האם המעי הופך אותי לבעייתית? תשובתי: תלוי את מי שואלים!
אם תשאלו את מגזר השדכנים הם יענו אוטומטית, או לפחות – יחשבו, שאני סוג ב'. זה כולל את כל מי שמעוניין להציע לי שידוך ויודע שיש לי… קרוהן.
ומה פירוש יודע? הרי אינני תולה על עצמי שלט "קרוהן". אז כיצד יודעים אנשים אודות מחלתי? בעניין הזה אספר לכם דבר או שניים מההיסטוריה שלי:
בתחילת המחלה, לפני יותר מעשור שנים, חייתי במצב של הכחשה ולא הסכמתי שהוריי יספרו את הדבר אפילו לסבתא או למשפחה. קל וחומר לא למורות ולחברות מהסמינר.
אך עם השנים, למדתי להשלים והפסקתי להסתיר. פיתחתי חיישנים עם מי אפשר לדבר ועם מי לא כדאי להתעסק, ואף ממי להתרחק…
בשורת הסיכום: יש אנשים היודעים שיש לי קרוהן. ואם במקרה הם גם שדכנים, אז בד"כ הם מנסים להציע משהו, או יותר נכון מישהו – "בהתאם".
רבותיי, זה מעליב!!
אז האם המעי הופך אותי לבעייתי? שוב, תלוי בעיני מי!
אני למשל חושבת ומרגישה שאני דווקא בסדר גמור! בזכות הקרוהן, נעשיתי הרבה יותר רגישה לסביבה, הרב יותר מתחשבת והרב יותר רגועה. עבדתי על מידותיי. השתניתי והשתפרתי מבפנים.
אז אני רוצה להכריז: שדכנים, הקשיבו היטב!!
בחיי הנישואין נחוצים בעיקר מידות טובות ויפות של שני הצדדים. הבית הוא "עסק" משותף, וכדאי ורצוי לפעול מתוך אחדות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית במישור הפיזי והרוחני.
מי שייקח אותי יעשה זאת למרות, ועל אף, ואולי דווקא בגלל – הקרוהן!!
ייתכן שהדברים שנכתבו כאן נשמעים יומרניים וגאוותניים. אולם מי שמכיר אותי יודע שאינני כזאת.
האמת הפנימית שלי שונה משל אנשים הרצים במרוץ החיים. היא עמוקה יותר, מתבוננת ומבדילה בין עיקר לטפל.
ייתכן שבעיני העולם אני בעייתית כי אינני נוהגת כמו כולם. אינני משתתפת במרוץ החיים המהיר, התובעני והבלתי פוסק. מי שרץ כל היום לא יכול להבין את מי שחייב ללכת לאט, ויהי רצון שלא יבין לעולם! ומי שהולך לאט, לא מבין מנין הכוחות לרוץ מהר כל כך?
אז הנה, הגענו שוב לנקודת מבט. כל אחד ואיך שהוא רואה את הדברים מזוית הראיה שלו!
בחיי הנישואין נחוצים בעיקר מידות טובות ויפות של שני הצדדים. הבית הוא "עסק" משותף, וכדאי ורצוי לפעול מתוך אחדות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית במישור הפיזי והרוחני.
והחולה עצמו, אם משלים עם מצבו (משלים, אך לא נכנע!) וגם עם העובדה שהקצב שלו שונה, אזי במקום בעיה יש כאן קבלה. ומכאן הדרך סלולה להפוך את הקרוהן/קוליטיס ליתרון גדול!האדם שרץ בנתיב המהיר חושב שהאיטי הוא בעייתי. ואילו האיטי לא חושב שהמהיר הוא בעייתי אלא יודע שייתכן שהוא פחות רגיש כי אין לו זמן לעצור ולחשוב (אינני עושה הכללות, כי יש גם זריזים ורגישים).
רוצים דוגמא? בבקשה!
לפעמים כאשר מרגישים לא טוב בגוף ו/או בנשמה, הדרך להתעודד היא… לעודד אחרים. כל אחד מסביבנו זקוק לעידוד. אם זה ילד, ילדה, או אישה מבוגרת, מכרה, שכנה. כולם!
משתדלים לחייך אליהם, להביע התעניינות כנה במצבם ולהוסיף כמה משפטים מחזקים.
כך יוצא אדם מד' אמותיו וקצת שוכח מעצמו ומעניק ותורם לסביבתו, ודי אפילו לפעמים במתנה קטנה בשביל לחוש עידוד, לקבל חיזוק ולהרגיש טוב יותר מבפנים. זה נותן כוח להמשיך!
דוגמא נוספת? את זה נשאיר לכם. שאלו נא את עצמיכם במה הפכתי את הקרוהן/קוליטיס אצלי ליתרון?
אפילו אם מצאתם רק דבר אחד. גם זה שווה מאד! אתם בדרך הנכונה.
המשיכו בה בהצלחה!