פרשת כי תצא

צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵ-ל מְחֹלְלֶךָ

על הפסוק (תהילים יא, ה) ה' צַדִּיק יִבְחָן דרשו רבותינו (ב"ר נה, ב) אין הקב"ה מנסה את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. זהו יסוד גדול בכל מערך החיים שצריך כל יהודי לדעת אותו- אין הקב"ה נותן על האדם דבר שאין בכוחו לעמוד בו, אין מציאות כזאת!

הקב"ה יודע בדיוק את מידת הקושי שיש לאדם ומביא לו אך ורק ניסיון שיכול לעמוד בו, ולכן אם לא עמד בניסיון עבירה היא בידו, כיון שניתן לו הכוחות לנצח ולעמוד.

יעקב אבינו, בחיר האבות הקדושים, כשהראו לו את כתונת יוסף בנו מלאה בדם ואמרו לו ש-חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף (בראשית לז, לג), כתוב שהוא סירב להתנחם מהבשורה המרה, וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם (שם, לז), ונשאלת השאלה, כיצד יעקב אבינו, תפארת האבות הקדושים סירב להתנחם, הרי ה' נָתַן וה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ (איוב א, כא).

אלא אפשר לבאר זאת על פי היסוד שאמרנו, יעקב אבינו לא היה יכול להתנחם כיון שבאמת יוסף לא מת, שאם היה מת- יכול היה יעקב לעמוד בניסיון, כיון שאין הקב"ה מביא ניסיון על האדם שאינו יכול לעמוד בו, חזקה על המת שמשתכח מן הלב תוך שניים עשר חודש (ברכות נח ע"ב), הכאב יורד והקרעים מתאחים לאט לאט, כך הקב"ה הטביע בעולמו, ועשה זאת הבורא יתברך לטובת האדם כדי שישכח מן המת וימשיך בשגרת חייו ולא יכנס חלילה לדיכאון וצער כל ימיו, אולם עלינו להיזהר שלא להשתמש בשכחה זו כדי לשכוח את הקב"ה.

צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵ-ל מְחֹלְלֶךָ (דברים לב, יח)- הקב"ה הטביע בעולם את השכחה כדי שבני אדם ישכחו את הצער והמכאובים שהיה להם, ומה עושה אדם? לוקח את סגולת השכחה ושוכח את ה' יתברך, שוכח את התורה הקדושה ואת קיום המצוות, ועל זה בא הקב"ה בתביעה על האדם, בשביל זה נתתי לך את השכחה?

—

בעניין זה יש משל נפלא מאוד של המגיד מדובנא על האדם השוכח את ה' במקום לשכוח את הצרות:

ליהודי אחד היה בית מסחר, אולם לרוע מזלו הוא נכשל בכמה עסקאות ונכנס לחובות גדולים ושקע בהלוואות בסכומים אדירים, כשהגיע זמן פירעון ההלוואות לא היה לו איך ובמה לשלם, ולכן ניסה לדחותם בעוד כמה חודשים אך ללא הצלחה, הלחץ והמתח גברו ואותו אדם כמעט ולא היה יכול להחזיק מעמד, ונכנס לדיכאון עמוק.

והנה, יום אחד פגש אותו אחד ממכריו הטובים ושאל לשלומו, ענה לו חבירו שהוא מרגיש שבור ורצוץ, אין לו יום ולא לילה, הוא חייב סכומי עתק לאנשים ואין לו במה להחזיר.

אמר לו ידידו, תשמע, אני אתן לך עצה להינצל, כשיבואו אליך בעלי החובות לדרוש את כספם תעשה את עצמך משוגע, תעלה על השולחן ותצעק "קו- קו-ריקו" כמו תרנגול.. כשהם יראו אותך הם יברכו עליך "ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות".. הוא השתבש.. וכך יעזבו אותך לנפשך.

התעודד אותו האיש ועשה כעצת ידידו הטוב, כשהיו באים אליו הנושים היה עושה עצמו כמשוגע שיצא מדעתו, וכך רחמו עליו וויתרו לו על כל החובות.

