יקרות המצוות בעקבתא דמשיחא
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים טז, יח).
ראשית צריך האדם לדון את הדבר כאילו זה היה קורה לו, ורק אז לדון את החבר כמו שהיה דן את עצמו, ואו אז "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" המשפט יהיה משפט צדק, וזהו שאמרו רבותינו (אבות ב, ד) אל תדון את חבריך עד שתגיע למקומו.
ויתירה מזאת כשאדם דן ושופט את חבירו לזכות ומוצא בו נקודות טובות, הוא בעצם מגלה ומפתח בעצמו את אותם נקודות טובות העוזרות לו שלא להיכנס ליאוש ומשבר, שכידוע אחד הדברים העיקריים הגורמים לאדם להיכנס ליאוש הוא חוסר הערכה עצמית (יעוי' בליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב), "מה אני ומה חיי, מה יצא ממני, אין בי את הכח להשפיע על אחרים..". אך על האדם מוטלת העבודה להאמין בעצמו, בכוחות וביכולות שניתנו לו מאת הבורא יתברך.
במחקרים שפורסמו לפני עשרות שנים גילו המדענים שהאדם הגאון בעולם ניצל בסה"כ אחוזים בודדים משכלו, ומה נאמר אנו, שמא לא ניצלנו אפילו אחוז אחד משכלנו, בכל אדם יש כוחות טמונים שביכולתו לפתח ולהעצים אותם יותר ויותר.
וידועים דבריו של מרן החפץ חיים (על התורה ויקרא יד, כא) שאין דורשין מן האדם שיהא יותר ממה שהוא עצמו יכול להיות, וכמו שאמרו חז"ל במדרש (במדבר רבה יב, ג) כשביקש הקב"ה מישראל לא ביקש אלא לפי כחן, דאין מבקשים מהאדם אלא לפי כוחו. לא ידרשו מן האדם לעתיד לבוא "למה לא היית גדול וגאון כשם שהיה פלוני אלמוני", אלא "למה לא היית אתה בעצמך", למה לא ניצלת את הכישורים הגדולים והכוחות האדירים שניתנו לך משמים.
♦♦♦♦
בזמן מלחמת העולם הראשונה הגיע יהודי העובד בעיבוד עורות כדי להתברך מגאון ישראל מרן החפץ חיים זצוק"ל, שאלו הח"ח אם מרוויח בעסקיו, וענה אותו יהודי שתהילות לא-ל הוא מרוויח הרבה בעיסוק עיבוד העורות, קודם לכן היה מרוויח פחות כיון שהיו קונים ממנו רק את העורות המשובחים והטובים ועוזבים את העורות הפחות טובים, אך כעת הוא שעת מלחמה וראשי הצבא נתנו הוראה לקנות את כל העורות, אפילו הגרועים, כדי להכין מהם נעליים לחיילים בשדה הקרב, בשעת מלחמה הם לא מסתכלים אם העורות טובים או לא, אלא לוקחים את הכל בשמחה, ולכן הרווחים גדלים יותר ויותר.
כששמע זאת החפץ חיים שמח שמחה גדולה והודה לאותו יהודי על שהאיר עיניו בביאור נפלא, בדורות כתקנם, היה הקב"ה מדקדק ובוחר כל מצוה ומצוה וכל לימוד תורה שלומד יהודי בדקדוק והקפדה רבה, הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק (מנוסח פיטום הקטורת), האם המצוה או הלימוד תורה נעשו לשם שמים וכדו'.
אך בדורנו שנמצאים אנו בשעת מלחמה, עקבתא דמשיחא, כל מצוה או לימוד תורה מתקבלים ברצון לפניו יתברך, את הכל מקבל ה', הכל רצוי ומקובל לפניו, כיון שכעת הוא שעת מלחמה, ולכן עלינו להרבות במצוות מעשים טובים ולימוד תורה, על אף שאינם נעשים כל כך בשלימות ולשם שמים, שִינֵנַא (פיקח, שנון), חטוף ואכול חטוף ושתיא (חטוף מצוות ומעשים טובים-עירובין נד ע"א). בפרט בחודש הרחמים והסליחות, חודש אלול, בו שערי שמים פתוחים שצריכים אנו לרוץ ולקיים כל מצוה ומצוה.
♦♦♦♦
נכנסו בס"ד לחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ורבותינו האריכו לבאר ולתאר את מעמדו המיוחד של חודש זה על פני כל חודשי השנה, לפי שמהווה הכנה ועריכת חשבון ומאזן לקראת יום הדין הגדול והנורא. אך בדורות האחרונים נסתתמו הרגשות, וקשה מאוד להתרגש ולהתלהב כבעבר.
הגאון רבי ישראל מסלנט כותב (אור ישראל מכתב י"ד) "כי מלפנים, כל איש אחזו פלצות מקול הקורא קדוש אלול..", זאת אומרת שכבר לפני מאה וחמישים שנה בזמן הגאון רבי ישראל מסלנט איבדו את הרגש לעומת מה שהיה בדורות הקודמים (שהרי כתב "כי מלפנים"- דהיינו בעבר, ומעמיד בכך שכבר בדורו ירד במקצת אותה התרגשות ופחד מקול הקורא 'קודש אלול').
בעבר אפילו התינוקות והילדים הקטנים היו מתרגשים ומרגישים אחרת בחודש אלול, כשהיה הילד עושה מעשה שובבות הייתה אמו צועקת לו "אלול" והוא היה נרגע, מי יתן לנו את לב התינוקות שלפני מאתיים ושלוש מאות שנה, אותם תינוקות ששומעים את המילה 'אלול' וכבר חוזרים בהם ממעשיהם. מי יתן לנו את ההרגשות הללו, את התרגשות הלב לשמוע ולהבין שאלול זה משהו אחר.
אלול פירושו חיפוש ובילוש (מלשון וְאַלִילוּ יָת אַרְעָא- וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ, במדבר יג, כא), המצוה הגדולה של חודש זה הוא שכל אחד יערוך חיפוש ובילוש דקדקני בנבכי נפשו, לחפש באיזה מצוות הוא חלש ובאלו הוא חזק יותר, במה הצליח לעמוד השנה ובמה נכשל, היכן נקודות התורפה שבהם תופסו היצר הרע, מה עבר השנה, כמה קבלות קיבל, ובאלו קבלות באמת עמד וקיים ולא שזה היה התרגשות והתלהבות רגעית והכל חָלַף הָלַךְ לוֹ (מושאל משיר השירים ב, יא).
יהי רצון שנזכה לנצל את החודש הקדוש הזה, נרבה במצוות ומעשים טובים, ונזכה להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים ולראות את פני משיח צדקנו במהרה, אמן.
