וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא (בראשית כח, יא).
יעקב אבינו הגיע למקום המקדש- הר המוריה, ושקעה עליו השמש בפתאומיות, כדי שילון לפחות לילה אחד בבית מלונו של ה' יתברך (יעוי' בחולין צא ע"ב), לא היה ליעקב שמיכה ואף לא כרית לשים תחת ראשו, לכן ליקט מספר אבנים ושם אותם תחת ראשו, וכמו שנאמר "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו".
אולם לאחר מכן כותבת לנו התורה הקדושה: וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו (בראשית כח, יח) ודרשו רבותינו (חולין צא ע"ב), בתחילה נאמר " מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" (לשון רבים-כמה אבנים), ואילו אח"כ נאמר "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן" (לשון יחיד- אבן אחת), מלמד שהאבנים היו מריבות זו עם זו וכל אחת אומרת "עלי יניח צדיק ראשו", כל אבן ואבן רצתה שיעקב אבינו הצדיק יניח עליה את ראשו, כיון שהכירו בקדושתו של יעקב אבינו וכל אחת מהאבנים חפצה לזכות לשמשו ולעזור לו.
בינתיים, יעקב אבינו לא הצליח להירדם, האבנים שתחת ראשו לא הפסיקו להתלחש ולריב ביניהם, מה עשה הקב"ה? איחד את כל האבנים ועשה אותם אבן אחת גדולה כדי שכל האבנים יהיו מרוצים ויחיו באחדות ובשלמות, עכשיו יעקב אבינו יכול להירדם, וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ. לאחר שקם יעקב אבינו משנתו וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו (בראשית כח, יח) ראה להפתעתו אבן אחת והבין שכל האבנים התחברו יחד כיון שחשבו אותו כצדיק ורצו שראשו יונח עליהם.
אמר יעקב אבינו בליבו: אבנים כאלו ראויים להיות מזבח לה', וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ (בראשית כח, יח), האבן הזאת שכל כך אוהבת צדיקים וחפצה בכל נפשה לשמש אותם ולהיות להם למשען ומשענה, ראויה להיות מזבח לה'!
יש אבנים עם לב אדם, האבנים הבינו מה זו מעלת הצדיק ורצו שינוח עליהם, ולכן זכו להיות אבן מאבני המזבח!
ובעניין זה מסופר בדרך צחות על רבי יהונתן אייבישיץ שבנערותו היה ילד שובב, וכשגדל הפך להיות גאון עולם הבקי בכל התורה כולה, פעם אחת אמו של רבי יהונתן קנתה תפוחים יפים וטובים, אך ידעה שלבנה השובב והצדיק רבי יהונתן יש ידא אריכתא (יד ארוכה) ועלול הוא לשלוח ידו ולאכול את כל התפוחים, לכן הניחה את כל התפוחים תחת הכרית של אביו של רבי יהונתן.
רבי יהונתן שהיה פיקח מאוד הרגיש בדבר, הלך בשקט למקום מיטתו של אביו ואכל את כל התפוחים מלבד תפוח אחד שהשאיר שם.
כשבאה אמו לקחת את התפוחים ראתה שנשאר רק תפוח אחד ומיד פנתה ליהונתן בנה הקטן, "מה עשית בני, מדוע אכלת את כל התפוחים?"
"אמא, כל התפוחים היו מתקוטטים ביניהם ואומרים: "עלי יניח צדיק את ראשו", אמר להם הקב"ה, אל תדאגו, נעשה ממכם תפוח אחד גדול!"
"הנה אמא", סיים רבי יהונתן, כל התפוחים נתחברו ביחד ונעשו תפוח אחד כדי לזכות להיות תחת ראשו של אבא".
יהי רצון שנזכה להוקיר ולהעריך תלמידי חכמים, נתמוך ונעזור להם בכל מה שבכחנו לעזור ונזכה לרצות את בוראנו יתברך תמיד. ונזכה בקרוב בקרוב לראות בגאולת ישראל ברחמים, אמן.