לעשות רצון אבינו שבשמים
לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב, א).
אחד מעשרה הניסיונות שנתנסה אברם אבינו היה: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".
ולכאורה יש להבין, איזה ניסיון יש בזה, הרי בתמורה להליכתו מארצו הבטיחו הקב"ה שכר רב מאוד: "ואעשך לגוי גדול" – בנים, "ואברכך" – ממון, "ואגדלה שמך" – כבוד. כל אדם שהיה מתבקש לעזוב את ארצו בעבור התמורה הזו, מן הסתם היה נעתר להצעה זו, ומה גדלותו המיוחדת של אברהם אבינו?
הרי אם יבוא המלך לאדם שלא זכה להיפקד בבנים ויציע לו לנסוע למדינת הים להתרפא אצל מומחה גדול. הלא בוודאי יקפוץ על ההצעה, ואף יהיה מוכן להוציא על כך ממון רב.
במשך שנים רבות לא זכה אברהם אבינו להיבנות משרה. והנה נגלה אליו הקב"ה ומבטיחו שאם ייסע לארץ אחרת יזכה לבנים, ואף מוסיף ומבטיח לו ממון רב ושם גדול. היעלה על הדעת שיסרב לכך?!
יתר על כן, גם אם יש לאדם ספקות לגבי אמינות ההבטחה וחושש שהמבטיח לא יקיים את הבטחתו, עם כל זאת, יקשה עליו לדחות את ההצעה על הסף, מתוך תקווה שההבטחה תקוים. על אחת כמה וכמה אברהם אבינו שקיבל את ההבטחה – לא מבשר ודם – אלא מבורא עולם, שכל דבריו אמת והוא כל יכול.
אלא, זה גופא הניסיון שנתנסה בו אברהם אבינו – מה יגרום לו לצאת מארצו, האם בגלל ציווי ה', או גם כדי לזכות לשכר שהובטח לו – בנים, עושר וכבוד.
ככל שההבטחות גדולות והשכר רב, כך ניצב האדם בפני ניסיון גדול יותר, שתהא כל כוונתו אך ורק לשם לשמים – לקיים ציווי ה' ורצון ה', ולא ישתרבבו בלבו כוונות נוספות – להשיג ולקבל את אותן הבטחות שהובטחו לו.
למה הדבר דומה?
ה"בן איש חי" אומר, שבין המצוות הקשות ביותר לקיום היא מצות עונג שבת. ומדוע? כי סעודות השבת הינן דשנות וערבות, והאדם צריך לכוון שאכילתו תהא לשם שמים ולא לעונג הגוף.
כאשר הובטח לאברם שכר על הליכתו, קושי הניסיון שעמד בפניו הוכפל. אילו הקב"ה היה אומר לו "לֶך לְךָ" בלי להבטיח לו מאומה, היה אברם מוכן לעשות זאת באש ובמים, כי אם ה' ציווה – יש לקיים את ציוויו תיכף ומיד, בלא שום פקפוק! אבל כאשר ה' מוסיף לו שכר על עמידתו בניסיון, הרי בזה גם מוסיף לו עוד ניסיון, שמעתה עליו להתגבר על הרצון הטבעי לקבל את השכר ולהקפיד שהליכתו מארצו תהא אך ורק משום ציווי ה' ולא בגלל שום סיבה אחרת של תועלת וטובת הנאה.
♦♦♦♦♦
ואכן, אברם אבינו עמד בניסיון בשלמות. "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'", אומר ה"אור החיים" הקדוש: "הודיע הכתוב צדקותו של אברם, כי מה שהלך לא לצד הבטחות האמורות אלא לעשות דבר ה'".
ומוסיף ה"אור החיים" הקדוש, כי הדברים מדוקדקים מלשון הכתוב. בתחילה נאמר: "ויאמר ה' לאברם לך לך מארצך" – 'אמירה' לשון רכה. אך הליכתו של אברם היתה "כאשר דיבר אליו ה'" – 'דיבור' לשון קשה. והביאור: "ויאמר ה' לאברם" – ה' אמר לו שמהליכתו תצמח לו תועלת רבה, כי יזכה לבנים לממון ולשם. אך בא הכתוב להשמיענו כי הליכתו של אברם היתה "כאשר דיבר אליו ה'", לא לתועלתו ולהנאתו, כדי להשיג את ההבטחות שהובטחו לו, אלא אך ורק משום גזירת מלך וציווי ה'.
