כל חיינו אנחנו מטפסים בסולם דמיוני. לכל שלב יש את הנקודות הקריטיות שלו. בתקווה שהסולם עומד על קרקע יציבה ובסיסו חזק – איך נדלג על גבי השלבים באופן נכון ובטוח? והחשוב ביותר – איך ניצור לילדינו סולם עם בסיס חזק? הפסיכולוג הרב שמואל מייברג, מנתב את מה שכתוב בספריי הפסיכולוגיה, אל החיים שלנו.
הפסיכולוג, הרב שמואל מייברג, "לאורך החיים, ההתפתחות הרגשית שלנו מתמסגרת לתוך חלקים ברורים ומרתקים שנקראים "שלבי ההתפתחות". שלושה שלבים יש בינקות, מגיל אפס ועד שלש, אבל פה נתעכב על חמשת השלבים הנוספים המגיעים אח"כ:
- גיל חמש עד תחילת העשרה.
- מגיל מצווה ועד שמונה עשרה.
- שמונה עשרה עד עשרים וחמש.
- עשרים וחמש עד חמישים ועד בכלל.
"בעצם אפשר להתפתח גם אחרי זה," מחייך הרב מייברג, אבל מתכוון ברצינות, "בן אדם כל הזמן מתפתח. השאלה היא איך עוברים עליו שלבי ההתפתחות."
השלבים הללו חשובים כל אחד בפני עצמו וכל אחד לגבי השפעתו על השלבים שלאחר מכן. האדם לא כונה סתם "עץ השדה," הוא ממש ממש נמשל מדויק וטוב לעץ: כי אם השורש חזק ובריא, גם העץ יהיה מניב ופורח, האדם יוכל להתמודד עם משברים ובעיות בחייו באופן מוצלח, אבל אם השורש אינו יציב, כל דבר יהפוך למשבר. מכיוון שהכתבה הזו מיועדת להורים, נדבר על שלושת השלבים הבאים, ועל השניים האחרים רק נרפרף קלות.
מגיל חמש עד אחת עשרה, שתים עשרה, 'גיל בית הספר היסודי', בשלב זה יוצא הילד מחיקה של המשפחה ומה שחשוב לו זה החברה והסביבה.
בגיל זה הילד מפתח כיוון של חריצות או נחיתות. בגיל זה מקנים לו את הביטחון העצמי בענייני הלימודים. אם הוא מצליח ומקבל ציונים טובים- הוא מקבל עידוד ותשומת לב, וחש תחושה שהוא רצוי. לעומת זאת, אם הוא חש כישלון וביקורת, הוא נהיה מפוחד. פוחד להיכשל, זה לא נעים, זה מעליב, זה מוריד את סף הביטחון אל התחתית. ילד כזה שנכשל שוב ושוב, לא תהיה לו תחושה חיובית לגבי הלימודים אף פעם.
מה אפשר לעשות? הרי לא כולם נולדו עם מאה עשרים איי.קיו. מי שפחות מוכשר לא אמור ללמוד תורה כשיגדל?
"ובכן, הוא אמור גם אמור, כי כאן. המורים מתווספים להורים. ילד שלא יקבל עידוד ממוריו, יחוש שעתידו בלימודים חשוך, אם גם לא תהיה לו תמיכה ועזרה גם מההורים." הוא מתרגם ומסביר, "גם אם הילד לא מצליח, גם אם הוא עונה תשובות שאינם קשורות, על המורה להתאזר בסבלנות ולא לפסול את תשובותיו באופן חד משמעי ומשפיל, אלא תמיד להגיד: "יפה, אבל אולי אפשר לחשוב אחרת" או "בוא נחשוב ביחד למה זה לא מדויק", ויחד איתו, כביכול, להגיע אל התשובה. בקיצור, לא לבטל בהינף יד, ביטול כזה עלול לגרום לילד שלא להניף את ידו אף פעם על מנת להשתתף בשיעור."
