הַשְׁלֵךְ עַל ה’ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ
“וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם” (בראשית מא, א)
פירש רבינו האור החיים הקדוש (ד”ה עוד אפשר) שפרעה היה חולם שנתיים ימים בתמידות את החלום הזה, אלא שהיה שוכחו, ולסוף שנתיים ימים חלם שוב את החלום וזכרו.
כבר לפני שיצא שר המשקים מבית הסוהר חלם פרעה את החלום והיה צריך להיזכר בו ולבקש מיוסף שיפתרהו לו, אך נשכח הדבר מפרעה בגלל שיוסף לפי דרגת בטחונו הגבוהה הסיר במעט את בטחונו בה’ באומרו לשר המשקים “כִּי אִם זְכַרְתַּנִי…וְהִזְכַּרְתַּנִי” (בראשית מ, יד), וכפי שדרשו רבותינו (בראשית רבה פט, ג) על הפסוק (תהילים מ, ה) “אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה’ מִבְטַחוֹ” (תהלים מ, ה) זהו יוסף הצדיק שבטח בה’, “ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים” (שם) אלו המצרים הכזבנים והשקרנים שפנה אליהם יוסף, ועקב כך נענש להישאר עוד שנתיים בכלא, וזאת כדי שמחשבתו של יוסף תהיה דבוקה רק בה’ יתברך.
במשך עשר שנים שהיה יוסף בבית האסורים הוא קיבל על עצמו שלא לבקש טובות משום אדם בעולם, רק מה’ יתברך, בִּלְתִּי לַה’ לְבַדּוֹ (שמות כב, יט), בביטחון מלא שהוא יתברך יבצע ויעשה את טובתו ומבוקשו ויוציא אותו מבית האסורים, אך ביום האחרון בו היה צריך לצאת, הוריד יוסף את דרגת בטחונו בה’ ובטח בבני אדם שאין להם תשועה, באומרו לשר המשקים שיזכרהו.
ולכן נענש יוסף להישאר עוד שנתיים בבית הכלא, בהם עבד והחזיר את בטחונו המלא בה’ יתברך, שכל מה שמגיע לו הוא יקבל ממנו יתברך, בלא צורך לפנות לאחרים.
ובעניין זה מסופר על תלמידו של הגאון רבי ישראל מסלנט שרצה להתחזק במידת הביטחון, לאחר ששמע מרבו שהאדם הבוטח בו יתברך בלב שלם יקבל את כל הצריך לו עד אליו ממש.
הלך אותו תלמיד לתוך יער והתיישב שם ללא אכילה ושתיה וגמר בליבו שלא יזוז משם אלא ישב וילמד והאוכל יגיע עד אליו. למד התלמיד יום שלם אך אֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב (מלכים א יח, כט), אף אחד לא הגיע אליו.
למחרת עברה שיירה ליד היער טעונה בארגזי מזון ושתיה כדי למכור בעיר אחרת, רצה התלמיד לגשת לעבר השיירה, אך מיד חזר לאחוריו והסכים בליבו שלא לבקש או לקנות מהם שום דבר, אלא ישים בה’ מבטחו והוא ישלח לו את הנצרך לו עד אליו.
לאחר כמה שעות שוב עברה שיירה טעונה במזון רב, התלמיד שכבר לא אכל יום וחצי רצה לקום ולגשת לשיירה, אך מיד חיזק עצמו בביטחון בה’ שאם מגיע לו, ה’ יתברך יכניס בליבו של אחד מאנשי השיירה להביא לו מזון ושתיה להשביע רעבונו.
עברו עוד כמה שעות והנה שיירה שלישית הגיע טעונה מאכל ומשתה וכל טוב, נכנס יצר הרע בליבו של התלמיד וטען בפניו שהוא יושב במקום צדדי שהשיירות כלל לא רואות אותו, ואם כן כיצד הוא רוצה שיפנו אליו?
התפתה אותו תלמיד להצעת יצרו והשתעל מעט כדי שישמעו אותו אנשי השיירה, מיד הגיעו אליו אנשי השיירה והגישו בפניו מאכל ומשתה, אך סיימו ואמרו “אמנם יש לך ביטחון, אך לא ביטחון מלא, אלא ביטחון עם שיעול!”, לא הייתה צריך להשתעל, הקב”ה שלח אותנו בשביל שניתן לך את מבוקשך, אך חבל שהחסרת מבטחונך בה’ יתברך והשתעלת כדי שנשמע אותך. יכול לקבל את הכל גם בלי זה!
יוסף הצדיק היה בעל ביטחון אמיתי ולא רצה טובתם של בשר ודם, במשך עשר שנים לא ביקש עזרתו של אדם, אלא נשאר איתן וחזק בלימוד תורתו יראתו וביטחונו בה’, עד שבפעם האחרונה כשכבר היה צריך לצאת הסיר במעט את בטחונו בה’ וביקש משר המשקים שיזכרהו, ולכן נשאר עוד שנתיים בבית הסוהר. וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד (תהילים נ, ג), מלמד שהקב”ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה (יבמות קכא ע”ב), יוסף הצדיק בדרגתו היה צריך להיות בעל ביטחון מלא ולא לבקש עזרתו וטובתו של אף אדם אלא להשים רק בה’ מבטחו.
יהי רצון שנזכה לחזק עצמנו באמונה וביטחון בו יתברך ונבטח בו בלב שלם, ונזכה בקרוב בקרוב לגאולת ישראל ברחמים, אמן.
.
