אדם שהיו לו בעיות של שלום בית, הגיע אל אחד הצדיקים, כדי לקבל ממנו עצה בדבר.
אותו אדם החל לספר לרב על כל הבעיות, ופירט לפניו דוגמאות של ויכוחים שהיו לו עם אשתו.
לאחר ששמע הרב את דבריו, השיב:
'שמעתי את דבריך. אני מבין שהתקנה הנכונה עבורך [כדי שכל הבעיות הללו לא יחזרו ולא יתחילו בעיות נוספות במקומם] היא – שתדיר את רגלך מהמטבח בעת שאשתך שם…'
אותו אדם לא הבין את כוונת הדברים, שהרי מה יעזור אם הוא לא יהיה במטבח, הרי ויכוח יכול להתחיל גם במקום אחר בבית?
השיב לו הרב, לאחר ששמעתי את כל הסיפורים שסיפרת לפני – יותר מחצי שעה…
הבנתי כי המכנה המשותף בין רוב הדוגמאות הללו, שהתרחשו בגלל כניסתך למטבח.
אני דן את הדבר על פי הרוב… ולכן אמרתי לך שהתקנה עבורך שלא תהא במטבח בעת שאשתך שם, ובזה תראה ישועות…
כל הויכוחים התחילו בגלל שהערת לה על כל מיני דברים במטבח:
על הסיר – 'מדוע הוא מונח דוקא במקום הזה?'…
ועל המאכל המסויים ההוא, 'מדוע את לא מקלפת אותו לפני שאת מכינה אותו?'…
על הכיור – 'מדוע הוא לא נקי?'…
משם כל הצרות החלו…
לאחר שהשמעת לפני את ההערות שאמרת לפניה, הבנתי כי כל המחלוקות נובעות מעצם היותך במטבח, ועל שאתה 'נכנס לה לתוך הנשמה' בהערותך…
'תן לה לחיות' את החיים הפרטיים שלה, שהרי חלק גדול מהחיי האשה – הוא המטבח!
ברגע שתניח לה "לחיות", תוכל לחיות חיים טובים, וגם היא תיתן לך "לחיות טוב"…
כל מה שהיא 'מציקה' או מתווכחת עימך, מפני שהיא מרגישה שאתה פוגע לה בציפור נפשה.
וע"י שלא תהיה במטבח, ותמתין בחדר האוכל עד שהיא תגיש לפניך את המאכלים שהכינה – כל הצרות והבעיות יעלמו.
♦♦♦♦♦♦
למרות שלא ניתן להגביל את הבעל מלהיכנס למטבח, שאחרי הכל המטבח שייך גם לו –
אבל לפחות יזהר האדם בעת שאשתו נמצאת בעת עבודתה במטבח, שלא יכנס ויפריע לה…
הרבה מחלוקות נובעות מהמטבח או מדברים שיוצאים מהמטבח…
היה אדם שאשתו הכינה עבורו לכבוד שבת, סעודה כסעודתו של שלמה בעת מלכותו…
אותו אדם חזר הביתה מעבודתו בצהרים, וביקש לטעום מכל המאכלים…
[כנראה ששמע את הסיפור על רבינו האור החיים הקדוש, שהיה צם כל השבוע, וקודם השבת היה טועם מכל המאכלים של השבת, לקיים את הנאמר "טועמיה – חיים זכו"…]
טרחה אשתו עבורו והגישה לו מכל המאכלים, ואף סידרה את השולחן בצורה יפה ומכובדת, כאילו היה זה זמן של סעודה בשבת עצמה… – עד כדי כך.
הבעל החל לטעום מכל המאכלים, ואז העיר לה שבחצילים היא שכחה לשים לימון…, והוסיף לומר, כי היא חייבת ללמוד לבשל טוב יותר – וכיון שבלאו הכי היא מכינה את החצילים, לפחות שתכין אותם טוב… ולא שכח כמובן להזכיר לה עוד כמה חסרונות…
הבעל הזה לא התייחס לכל השולחן שערוך לפניו, ולכל הטירחה, והתמקד רק על פרט שולי זה…
אשתו, שכל כך טרחה עבורו, נפגעה מאוד, ואמרה 'השקעתי את הנשמה שלי בעבורך, ואתה בא ומתלונן עכשיו בגלל החצילים?' – עזבה את הבית והלכה להוריה!
כבר בתחילת השבוע הזוג הגיע לרבנות!
והכל בגלל שלא היה לימון בחצילים…
אלו הערות שאין להם ערך!
הבעל היה צריך לשתוק ולא להעיר על הדבר, ואדרבא, לשבח אותה על שאר הדברים שלפניו.
♦♦♦♦♦♦
היו צדיקים שהיו מוכנים לשתות מלח ולאכול נפט, ובלבד שנשותיהם לא יפגעו!
פעם הגיע תלמיד לרבו, והרבנית הגישה לפניהם כוס תה. אך בטעות, במקום להכניס סוכר, הכניסה הרבנית מלח, וכך הגישה לפניהם!
הרב, שטעם מהכוס, הרגיש מיד בטעות, אך לא אמר דבר, והמשיך לשתות מהכוס, וביקש גם מהתלמיד שלפניו שישתה, 'התה הזה טעים ומאוד בריא!…'
והכל כדי שאשתו לא תרגיש שטעתה, ולא תיפגע!
♦♦♦♦♦♦
אחד האדמו"רים, ערך סעודה לחסידיו בביתו, והרבנית הכינה עבורם את החמין (צ'ולנט).
במקום לשים שמן, היא שמה נפט! כנראה לא הריחה… אולי הייתה קצת מצוננת. (בעבר הבקבוקים של הנפט היו מצויים בתוך המטבח, שהיו משתמשים בהם לצורך הבערת הפרימוס והתנורים).
ביום שישי הרב היה נוהג לטעום מעט מהחמין, לקיים "טועמיה חיים זכו", כפי שכתב רבינו האר"י ז"ל.
ובפעם הזו, היה טעם של נפט חזק בחמין! אך הרב לא אמר לרבנית…
למחרת, כאשר הגיע העת להגיש את החמין לפני האורחים, הכריז הרב, 'בשבת זו חייב אני לעשות תיקון מסויים, ע"י אכילת כל החמין לבדי…! – אתם תאכלו דברים אחרים.'
ישב האדמו"ר ואכל את כל החמין, וכולם הביטו משתוממים.
פשוט זה גדר של מסירות נפש!
הכל כדי שלא לפגוע ברבנית. מסירות נפש כדי שיהיה שלום בית!
ואף שהנפט מזיק – אך מכיון שכל אכילתו היתה לשם שמים, לא הגיע היזק כלל מאכילת הנפט!
לאחר השבת, הסביר האדמו"ר לאחד מחסידיו 'מהו התיקון שהיה בדבר'…
זהו יסוד גדול בחיים!