בגיל זה הילד מפתח כיוון של חריצות או נחיתות. בגיל זה מקנים לו את הביטחון העצמי בענייני הלימודים. אם הוא מצליח ומקבל ציונים טובים – הוא מקבל עידוד ותשומת לב, וחש תחושה שהוא רצוי. לעומת זאת, אם הוא חש כישלון וביקורת, הוא נהיה מפוחד. פוחד להיכשל, זה לא נעים, זה מעליב, זה מוריד את סף הביטחון אל התחתית. ילד כזה שנכשל שוב ושוב, לא תהיה לו תחושה חיובית לגבי הלימודים אף פעם.
"הם ייפלטו ממנה, וזה עצוב מאד.. ומה שהם יעשו זה, במקרה הטוב, עבודה ולא לימוד. על המקרה הפחות טוב אני לא רוצה לדבר"…
ומה קורה אם אותם תלמידים, שבשל חוסר עידוד חשים לא קשורים למערכת הלימודית?
בחברה כשלנו, שהלימוד הוא ייעוד ובזה מתמצה ערכו של האדם, הכישלון בלימוד עלול להזיק מאד, מבחינה תדמיתית.
ילדים בני ארבע עשרה מגיעים אלי עם הורים נואשים, או יותר מדויק, ההורים הנואשים מגיעים אלי עם הילדים בני הארבע עשרה, וטוענים: "הוא לא רוצה לעלות לישיבה." בגיל הזה אי אפשר להכות, ובכלל, גם מכות לא יעזרו.
מה עושים איפוא? איך מתמודדים עם בעיה כה כואבת?
"רק בדיבורים ובשיחות'!' נחוש הרב מייברג, "צריך להחזיר לילד את הרצון ללמוד. אי אפשר כבר להכריח אותו. צריך לגרום לו לרצות מעצמו. ואת זה יכולים לעשות בעזרת יועצים, אנשי מקצוע וכדומה.
וכל זה היה אפשר למנוע, לו רק היה מקבל עידוד בבית ספר?
"כן, אבל כמובן שמדובר בילד שלא קיבל עידוד בשום תחום שקשור ללימודים, שנכשל כמעט תמיד בכל מקצוע, ושהוא רואה לפניו שביל אפור ומתפתל של עוד שנים שהוא יושב על כיסא, ושוב ושוב לא מצליח. בבתי הספר שבהם אני עובד אני מכיר הרבה ילדים שבבתיהם לא מעודדים לימודים, וממש מזלזלים בהם, משום שמה שחשוב להם זה עולם העסקים. ילדים אלו עונים בדרך כלל לציפיות המשפחה ומשתלבים נהדר בעולם המספרים, החשבונות, המיקוח, וההנחות, ונעשים סוחרים מצוינים על אף שבבית ספר גילו התמדה עצומה בלא להכין שיעורי בית."
ציינת כי בגיל זה הילדים מחפשים אחר חברה. מה עם הילדים השקטים ?
גם להם יהיו חברים, אפילו אחד או שניים זה מספיק, לפעמים האחים הם חברים קרובים. אני כמעט לא מכיר ילדים בריאים שאין להם חבר אחד או שניים. ואם רואים ילד שאין לו, זה צריך עיון: ילדים המנותקים רגשית, זוהי ערובה לבעיות קשות.
עבור ילד, מה שמאפיין את ההצלחה זה לעשות דברים ביחד. בצוות. עם חברים. ילד שעובר את השלב הזה בהצלחה, הוא ילד חרוץ ועליז, מגלה גמישות ומסתגל לשינויים. (שינויים- ממשנה עוברים לגמרא, ולהבדיל, מחיבור וחיסור לחילוק וכפל וכו') וזאת, ללא היסוסים או פחדים. לעומתו, ילד שאינו מצליח הוא מפחד, נחיתי ולא רוצה לעשות דברים יחד עם חברים".
איך עוזרים לו?
מטפלים בו. חייבים. וזה המוטו! הטיפול מורכב מאנשי מקצוע מהימנים, רצון ברזל של ההורים וסבלנות ואורך רוח רבים.