פרשת שמות תשעח

וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה

הַקָּבָּ"ה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה – "וַיַּרְא ה'… וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שְׁמוֹת ג, ד) – גַּם ה' וְגַם אֱלֹקִים בְּתוֹךְ הַסְּנֶה, גַּם שֵׁם הוי"ה שֶׁמְּסַמֵּל רַחֲמִים, וְגַם מִדַּת הַדִּין.

לְעִתִּים נוֹהֵג הַקָּבָּ"ה בְּמִדַּת הַדִּין, אֲבָל גַּם אָז הוּא נִמְצָא בְּתוֹךְ הַסְּנֶה, וְיוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מָה עוֹבֵר עַל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי הַמִּתְיַסֵּר בְּצָרוֹתָיו. מִתּוֹךְ הַסְּנֶה הוּא קוֹרֵא לְמֹשֶׁה: שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ! אַל תִּנְעַל אֶת עַצְמְךָ לְכָל מִינֵי הֶרְגֵּלִים וּטְבָעִים! הִתְנַתֵּק מִן הַכֹּל נִתּוּק גָּמוּר, וְתֵדַע שֶׁרַק ה' הוּא הָאֱלֹקִים. "כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" – בְּכָל אַדְמַת קֹדֶשׁ שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, תּוּכַל לִמְצֹא אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

"רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי… כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו" (שָׁם, ז) – אַל תַּחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ כָּאן, חַס וְשָׁלוֹם, הִתְעַלְּמוּת. לִפְעָמִים מְדַמֶּה אָדָם שֶׁיֵּשׁ רַק מִדַּת הַדִּין בְּלִי שׁוּם רַחֲמִים, אַךְ חָלִילָה לַחֲשֹׁב כָּךְ – גַּם בֶּ"אֱלֹקִים" יֵשׁ שִׁלּוּב שֶׁל הוי"ה, גַּם בְּתוֹךְ מִדַּת הַדִּין אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת ה' יִתְבָּרַךְ, אֶת מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים.

זֶהוּ שֶׁאוֹמֵר הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת וָאֵרָא עַל הַפָּסוּק: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'" (ו, ב) – "אֲנִי מוֹדִיעֲךָ כִּי מִדַּת הַדִּין זוֹ הִיא מִשֵּׁם הוי"ה", גַּם כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה מִדַּת אֱלֹקִים תֵּדַע לְךָ שֶׁזֶּה מִדַּת ה', דְּהַיְנוּ מִדַּת הָרַחֲמִים.

עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִים לְהִשָּׁאֵר בְּמִצְרַיִם עוֹד מֵאָה וְתִשְׁעִים שָׁנָה, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּם לָצֵאת בִּכְלָל, אֲבָל הֵם אֵינָם בְּמַצָּב שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְהִשָּׁאֵר שָׁם. מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת אִתָּם חֶסֶד, וְחֶסֶד זֶה הוּא לְהוֹצִיאָם. אַחֶרֶת הֵם לֹא יִשְׂרְדוּ. הֵם הִגִּיעוּ לְמַצָּב אָיֹם וְנוֹרָא. בְּקֹשִׁי נִשְׁאַר בָּהֶם זִיק שֶׁל אֱמוּנָה, וְאִם יִשָּׁאֲרוּ עוֹד, עֲלוּלִים הֵם לְהִמָּחֵק וּלְהֵאָבֵד לְגַמְרֵי. לְפִיכָךְ בָּאָה מִדַּת הַדִּין, וְהִגְבִּירָה אֶת קְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד, כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא כְּבָר מִדַּת ה', מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים.

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'" – אַתָּה אָמְנָם רוֹאֶה כָּאן מִדַּת אֱלֹקִים, אַךְ תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חֶסֶד וְרַחֲמִים. אֶת הַיְסוֹד הַזֶּה לָמַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ. יְסוֹד זֶה הוּא אֶחָד מִן הַיְסוֹדוֹת הַחֲשׁוּבִים בֶּאֱמוּנָתֵנוּ – גַּם כַּאֲשֶׁר רוֹאִים בְּחוּשׁ מִדַּת אֱלֹקִים, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים.

♦♦♦

וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל (ג, ב).

הַפֶּלֶא שֶׁרָאָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – שֶׁל סְנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ אַךְ לֹא נִשְׂרָף וְנֶאֱכָל הָיָה מַרְאֶה עַל-טִבְעִי. עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, אֵשׁ בּוֹעֶרֶת הִיא אוֹכֶלֶת.

אָמַר מֹשֶׁה: "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה" (שָׁם, ג) – הַסְּנֶה הַזֶּה דּוֹמֶה לְעַם יִשְׂרָאֵל. אַךְ טִבְעִי הָיָה שֶׁאַחֲרֵי יִסּוּרִים, עֲבוֹדָה קָשָׁה, חֹמֶר וּלְבֵנִים וְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה, יֵאָכְלוּ עַם יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ בְּעָצְמָתָם וּבְדַעְתָּם. אַךְ הַדָּבָר הַזֶּה לֹא קוֹרֶה. הַסְּנֶה הַזֶּה, הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, הוּא מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, מַרְאֶה גָּדוֹל שֶׁרַק עַם יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה לוֹ, וְעָלַי לִרְאוֹת אוֹתוֹ מִקָּרוֹב.

כְּשֶׁרוֹאֶה הַקָּבָּ"ה כִּי סָר לִרְאוֹת, הוּא מִתְגַּלֶּה לִפְנֵי מֹשֶׁה, קוֹרֵא אֵלָיו מִתּוֹךְ הַסְּנֶה ואוֹמֵר לוֹ: אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל בּוֹעֵר, וְיֵשׁ צַעַר וְיִסּוּרִים, מִכָּל מָקוֹם הָאֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, כָּל זֹאת מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי נִמְצָא שָׁם – אֲנִי בְּתוֹךְ הַסְּנֶה, וַאֲנִי הוּא הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹךְ עַם יִשְׂרָאֵל.

הַאִם חָשַׁבְתָּ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ יְכוֹלִים לִשְׂרֹד צָרוֹת כָּאֵלּוּ?! וַדַּאי לֹא. בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע עֲלֵיהֶם לְהִתְכַּלוֹת כְּמוֹ שְׁאָר הָעַמִּים, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁאֲנִי נִמְצָא בְּתוֹכָם וּשְׁמִי בְּקִרְבָּם הֵם נוֹתָרִים חַיִּים וְקַיָּמִים.

(נלקט מספרו של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א – "משכני אחריך").

.