עשר בשביל שתתעשר
וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה (במדבר ה, י).
דרשו רבותינו (הובא ברש"י) וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות. ועוד דרשו רבותינו (תענית ט ע"א) על הפסוק עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ (דברים יד, כב) עשר בשביל שתתעשר, וכתיב הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָקוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי (מלאכי ג, י), עד שיבלו שפתותיכם מלומר די (שבת לב ע"ב, דהיינו שיתייגעו ויתעייפו שפתי האדם מלומר די מרוב השפע והברכה שיושפע עליו עד כדי כך שיהיה קשה עליו לעמוד בו).
זכורני שבצעירותי קרא לי ראש הישיבה לביתו ואמר לי: "נו, הרב אלבז, תסביר לי את הפסוק, מה הכוונה "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ"- למי נותן האדם ומה מקבל בתמורה?" כשהבחין בי הרב שאני שותק וחושב על ביאור הפסוק ביקש שאביא לו ספר "תורה תמימה" (לרבי ברוך אפשטיין מפינסק) אשר מבאר ומלקט את כל מדרשי חז"ל על פסוקי התורה בתוספת הסברים וביאורים קצרים, ושם מסביר הרב שהכסף האמיתי ששייך לאדם ונזקף לזכותו תמיד הוא הצדקות שמפזר, "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו"-מה שהאדם מקדיש ומפריש לצדקות, "לוֹ יִהְיוּ"-זה הכסף האמיתי שנשאר אצלו לעד ולעולמי עולמים, לנצח נצחים (ע"ע במה שכתבנו בזה בפרשת תרומה בביאור הפסוק וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה).
במדרש (הביאו התוספות בתענית ט ע"א ד"ה עשר תעשר) מובא מעשה ביהודי שהיה מדקדק בנתינת מעשרותיו לכהן ללוי ולעני ובזכות כך נתברכה שדהו, ובמקום להוציא 1,000 קילו תבואה בשנה הוציאה פי עשר, 10,000 קילו ונעשה מכך עשיר גדול. כולם היו משתוממים ולא מבינים כיצד שדה קטנה זו מצליחה להוציא כמות כה גדולה של תבואה.
לפני פטירתו קרא לבנו ואמר לו: "בני היקר, הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי (בראשית כז, ב), וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר (מושאל מלכים א ב, א), אגלה לך כעת את סוד הצלחתי, סוֹד ה' לִירֵאָיו (תהלים כה, יד), ואבקש שתמשיך בדרכי, דע לך בני, כל הברכה והשפע שיש לנו זה בזכות נתינת המעשרות כדת וכדין, הקפד לתת בכל שנה 1,000 קילו מעשרות (10%) ותזכה לראות שפע ברכה והצלחה במעשה ידיך".
בשנים הראשונות שמע הבן בקול אביו והפריש 1,000 קילו מעשרות, אך דבר זה כאב וכרסם בלבו שצריך ליתן "כל כך הרבה מעשרות", ולכן החליט לשנה הבאה להפחית מסך המעשרות וניחם את עצמו באומרו שהכהן הלוי והעני ישמחו גם אם יקבלו רבע מהסכום שהיו רגילים לקבל, וכך התחיל להפחית ולהפחית מהמעשרות, וככל שהפחית נתמעטה השדה והוציאה מעט תבואה, עד שהוציאה לו בסה"כ את סך המעשרות שהיה צריך לתת (1,000 קילו). וזאת מפני שלא השכיל להודות על הטובה שנתן לו ה' ולקיים את הנדרש ממנו.
וזהו ביאור הפסוק "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו"- מי שלוקח את החלק של הקודשים והמעשרות לצורך עצמו, "לוֹ יִהְיוּ"-זה לבסוף מה שיהיה לו, רק את החלק שהיה צריך לתת.
יהי רצון שנזכה תמיד שיהיה חלקנו מן הנותנים, נרבה חסדים בעם ישראל באהבה ואחווה שלום ורעות ונראה בקרוב בקרוב בישועה השלימה, אמן.