וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה (בראשית מח, ב).
יעקב אבינו היה במצב חולי מסוכן ובקושי יכול היה לזוז ממיטתו, וזאת לפי בקשתו שביקש מהקב”ה, וכמו שאמרו רבותינו במדרש (לקח טוב בראשית פרק מ”ח סימן א’) מעולם לא חלה אדם עד יעקב שבא וביקש רחמים שיחלה האדם– לפני שבא יעקב האדם היה מת בפתאומיות, אע”פ שהיה בריא וחזק, אם הגיע זמנו היה נופל ומת בלי להכין את עצמו ואת קרובי משפחתו לכך, לכן ביקש יעקב מה’ יתברך שיחלה האדם קודם מיתתו, אמר יעקב לפני הקב”ה: ריבונו של עולם מתוך שאדם חולה מרגיש בעצמו והוא מצוה את ביתו, ומתמרקים עונותיו והוא חוזר בתשובה, א”ל הקדוש ברוך הוא דבר טוב שאלת, חייך ממך אני מתחיל, אתה תחלה לפני שתמות.
ועל אף שיעקב אבינו היה נוטה למות, מ”מ כשהודיעו לו שיוסף בנו המושל בכל מצרים מגיע אליו, אמר יעקב בליבו: כיצד יראה אותי בני שוכב כך במיטה, אין זה כבוד המלכות, אני חייב לכבדו, “וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה” התחזק יעקב בכח גדול ובשארית כוחותיו כדי לכבד את המלך יוסף.
ואע”ג שזה היה בנו ולכאורה בשביל מה צריך האב לכבדו, מ”מ בא יעקב אבינו ללמדנו בכך כיצד יש להתייחס לזולת, אפילו שאתה נמצא בשיא המדרגה הגבוהה, צריך אתה לתת יחס וכבוד לאדם שמגיע לו וזקוק לכך.
אברך ירא ה’ שקדן בלימודו ועמקן גדול מגיע לביתו, על אף שקדנותו וחכמתו, אסור לו לשכוח שמחכה לו בביתו עזר כנגדו שלא נמצאת ברמת שקדנותו וחכמתו, ההתייחסות אליה צריכה להיות אחרת, התייחסות בכבוד ובהבנה לפי דרגתה והבנתה.
וכן עם הילדים, צריך להתייחס אליהם מכל הלב באמת ולכבד אותם, כפי שיעקב אבינו התאמץ בכח גדול לכבד את בנו.
השבוע ניגש אלי אברך והביא לי את בנו בן 14.5 שאינו רוצה להמשיך ללמוד בישיבה הקטנה, התחלתי לדבר עם הילד לאט לאט בחום ובחיבה עד שהגענו ביחד לסיכום הסופי, שאלתי אותו אמור נא לי, מה בדיוק הסיבה שבגללה אינך רוצה ללכת יותר לישיבה.
“אף אחד לא מתייחס אלי”, ענה הילד, “ולכן אין לי עניין להישאר ללמוד בישיבה הזו”.
זאת אומרת שהתייחסות לזולת, לאשה ולבנים זה בעצם הקיום והמעמיד של התורה הקדושה, המידות הטובות היחס החום והאהבה הם הדברים שעלינו להתחזק בהם כדי שנוכל לחיות חיים טובים ומאושרים.