לדון לכף זכות
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶ-יךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (דברים טז, יח).
מפרשי התורה דקדקו בלשון הכתוב "תִּתֶּן לְךָ", שבאה התורה לרמוז לנו שעל האדם ליתן על עצמו שופטים ושוטרים, האדם צריך להיות השופט והשוטר של עצמו, לקנוס ולהעניש את עצמו אם איבד איזו מצוה, כגון שקם מאוחר ועבר זמן קריאת שמע של שחרית, או שלא התפלל תפילה אחת ביום וכדומה, ולאידך גיסא אם נכשל חלילה בעבירה.
אולם כל זה באדם עצמו, אך כלפי הזולת צריך האדם לשפוט ולדון לכף זכות, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.
ובעניין זה נספר, רבי אריה לוין זצ"ל, רבם של האסירים, היה גאון וקדוש, למד את תורת החן (לימוד הקבלה), יחד עם סביו של מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל, בעל הלשם שבו ואחלמה, שהיה ידוע ומפורסם בלימוד הקבלה.
דרכו בקודש של רבי אריה לוין הייתה להסתיר עצמו ואת מעשי מצוותיו, בתקופתו שלט בארץ ישראל המנדט הבריטי שמצד אחד היו עוזרים ליהודים בכך שמנעו מהערבים לעשות פוגרומים, פיגועים וכדומה, אך מאידך גיסא היו מצירים גם ליהודים, אוסרים אותם ואף מוציאים להורג חלק מהם. רבי אריה לוין היה מבקר בתדירות את אסירי המנדט הבריטי ומחזקם ומעודדם ומחזירם בתשובה שלימה ומציל רבים מהם מעונש מוות, ולכן נקרא רבם של אסירי המנדט.
אשתו שהייתה צדקת גדולה חשבה שיש במעשה בעלה משום ביטול תורה, במקום לשבת וללמוד הולך ודואג לאסירי המנדט, ולכן הלכה לשאול את בעל הלשם שבו ואחלמה אם ראוי שימשיך במעשיו, בעל הלשם שאלה אם הוא מצליח במעשה ידיו, והרבנית ענתה שאכן כן, הוא משיב רבים מעוון ומציל יהודים רבים מעונש מוות.
אם כן, הורה לה הרב שעליו להמשיך בתפקידו ולא יחוש לביטול תורה, כיון שזהו סימן משמים שמינו אותו לשליח לדבר זה. ומדבר זה למד מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שדבר שאדם מצליח בו אסור לו להפסיק בו אלא צריך להמשיכו, דכנראה דלכך ייעדו אותו משמים.
♦♦♦♦
פעם אחת בלוויה של תלמיד חכם גדול, נכנס רבי אריה לוין לחנות פרחים וקנה עציץ גדול, אחד התלמידי חכמים שראה אותו לא הבין לפשר מעשיו, באמצע הלויה לקנות עציץ? אך לא העז להעיר לרב בעניין זה.
לאחר כמה ימים פגש אותו תלמיד חכם את רבי אריה לוין וביקש לדעת מדוע קנה את העציץ באמצע הלויה, הרב חייך והשיב שלפני הלוויה נודע לו שבאחד מבתי החולים בארץ ישנו יהודי שחלה במחלה מדבקת ונפטר לבית עולמו, וכעת מנהלי בית החולים החליטו לשרוף את כל חפציו ובכללם גם את התפילין שלו, ניסתי לעצור בעדם, אמר הרב, והשיבו לי שהפתרון היחידי הוא לקבור את התפילין, לכן מיהרתי לקנות עציץ גדול כדי לקבור שם את התפילין ולגנוז אותם בכבוד.
ומכללם של דברים נלמד עד כמה צריכים אנו לדון כל אדם לכף זכות, גם אם על פניו נראה אחרת, כי באמת אין אנו יודעים את המציאות והסיבות של השני, וכשאדם דן את חבירו לזכות, גם משמים דנים אותו לזכות.
יהי רצון שנזכה ליישר דרכנו ומעשנו ובזכות כך נראה בישועת ישראל השלימה, אמן.
