זירוז הגאולה בלימוד התורה
אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹהָ (בראשית מט, יא).
הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ מגלה לנו סוד נפלא בביאור הפסוק בפרשתנו: "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה", עַל פִּי הַזֹּהַר וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:
"יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ"ל כִּי גָּלוּת ד', שֶׁבּוֹ יִתְגַּלֶּה הַגּוֹאֵל הֶעָצוּם, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד יִשְׂרָאֵל מִצְוַת עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְזוּלַת זֶה יִתְעַכֵּב מִבֹּא. וְלָזֶה רָמַז בְּאָמְרוֹ: 'כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ', פֵּרוּשׁ: כִּי כֹּחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמְצֻפֶּה, שִׁילֹה שְׁמוֹ, הוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְאָמַר כִּי בְּאֶמְצָעוּתָהּ יִהְיֶה לְבוּשׁוֹ – שֶׁהוּא כִּנּוּי לַמַּלְכוּת – נָכוֹן אֵלָיו לְלָבְשׁוֹ.
וּבְאָמְרוֹ: 'וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה', נִתְכַּוֵּן לוֹמַר, כִּי אִם יַגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה, וְלֹא יִמָּצֵא יַיִן, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין בָּנוּ תּוֹרָה – תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה בְּאֶמְצָעוּת עֹל וְתֹקֶף הַגָּלוּת, אֲשֶׁר יְצֵרוּן הָאֻמּוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרָם זַ"ל (סַנְהֶדְרִין צז ע"ב), כִּי כְּשֶׁיַּגִּיעַ קֵץ הַנֶּחְתָּם, וְלֹא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל זְכוּת לְגָאֳלָם – יַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן".
כְּדַאי לִלְמֹד מַה קָּרָה בִּימֵי הָמָן, כִּי כָּךְ בְּדִיּוּק קוֹרֶה בְּיָמֵינוּ: עַם יִשְׂרָאֵל הֵחֵל לְהִדַּרְדֵּר מִבְּחִינָה רוּחָנִית, לָרֶדֶת מֵהַפַּסִּים… אָמְרוּ: "לֹא נוֹרָא אִם נֵלֵךְ לְבַלּוֹת קְצָת בַּמִּשְׁתֶּה שֶׁעוֹרֵךְ הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יֵשׁ שָׁם יֵין מַלְכוּת כְּיַד הַמֶּלֶךְ… יִהְיוּ הַצָּגוֹת וּמוֹפָעִים יָפִים… תִּהְיֶה שִׂמְחָה"…
– וּמָה עִם הַהֶכְשֵׁר? – יֵשׁ מַשְׁגִּיחִים טוֹבִים… מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, גְּדוֹל הַדּוֹר, נִמְצָא בַּשֶּׁטַח וְנוֹתֵן אֶת כַּשְׁרוּתוֹ הַמְהֻדֶּרֶת 'בָּדָ"ץ בֵּית מָרְדְּכַי' עַל כָּל הַמַּאֲכָלִים"…
– וּמָה עִם אֲוִירַת הַפְּרִיצוּת שֶׁשּׂוֹרֶרֶת בַּמָּקוֹם? – נַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם… – וּמָה עִם הַמְּסֻבִּים שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם, שֶׁנִּקְבְּצוּ וּבָאוּ מִמֵּאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת, אִישׁ אִישׁ עִם שִׂיגוֹ וְשִׂיחוֹ, עִם תְּחוּם הִתְעַנְיְנוּתוֹ, עִם סִגְנוֹן דִּבּוּרוֹ, וְעִם תִּלְבָּשְׁתּוֹ וְכוּ'? – נֵשֵׁב בַּפִּנָּה…
וְכָךְ, קֻלָּא וְעוֹד קֻלָּא, הִתְקָרְרוּת וְעוֹד הִתְקָרְרוּת, סְטִיָּה קַלָּה וְעוֹד סְטִיָּה קַלָּה, וּמָרְדְּכַי זוֹעֵק: "אַל תִּקְרְבוּ הֲלֹם! הַדִּירוּ רַגְלְכֶם מִן הַסְּעֻדָּה! שִׁמְרוּ עַל עַצְמְכֶם, שִׁמְרוּ עַל קְדֻשַּׁתְכֶם!" וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב.
