משאני פורשת בפניה את שלשת סוגי הבתים שאני רוצה לדון בהם, אומרת לי יונה גוטל – מנחת הורים ויועצת משפחה: "למעשה, אני רואה את שלשתם כחטיבה אחת – דבר נובע מדבר. שלשת ההרגלים הללו די קרובים זה לזה, ולעיתים קרובות מידי – שלובים זה בזה".
פרפקציוניזם קשור מאד לביקורת, וציניות רודפת שלימות כמו גם לגלגנות מבקרת, המתפרשת לעיתים כ"הומור".
בית פרפקציוניסט הינו בית שבו יש דרישה לשלמות בכל דבר ועניין. בבית כזה אין חצי דרך: הכול צריך להיות מאה אחוז, ואם זה לא מאה – זה, באופן מיידי ואוטומטי – אפס מאופס. למעשה, פרפקציוניזם הוא מילה נרדפת לדרישה עצמית גבוהה ומתמדת, רצון להשיג את המקסימום, והרבה חוסר שביעות רצון!"
אפשר לומר שהפרפקציוניזם, כתכונה, מאפיינת בהחלט אותנו כיום. בחברה שלנו אסור להיות שונים, הלא!?
"אכן. אני רואה בזה את הניסיון של דורנו. המצב העכשווי הזה (זה לא היה פעם) שבו השבילים מאד צרים וחדים. הכול מקוטלג בקופסאות עם נושאים, ואם את לא בדיוק במשבצת, אם משהו בשבלונה לא גזור בדיוק שוויצרי – את בצרה אמיתית, וזה מה שבאמת מה שמאפיין את הבעייתיות החברתית שלנו. כל דבר נעשה רק לאחר פזילה כנועה אל החוץ: האם הם מאשרים לי? האם אני לא אהיה יוצאת דופן? האם זה יהיה מאה אחוז ומושלם? האם זה לא יפריע לביתי בת החמש להתקבל לסמינר???"
"ובכן, הפרפקציוניזם הכללי הזה, נכנס פעמים רבות אף גם לרשות הפרט. נכנס, משתלט וקונה לעצמו חזקה: 'אני כל הזמן עסוקה בלהיות מאה אחוז. היציבות והאושר שלי תלויים בזה. אם לא, אני לא שווה'".
"הדבר הופך לבעיה רחבת משתתפים כאשר מדובר בהורים ובמשפחה שזהו הקו שלה. הלחץ חודר עמוק והילדים נתונים במצב
אני רואה בזה את הניסיון של דורנו. המצב העכשווי (זה לא היה פעם) הזה, שבו השבילים מאד צרים וחדים. הכול מקוטלג בקופסאות עם נושאים, ואם את לא בדיוק במשבצת, אם משהו בשבלונה לא גזור בדיוק שוויצרי, את בצרה אמיתית, הוא באמת מה שמאפיין את הבעייתיות החברתית שלנו. כל דבר נעשה רק לאחר פזילה כנועה אל החוץ: האם הם מאשרים לי? האם אני לא אהיה יוצאת דופן? האם זה יהיה מאה אחוז ומושלם?
אחד הדברים הבסיסיים לילד היא ההרגשה שהוא אהוב ומקובל עלינו ללא שום תנאי. יכולות להיות לנו עליו השגות כלשהן, הערות, אבל בשום אופן זה לא שאם הוא לא מצליח אז הוא לא שווה!. ותכתבי את זה באותיות מודגשות, אם אפשר. ילד צריך ללמוד ולהפנים שתמיד יש תקומה אחרי הטעות".של מבחן מתמיד. לפעמים זה גולש גם למין תנאי נורא לאהבה: 'אם אני מצליח – מעריכים ואוהבים אותי. אם לא – אז לא!'. ודבר זה – אסור לו לקרות!!".
ומה יעשה מי שהפרפקציוניזם טבוע בדמו?
"אני ממליצה על ייעוץ. אב או אם שפרפקציוניזם מנחה אותם בהתייחסותם לחיים, לעצמם ולילדים, עלולים לגרום נזק בלתי הפיך!. טיפול נכון – עבודה המגיעה מתוך הכרה ומודעות בתוספת יד מכוונת ותומכת, הוא הפתרון הנכון במצב כזה".
ברשותך, אחזור לבעיית הפרפקציוניזם של הדור. מה עם זה שאם אני לא מקבלת מאה בחשבון אין לי מקום בסמינר מעולה?
"שוב, זהו הניסיון שלנו – איך אנחנו מתמודדים עם הנתונים, עם המצב הקיים בצורה הכי טובה שאנחנו יכולים לה: עשו לי עוול נורא ולא קיבלו את ביתי לסמינר כלשהו, כל הפרוטקציות לא הועילו, כל הניסיונות נתקלו בקיר חסום. הלאה. מה אני עושה עכשיו? האם אני נשברת? מאשימה? מתמרמרת? מגדפת? משחזרת את הכאב וזורה לעצמי מלח על הפצעים? או שאולי אני לוקחת את הנתונים ומתמודדת איתם באופן הנכון, כשאני שוקלת כל הזמן איזוהי הדרך הטובה ביותר עבורי ועבור הילדה: איזה סמינר ייתן לה לא פחות, גם אם אין לו את השם הכי גראנדיוזי? איזו אווירה בבית תהיה בריאה ונעימה ביותר לילדה ולבני הבית? האם שנאת הממסד והמטרת קללות על המנהל ותיעוב מוצהר, או שמא אולי דווקא השלמה ללא נטירה עם המצב, קבלה עם הרבה חיוך, אמונה ומבט קדימה?".
אבל מה יעשו אנשים מרדנים מטבעם – כמונו, שחוסר צדק גורם להם לצמרמורות? מבחינתם זה לבלוע ולהיחנק!?
"ההיפך! שוב – אני בטוחה בעצמי שאני, משפחתי ובני ביתי טובים ומוצלחים כמות שהם. ומי שלא מספיק חכם להכיר בזה – זו הבעיה שלו!. אני אעשה את המקום שאני נמצאת בו לטוב יותר בזכות עצמי. ושוב, מי שמתקשה, תמיד כדאי ומומלץ ללכת לייעוץ. נפש בריאה חשובה לא פחות מגוף בריא. ציניות מצמיתה, ביקורת קטלנית ופרפקציוניזם מאכל – אינם האיסטרומנטים להכנתה".