הוא הגיע מתנשם ומתנשף, מוריד בחבטה את התרמיל הגדול. מדיו הצבאיים, הכומתה הסגולה של גולני התלויה מקופלת על כתפיו, מספרים על חופשה שניתנה בדקה התשעים, ברגעיה האחרונים של השנה.
הוא, תומר לוי, החייל הקשוח בן העשרים שעתה נראה כילד קטן, עדיין לא מכיר את האזור. אמש ביקר כאן לראשונה בחייו, במעמד הסליחות ששמעו יצא למרחוק. לירושלים הגיע במסגרת הפעילות הצבאית, וחבר ישן מימי התיכון שעימו נפגש באקראי בעת שירד מהאוטובוס העולה ירושלימה סיפר לו כי הוא מתכוון להגיע בערב לישיבת אור החיים בירושלים. "במקום מתקיים בכל יום מימי חודש אלול מעמד סליחות המוני, אליו מגיעים מאות בני נוער מכל רחבי הארץ, חיילים משוחררים ואנשים רבים, חילוניים גמורים ברובם, שבאו לכאן לראשונה בחייהם, זה משהו בסדר גודל שאסור לך להחמיץ".
תומר שמע, חשב מעט והחליט שאין לו מה להפסיד. הערב הוא יהיה חופשי, ובהחלט מתאים לו לנסות משהו חדש, 'מיסטי כזה' כפי שהגדיר זאת אותו חבר. הוא הסתבך מעט בסמטאותיה הצפופות של שכונת הבוכרים, בירר מעט אצל העוברים והשבים הרבים שגדשו את הסמטאות הצרות והחשוכות, עד שהגיע לרחוב עזרא מספר אחת, "העזרה הראשונה", כפי שמגדירים אותה תלמידי הישיבה.
הוא אפילו לא שם לב בדיוק כיצד זה קרה, אך עד מהרה הוא גילה שגם ראשו מכוסה בפיסת בד מאולתרת, בעוד מישהו דוחף לידיו את הסידור הפתוח ומורה באצבעו על הקטע המתאים.
"חטאנו לפניך, רחם עלינו" שרים ההמונים את הלחן המוכר שקילף את כל קליפות הקושי, ותומר הצטרף אף הוא לשירה, כשליבו נפתח לאולם. עוד שעה ארוכה עמד הוא על מקומו, מאזין באוזניים כרויות לדרשתו חוצבת הלהבות של ראש הישיבה, הנאמרת לפי המסורת באמצע הסליחות. מחוגי השעון הראו על השעה אחת אחר חצות כשאמירת הסליחות הסתיימה, ומאות האנשים עומדים בסדר מופתי כדי ללחוץ את ידיו של ראש הישיבה, המברכם במאור פנים בשנה טובה ומבורכת. ההחלטה גמלה בליבו ברגע אחד, פתאומי ומאיר, אותו יזכור למשך כל ימי חייו: הוא מעוניין להישאר כאן, לפחות בראש השנה שחל מחר. הוא אינו זקוק למאומה, לא למזון ולא לשתייה, ואפילו לא למזרן לשכב עליו. בלבנון לא היו לו תנאים טובים יותר. העיקר, להיות קרוב אל החום, אל האור, אל החיים.
כמו תומר, יעשו השנה מאות רבות של צעירים את דרכם הראשונה אל היהדות במהלך התפילות עם רבי ראובן אלבז בישיבת אור החיים, שהפכה כבר לאחד מסמליה הנודעים ביותר של מהפכת התשובה, בה מתפאר דורנו.
(מתוך עיתון "משפחה" כ"ח אלול תש"ע, כתבתו של יאיר וסרמן)