מאן דאמר – ראיה אל טבעית
"וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו" (במדבר יט, ג).
פרשתנו, פרשת חוקת היא מיסודות תורתנו הקדושה. בפרשה זו מודיעה לנו התורה את דין פרה אדומה שמטהרת את הטמאים מטומאתם. הכהן שהוצרך לשרוף את הפרה היה צריך להיות קדוש בקדושה עליונה באופן כזה שיכול להסתכל על הפרה ולראות את כל הפנים שלה כמו בצילום רנטגן, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו (במדבר יט, ג), יראה אם יש חור בריאה או מסמר במעיים המטריף את הבהמה.
יש שמונה עשר סוגי טריפות בבהמה שצריך הכהן לבדוק שאין בפרה האדומה, ומהם סוגי טריפות שנמצאים באיברים הפנימיים שבפרה, כגון אם יש חור בוושט או בריאה, אם יש בפרה תוספת של איבר מסויים וכדו' (כמבואר כל זה במסכת חולין דף מב ע"א ואילך), ונתן הקב"ה בעיניו של אהרון ובניו הכהנים לראות את אותם דברים שאינם גלויים בעיני בשר ודם רגילים, הכהן היה מסוגל לראות את כל החלקים הפנימיים שבבהמה ללא כל מכשירים, הוא לא היה זקוק לאייפונים, טלוויזיות, או לוויינים.
היום יכול אדם להיות בארץ ישראל ולראות דרך המכשירים את חבירו חוגג בחתונה בארה"ב, אך בעבר שלא היו המכשירים הללו לא היה אפשר לראות למרחקים כל כך אדירים, רק צדיקים וקדושי עליון זכו למדרגה הנפלאה העליונה והיו רואים באור הגנוז את כל המתרחש בעולם, רבינו חיים בן עטר, בעל אור החיים הקדוש שמתקרבים אנו ליום הילולתו ויום שמחת ליבו, היה אחד מהם.
ומעשה שהיה כך היה, אחד המלכים בדורו של אור החיים הקדוש חזה בכוכבים וראה כוכב שקרוב וזהה למזלו, הנמצא בעיר סאלי שבמרוקו. המלך חפץ בכל ליבו להכיר את אותו אדם שהיה זהה לו, ולשם כך היה מוכן לנדוד למרחקים גדולים, עד שלאר חיפושים מרובים הגיע לרבינו חיים בן עטר.
התחפש המלך לאדם פשוט כאחד העם, ונכנס לביתו של אור החיים הקדוש, כשנכנס, ראה בית קטן וצנוע ללא רהיטים וכלים מפוארים והתפעל מאוד, כששאל היכן הרב השיבה הרבנית שהוא לומד כעת בבית המדרש ועתיד לשוב בעוד מספר דקות.
בינתיים חשב המלך והרהר בליבו, כיצד יתכן שאדם כה פשוט דומה לי, הרי לי יש ארמונות פאר, חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת (אסתר א, ו), וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים (שם, ז), מרכבות סוסים יוקרתיים, ולו בסה"כ יש דירה פשוטה.
כשהגיע אור החיים הקדוש מבית המדרש עם בגדיו הפשוטים, ניגש אל האורח החשוב ואמר לו "שלום לך כבוד המלך". נפעם המלך ושאל בסקרנות, "מי אמר לך שאני המלך?"
"אני רואה שיש עליך הילת המלכות!", השיב אור החיים הקדוש ומיד כיבד את המלך והגיש לפניו מאכל ומשתה. לאחר מכן ניגש המלך לעניין שלשם כך הוא הגיע ושאל את הרב כיצד יתכן ששני כוכבים ומזלות נמצאים באותה דרגה וזהים זה לזה, ואילו בפועל הם מאוד שונים זה מזה, "אני בדרגת מלכות גבוהה ואילו אתה אדם פשוט".
חייך הרב והשיב למלך: "מדוע הנך חושב שאני פשוט ממך? אני יכול לפעול ולעשות דברים יותר גדולים ממך, האם אתה יכול לראות את המדינה שלך כעת מהמקום בו אתה נמצא, ודאי שלא, אולם אני יכול להראות לך את העיר שלך מפה".
מיד הביא אור החיים הקדוש מראה, העביר ידו עליה ולפתע נראה בתוכה עיר המלוכה, "האם רצונו של המלך לראות את ארמון המלוכה?", שאל הרב. "בוודאי" השיב המלך בהתרגשות והתפעלות.