וּלְמַה הוֹבִיל הַ"קְּצָת" הַזֶּה? – "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים"! כִּי כַּאֲשֶׁר "אֵין תּוֹרָה" – הַקָּבָּ"ה מַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן! הָמָן אָמַר: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד" – כָּל הַצָּרוֹת בָּאוֹת עַל יִשְׂרָאֵל מִשּׁוּם שֶׁשִּׁנּוּ מִדַּרְכָּם הַמְּסוּרָה לָהֶם מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת. "יֶשְׁנוֹ" מִלְּשׁוֹן "שִׁנּוּי". הַסְּטִיָּה הַקַּלָּה – הִיא זוֹ שֶׁהוֹבִילָה אוֹתָם לְפִי שַׁחַת.
זֹאת וְעוֹד: "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" – כַּאֲשֶׁר הֵם הֵחֵלּוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי תַּאֲווֹת וְתַעֲנוּגוֹת, הֵם אִבְּדוּ אֶת הָאַחְדוּת בֵּינֵיהֶם. כָּל אֶחָד הֵחֵל "לִדְאֹג" רַק לְעַצְמוֹ. לִהְיוֹת "מְרֻכָּז" בְּעַצְמוֹ. הֵם חָדְלוּ לְהִסְתַּכֵּל זֶה עַל זֶה. הַכֹּל מַתְחִיל מִדָּבָר אֶחָד: שִׁנּוּי קָטָן. הִתְקָרְרוּת קַלָּה.
הַקְּרִירוּת מְבִיאָה אֶת עֲמָלֵק
הַכָּתוּב אוֹמֵר (אֶסְתֵּר ד, ז) שֶׁמָּרְדְּכַי מְסַפֵּר לַהֲתָךְ "אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ". ודּוֹרְשִׁים עַל כָּךְ חֲזַ"ל (אֶסְתֵּר רַבָּה פָּרָשָׁה ח): "אָמַר לַהֲתָךְ, לֵךְ אֱמֹר לָהּ לְאֶסְתֵּר: בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קָרָהוּ בָּא עֲלֵיכֶם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (דְּבָרִים כה, יח): 'אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ'".
הַקְּרִירוּת מְבִיאָה אֶת הָמָן שֶׁהוּא מִזֶּרַע עֲמָלֵק! זֹאת מִשּׁוּם שֶׁכָּל מַהוּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק הִיא לְקָרֵר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, לִגְרֹם לָהֶם לִסְטִיָּה קַלָּה, שֶׁבְּעִקְּבוֹתֶיהָ בָּאָה עוֹד סְטִיָּה קַלָּה, עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל תַּהֲלִיךְ מַגִּיעִים לִפְרִיקַת עֹל מֻחְלֶטֶת.
וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְרַחֲקִים מֵה' וּמִתּוֹרָתוֹ, מַגִּיעַ מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן, וְהַצָּרוֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה גּוֹרְמוֹת לְעַם יִשְׂרָאֵל לַחֲזֹר לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לְלֹא כָּל שִׁנּוּי, לְהַגִּיעַ לְ"קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ" – לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ.
הַצָּרוֹת שֶׁהוּא גּוֹרֵם מְלַכְּדוֹת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל זֶה עִם זֶה. אַחְדוּת זוֹ מוֹבִילָה לְאַהֲבָה וּלְאַחְוָה, עַל יְדֵי "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים", מְתֻקָּן הַפְּגָם שֶׁנּוֹצַר כְּשֶׁנִּהְיוּ עַם "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד".
רַק כַּאֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִים אֶל דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הֵם זוֹכִים לַגְּאֻלָּה. וְאָז מִתְקַיֵּם בָּהֶם: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם". בקרוב בקרוב, אמן.
(נלקט מספרו של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א – "משכני אחריך" שיוצא לאור עולם בימים אלו).
.
