וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם.." (ויקרא ט, ז).
דרשו רבותינו (תורת כהנים, הובא ברש"י) אהרן לא קרב אל המזבח אלא עד לאחר שאמר לו משה, לפי שהיה אהרן בוש וירא לגשת. אמר לו משה למה אתה בוש, לכך נבחרת.
ועוד אמרו רבותינו (יעוי' ברמב"ן, רבינו בחיי, תרגום יהונתן ועוד) כדמות עגל בעל קרניים נדמה לאהרן על גבי המזבח ונרתע לאחוריו מעוון העגל שהיה בידו, ולכן חשב והרגיש שאינו ראוי לעמוד ולשרת לפני ה'.
עד שאמר לו משה אל אהרן "קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ", לכך נבחרת- זה מה שהקב"ה חפץ ורוצה, שהאדם לא ירגיש את עצמו שלם ויבוא לידי גאווה, וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ (דברים לב, טו), אלא ירגיש את עצמו כחסר ואינו ראוי ויתנהג במידת הענווה, וזה יעשהו כרצוי וראוי לעבוד לפניו יתברך, וכדברי הרמב"ן באגרתו "לָכֵן הַשְׁפֵיל עַצְמְךָ וִינַשְׂאֲךָ הַמָּקוֹם".
♦♦♦♦♦
בעניין זה מסופר על אחד מתלמידיו של החפץ חיים שהיה תלמיד חכם מופלג ובקי גדול בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ובספרי ההלכה, ויהי היום ואחת העיירות החשובות הציעה לו לכהן כרבה של העיירה, אך הוא סירב לכך ולא רצה גדולה וכבוד, אולם בשל ההפצרות הרבות שהפצירו בו הלך לרבו החפץ חיים לשאול את פיו לדעה מה יעשה.
החפץ חיים הורה לו ללכת ולכהן כרבה של העיר, אך הוא טען כנגד שהוא חושש ומתיירא מלהורות הלכה לרבים. השיב לו החפץ חיים במתק שפתיים ואמר: "תאמר לי אתה, את מי אתה רוצה שימנו כרב העיירה, אדם שלא מפחד להורות? רק מי שהוא מיראי ההוראה הוא הראוי והמתאים להורות!"
זה שאמר משה לאהרן, אם אתה מתיירא מפני החטא והנך מרגיש חסר- אתה הוא הראוי באמת ובך ה' חפץ, קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ!
♦♦♦♦♦
הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, היה גדול הדור בארה"ב ופוסק הלכות מכל קצות העולם וגם מארץ ישראל היו פונים אליו כיון שהיה בקי בכל התורה כולה, ולמד את התורה בזמן חרון אף- ברוסיה הבולשביקית, שם חזר על הטור בית יוסף למעלה ממאה ואחת פעמיים! הוא שקד שקידה עצומה מאוד בתורה, פירק וניתח כל נידון הלכתי לשורשו ולעומקו, ולכן הבהירות שלו בהלכה הייתה מפליאה ומכל קצות העולם היו פונים לקבל את תשובותיו.
ומעשה שהיה כך היה, בניו יורק ישנה רכבת תחתית בו נוסעים כל הגויים ונדחקים שם אלפים בכל קרון. יום אחד עלה לשם יהודי אחד ולתדהמתו ראה את הגאון רבי משה פיינשטיין יושב עם ספר ברכבת סביב כל הגויים.
ניגש היהודי בקידה והשתחוויה ושאל את הרב: "מחילה כבוד הרב, מדוע כבודו לבד, מה כבודו עושה פה? לאן כבודו נוסע?"
"לחתונה", השיב הרב. "מי מתחתן?", שאל.
"איני יודע", השיב הרב.
"נו, אז בשביל מה כבודו נוסע לחתונה?", המשיך היהודי לתמוה.
"אמרו לי שהוא יתום ואין מי שישמח אותו, לכן אמרתי בליבי שהשמחה תהיה בי, הרי חושבים אותי שאני אדם גדול ותהיה לו שמחה רבה שאבוא לחתונתו", השיב הרב.
"אבל למה הרב לא יסע ברכב?" שאל היהודי.
"הנה הרכב" השיב הרב. הרכבת.
הוא לא הרגיש שהוא במעמד רם וגבוה מאוד, אלא הרגיש כאחד האדם, ולכן היה גדול הדור, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת (שיר השירים ד, ד), תל שכל פיות פונים אליו (ברכות ל ע"א), אל הגאון רבי משה פיינשטיין. וזאת מפני ש-וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו (במדבר יב, ג).
וזהו המסר שצריכים אנו ללמוד, אמר לו משה לאהרן: "אתה ראוי לגדולה הזאת לפי שאתה מרגיש עצמך חסר, קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ט, ז), אתה הראוי!".
יהי רצון שנזכה לדבוק במידת הענווה ונרגיש עצמנו חסרים תמיד ונשאף לגדול עוד ועוד בתורה במצוות ויראת שמים, ובכך נהיה רצויים וטובים לפניו יתברך, ונזכה בקרוב לגאולת ישראל ברחמים, אמן.