עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי
נכנסים אנו לחודש אב, אשר עתיד להיות אב לכל החודשים, דמאחר שנעשו בו רבות רעות, מוכרח שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל חודשי השנה (בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים בהקדמה על פי דברי חז"ל).
שנו רבותינו (נדרים פא ע"א) מאי דכתיב (ירמיה ט, יא): מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב (שם, יב): וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ.
לכל אדם יש זמן לשבת ולעסוק בתורה, אין לך אדם שאין לו שעה (אבות פרק ד, משנה ג), אך צריך לקבל החלטה נחושה לנצל את הזמן הזה ללימוד תורה, לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם (קהלת ג, א), יכול האדם גם להתעסק בפרנסתו ולהביא טרף ביתו וגם לפנות בכל יום זמן קבוע ללימוד התורה.
אחד מהפרופסורים הגדולים בארה"ב מסר שיחה במשך שעה שלימה בפני סטודנטים צעירים בנושא ניצול הזמן, מהם הכלים והאפשרויות בהם ניתן לנצל את הזמן ולמלאות אותו תוכן במלוא האנרגיה והעוצמה.
במהלך ההרצאה הורה הפרופסור להניח על השולחן קנקנן גדול מזכוכית, ולמלאותו על כל גדותיו בשניים עשר אבנים גדולות. לאחר מכן שאל הפרופסור את התלמידים האם לדעתם הקנקן התמלא לגמרי, על פניו נראה שכן, לא ניתן להכניס בתוכו אבן נוספת, אך למעשה יש בו עוד מקום רב.
הורה הפרופסור להביא כמות גדולה של חצץ דק, אבנים קטנות יותר, וציוה לשפוך אותם לתוך הקנקן, והפלא ופלא, כל החצץ נכנס לתוך הקנקן ולא נשאר אפילו אבן קטנה בחוץ, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר (תהילים קו, יא).
פנה שוב הפרופסור לתלמידים ושאלם בביטחון, "נו, עכשיו הקנקן מלא?"
"בוודאי", ענו התלמידים, לא ניתן להכניס בתוכו מאומה.
"טעות", השיב הפרופסור, "הקנקן עדיין לא מלא", הורה הפרופסור להביא שקית של חול וליתנה בתוך הקנקן המלאה באבנים הגדולות והקטנות, והפלא ופלא, כל החול נכנס לתוך הקנקן.
המשיך הפרופסור ושאל את התלמידים, נו, עכשיו בוודאי אתם חושבים שהקנקן מלא ולא ניתן להכניס בתוכו מאומה, אך זה אינו, הוא עדיין לא מלא, הורה הפרופסור להביא צנצנת מים וציווה לשפוך את כולו לתוך הקנקן, וכך היה, כל צנצנת המים נכנסה לתוך הקנקן.
סיים הפרופסור ואמר, דרך האדם לחשוב שאין לו מקום וזמן במהלך היום לעשות פעולות רבות ולהחכים בעוד דברים, אך האמת היא שהזמן הוא גדול ורב, רק צריך לדעת איך למלאותו, תחילה צריך לשים את הדברים הגדולים והחשובים, הבריאות ופרנסת האדם, ושאר הדברים החיוניים לבריאות גופו של האדם, לאחר מכן אפשר למלאות את הזמן בדברים פחות גדולים וחשובים וכן הלאה.
הזמן של האדם הוא כמו גומי, אפשר לשחק עמו ולמתוח אותו למרחקים גדולים, וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי, היה להם זמן רב ללמוד ולעסוק בתורת ה', אך הם לא ניצלו זאת, הם לא השכילו והבינו שלימוד התורה הקדושה הוא הבסיס לקיום האומה בכלל וכל העולם בפרט, אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה לג, כה), והיא הנותנת את השמירה ואת הכח והעוצמה, אֲנִי חוֹמָה (שיר השירים ח, י), זו תורה (פסחים פז, ע"א), היא מהאבנים הגדולות והחשובות שיש ליתנם תחילה בצנצנת הזמן.
אם כל אחד ואחד מאיתנו ישכיל להבין זאת ויעסוק בתורה בקביעות בכל יום, ראו יראה הוא כיצד מתברכים שאר מעשיו וענייניו, ובזמן מועט יצליח לעשות מעשים שלא יכול היה לעשותם בזמן מרובה, זכה-מלאכתו נעשית על ידי אחרים (יעוי' בברכות לה ע"א).
יהי רצון שנזכה להתחבר לתורתנו הקדושה ונרבה בלימודה והרבצתה לעם ישראל, ובזכות כך נזכה לראות בגאולה השלימה, בבניין בית קודשנו ותפארתנו בנוי לתלפיות, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים במהרה, אמן.