"בשמחה" אמר הרב, "אך תנאי אחד יש לי, הנני מזהירך שלא תיבהל יתר על המידה ממה שתראה". המלך הסכים והרב העביר ידו על המראה ומיד נראתה המלכה יושבת בחדרה לצד שר האוצר שניסה לפתותה וטען בפניה שהוא מתכנן ל"הפיל תיק" על המלך הנוכחי, להסירו משרביט המלוכה ולמלוך תחתיו, ולכן מציע לה להישמע לו ולהסכים להתחתן עמו וכך תמשיך להיות המלכה.
המלך ראה כל זאת והתמלא חֵמָה, וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ (אסתר א, יב). "נו", אמר הרב למלך, "טענת שאתה בדרגה גבוהה ממני, וכי אתה יכול לעשות כעת דבר בנידון?".
"לא, עד שאגיע בחזרה לארמון המלוכה יעברו שבועיים – שלושה", השיב המלך בעצב ושאל "האם הרב כן יכול לעשות דבר בנידון?"
"בהחלט!" ענה אור החיים הקדוש, "יוציא נא אדוני המלך את אקדחו ויירה על דמות ראשו של השר הנראית במראה".
הוציא המלך את אקדחו וירה בראשו של השר, והנה זה פלא, השר הנראה במראה נפל שדוד על הארץ ומת מיד. המלכה נבהלה מאוד וזימנה מיד את הכומר הגדול של המדינה וסיפרה לו שהשר ניסה לפתותה ולפתע נשמע ירייה והשר נפל שדוד על הארץ.
"אל דאגה", אמר הכומר, "נעטוף את גופת השר ונצווה לעבדים שיזרקוהו תחת חפירה במרתף ונעליל על היהודים שהם הרגוהו". או אז פנה אור החיים הקדוש למלך ואמר: "כבוד המלך שם לב לכל המתרחש פה? הכל עלילות שָּׁוא יְדַבֵּרוּ (מושאל מזכריה י, ב), עינך ראו ולא זר שהיהודים לא עשו מאומה, וכל חפצו ומאודו של הכומר לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע (תהילים קמא, ד)".
"אך נפעל בחכמה", המשיך אור החיים הקדוש, "אתה אדוני המלך תחזור בחזרה לארמונך ותספר למלכה כל מה שקרה, תקים ועידה יחד עם ראשי הכמרים ואז אני אצטרף אליכם ובעזרת ה' יתברך נרד יחד למרתף ונגלה את עלילת הכומר הרע שזומם לעשות פוגרום ביהודים".
המלך שמע לעצת הרב ויחדיו גילו קבל עם ועולם את עלילת הכומר הרשע שקיבל את עונשו אשר זמם ליהודים, וַֽעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּֽאֲשֶׁר זָמַם לַֽעֲשׂוֹת (דברים יט, יט), כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' (שופטים ה, לא).
אור החיים הקדוש ראה את כל המתרחש באור הגנוז שזכה לו על ידי עמלו הגדול בתורה הקדושה. בשנת תק"ג, לפני מאתיים שבעים וארבע שנים נפטר אור החיים הקדוש בהיותו צעיר לימים, אך תורתו זוכה להאיר בכל הדורות, מילותיו של אור החיים הקדוש בפירושו על התורה מלאים בקדושה עילאית המסוגלת לרפאות את האדם מכל תחלואיו ולהאיר לו את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה.
ומסופר על אחד האדמורי"ם שהורה לאחד מחסידיו שלקה בעיניו, שיקרא בספר אור החיים הקדוש בכל יום, ולאחר תקופה קצרה שב לראייתו הראשונה, וזאת מפני שבמילותיו של אור החיים הקדוש טמונות סגולות רבות, ובכוחם לזכך ולטהר את הנפש, אפילו שאינו מבין את כל דבריו
יהי רצון שנזכה תמיד להידבק בתלמידי חכמים וללכת בדרכיהם הקדושות, וזכות אדוננו אור החיים הקדוש תהיה למליץ יושר בעדנו להמשיך בעשייה הברוכה לעמן הגדלת התורה וריבוי כבוד שמים בעולם, עד לביאת גואל צודק ועד בכלל, אמן.