שמח האיש שמחה גדולה והלך לידידו הטוב והודה לו מקרב לב, וביקש ממנו שיתן לו הלוואה של 50,000 דולר (בלא ריבית והצמדה) כדי שיוכל להשתקם ולחזור לעצמו, ידידו הטוב הסכים להלוות לו את הכסף וקבעו את זמן הפירעון לעוד עשרה חודשים.

לאחר עשרה חודשים הגיע הידיד לקבל את כספו בחזרה, דפק בדלת וביקש את כספו, ולתדהמתו ראה את אותו אדם קופץ על השולחן ועושה קולות של תרנגול כאדם משוגע שיצא מדעתו.

אמר לו אותו ידיד, תגיד, אתה לא מתבייש? אני נתתי לך את העצה הזאת ועכשיו אתה תעשה אותה נגדי? הרים מקל ורצה להכותו, עד שנכנע אותו אדם, הבין שטעה והחזיר את ההלוואה בחזרה.

זהו המשל, והנמשל, הקב"ה נתן לנו את סגולת השכחה כדי שנשכח את הצרות והבעיות כדי שנוכל לקום מהמשברים ולהמשיך את מהלך החיים, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד (תהילים כ, ט), "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי"- הקב"ה הוליד את האדם עם שכחה, ומה עושה בה האדם? "וַתִּשְׁכַּח אֵ-ל מְחֹלְלֶךָ", שוכח את מי שנתן לו את זה, שוכח את ה' יתברך.

רבותי, אחים יקרים, בואו לא נשכח את ה' אלוקינו, צריכים אנו לזכור כל הזמן איך לקיים את המצוות ולעשות נחת רוח ליוצרנו, בפרט בימים הקדושים האלה שאנו נמצאים, ימי אלול- חודש הרחמים והסליחות, ימי יריד שיש לנו את האפשרות לקנות ולהרוויח בו לכל השנה כולה, מי שטרח בערב שבת יזכה לאכול בשבת (ע"ז ג ע"א), מי שטורח בחודש אלול- ערב השנה החדשה יאכל ויהנה בשנה הבאה.

לכן אחים יקרים, בו נקנה עוד ועוד מצוות בחודש הקדוש הזה, נקנה קביעת עתים לתורה, נקנה סליחות, נקנה תפילות, נקנה קריאת תהילים, נקנה קריאת תיקוני הזוהר הקדוש, נקנה הלכות, נקנה צדקות, זה הזמן, ננצל את החודש של היריד הגדול, שיננא (שנון, חריף), חטוף ואכול, חטוף ושתי (עירובין נד ע"א), בואו נחטוף רבותי.

פינת ההלכה

א. הסליחות שנתקנו בלשון ארמית, כגון "רחמנא", "דעני לעניי ענינן", "מחי ומסי", אין ליחיד לאומרם, מפני שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי, אבל כשיש עשרה מישראל, אין הציבור זקוק לעזרת מלאכי השרת, מפני שהשכינה עמהם (חזו"ע ימים נוראים עמוד י"א).

ב. החי יתן אל ליבו בעת אמירת הוידוי והסליחות, לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה שלמה, ולהוסיף מצוות ומעשים טובים, בהתקרבו ליום הדין הגדול והנורא שאז שוקלים זכויותיו ועוונותיו של כל אדם (שם עמוד כ"ג), וכמו שאמרו רבותינו (ר"ה טז ע"א) כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.

בחודש אלול ועשרת ימי תשובה, נכון מאוד לכוין היטב בברכת "השיבנו אבינו לתורתך", בתפלת שמונה עשרה, ולהזכיר כמה שמות של אלו שנטו מדרכי ה' ותורתו, וביחוד אם הם קרוביו.

וידוע המעשה בבנו של האלשיך הקדוש שיצא לתרבות רעה, והתפלל עליו אביו בהוראת האריז"ל בברכת השיבנו, ובפתע פתאום חזר בתשובה שלימה. שאין לך דבר העומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"ה ה"א), ושערי תשובה אינם ננעלים לעולם, ובכל שעה שאדם רוצה לעשות תשובה- עושה, והקב"ה מקבלה (מדרש שוחר טוב מזמור ס"ה).

ויהי רצון שה' יתברך יחזיר את כל עם ישראל בתשובה שלימה, ומָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (ישעיה יא, ט).