשים, לא נודעים. כל אחד יכול לראות את עצמו בעורם של אחד מהיצורים שבמבוך. כל אחד יכול לשרטט את המבוך שלפניו ולהגדיר מהי אותה גבינה בחייו או בדרכו.
הגבינה היא משל לכל מה שאדם, קבוצה או ארגון יכולים לשאוף אליו: משפחה, הישגים, מערכת יחסים עם הזולת, הצלחה בעסקים, עבודה טובה, כסף או כל תחום שיכול להזין אותנו ולגרום לנו להיות מאושרים.
המבוך הוא המציאות, "החיים", או התחום שבו יש צורך לזרום עם השינויים.
העכברים הם כמובן אנחנו: כל עוד הייתה גבינה בפינתם של הארבעה במבוך ההבדל בהתנהגותם היה שולי: רחרחן ורצרצן טיפוסים המסתפקים במנוחה בפינה המזינה אך הם מוכנים לזוז בכל רגע.
ליבוט וחיבוט השתקעו בפינה, היו גאים בה, קשטו אותה והפכו אותה לביתם. למרות ההבדלים כל הארבעה היו מאושרים למדי. ורק כאשר ארבעת היצורים הזעירים מגלים שכמות הגבינה לה התרגלו מתמעטת והולכת, מתגלה ההבדל המהותי ביניהם.
העכברונים, רצרצן ורחרחן, מגיבים, כאמור, במהירות ומשתמשים בחושיהם הבריאים והחייתים, ויוצאים לחפש את תחנת הגבינה הבאה.
אבל אצל הזעירונים האחרים החושים הללו התנוונו, והם התקבעו על הפינה הישנה. ככל שהם מרבים להשתמש באיכויותיהם האנושיות הם מסתבכים יותר ויותר.
מה היית עושה אלמלא פחדת?
"אחד האתגרים העיקריים של כל אחד ואחת מאיתנו הוא התמודדות עם מציאות משתנה וחוסר ודאות בתחומים שונים בחיינו", אומרת ד"ר יהודית לוינשטיין, פסיכולוגית. "הפחד בבסיסו הוא מנגנון הגנה טבעי מפני סכנה. הוא בעצם זה שעוזר לנו לצלוח את החיים בשלום ולהשתמש בהגנות שלנו. פחד הוא תגובה נורמלית לכל סוג של סכנה אשר מאיים על החיים או על מרחב הנוחות שלנו.
"הפחד משינוי נעוץ בפיזיולוגיה של המוח והוא נחלת הכלל", היא ממשיכה. "שינוי ומצב חדש מעוררים סוג של איום וחוסר וודאות, לכן כולנו מפחדים משינויים, גם מאלו שאנו מתייחסים אליהם כשינויים חיוביים, אך כאשר הפחד מנהל את חיינו הוא עלול למנוע מאיתנו פעולה, יצירתיות ,שינוי והצלחה".