ואמנם בהבנה שלנו, הניסיון שאברהם ניצב בפניו היה קשה יותר, משום שהיה עליו להתגבר על הרצון הטבעי להשיג את התועלת וטובת ההנאה שהובטחו לו מאת ה'. אבל באמת, לאברהם אבינו לא היה בזה ניסיון כלל.
אדם לא ראה את הוריו עשרות שנים וגעגועיו אליהם עזים ביותר. יום אחד בא אליו המלך ואומר לו: "אם תיסע לארץ אחרת תוכל לפגוש שם את הוריך, ולא זו בלבד אלא תקבל מהם דמי כיס שיועילו לך בעת שהותך שם"…
מרגע זה, נפשו של אותו אדם הַמְתָה בקרבו. במשך כל הימים ציפה בכיליון עיניים לרגע המיוחל שבו ייסע לפגוש את הוריו האהובים. האם באותה עת גם יחשוב על דמי הכיס שיקבל מהם?… הפרוטות העלובות הללו בוודאי אינן עולות במחשבתו כלל!
דוגמא נוספת: אומרים לאדם: "אם תשקוד על התורה, תקבל מלגה של כמה מאות שקלים, ומלבד זאת – תזכה להיות תלמיד חכם ומרביץ תורה גדול, שמך ילך מסוף העולם ועד סופו, רבים ישחרו לפתחך לשמוע את אמרי פיך. כל זה בעולם הזה. ובעולם הבא – תזכה לשבת בחברתם של גדולי הדורות, עטרות לראשיכם, ויחד תזכו ליהנות מזיו השכינה".
אִמרו נא, אדם שראשו יהיה תפוס במחשבות על כל המעלות הרוחניות הנשגבות שיזכה להן בעולם הזה ובעולם הבא, האם יש מקום כלשהו לשיקול הכספי? בעת שיכנס לעולמה של תורה ויראה לנגד עיניו את הייעודים הרוחניים הנפלאים, האם ישים לב לקשיים החומריים שייתקל בהם פה ושם? הרי הכל בטל ומבוטל לעומת המעלות שישיג על ידי לימוד התורה הקדושה!
הקב"ה אומר לאברם: "לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך" – שם תזכה לקרבת ה', לדבקות בה' ולהשראת השכינה. אברהם משתוקק בכל מאודו לזכות לכך, ותיכף ומיד עוזב את ארצו, בדרכו אל המקום אשר יאמר לו האלוקים. לעומת הדבר הנשגב של קרבת ה' ודבקות בה', כל התועליות האחרות של בנים, ממון וכבוד וכל טובות ההנאה שבעולם – כולן נעשות חסרות ערך לגמרי! כאשר ממלאת את לבו ההשתוקקות העזה לזכות לקרבת ה', בוודאי ובוודאי שכל שאר הרצונות אינם תופסים אצלו מקום כלל ואינם מהווים שמץ של שיקול בשיקוליו לקיים את ציווי ה'.
♦♦♦♦♦
לאחר שאברהם אבינו קיים את ציווי ה', עזב את ארצו והגיע לארץ כנען, הוא לא זכה לראות את קיום ההבטחה במהרה. הוא נאלץ להתמודד עם קשיים ומכשולות רבים שהעמידוהו במבחן והקשו על עמידתו בניסיון של "לך לך".
זמן קצר לאחר שהגיע לארץ, כשציפה להגיע אל המנוחה והנחלה, החל לשרור בארץ רעב כבד. אברהם אבינו נאלץ לעזוב את הארץ ולרדת למצרים, אולי שם יתמזל מזלו וימצא פת לחם, וכמו שאומרת הגמרא (בבא מציעא עה ע"ב): "מאן דביש ליה בהאי מתא, ייזיל למתא אחריתא" – מי שלא שפר עליו מזלו בעירו, ילך לעיר אחרת, אולי שם ישתנה מזלו.
הקב"ה הבטיח לו עושר וכבוד, והנה אין לו אפילו פרוסת לחם לאכול. היכן ההבטחה?!
אך בכך לא הסתיימו תלאותיו. כשהגיע למצרים נאלץ אברהם אבינו להסתיר את שרה מפני המצרים, ולבקש ממנה לשנות מן האמת ולומר כי היא אחותו. אך כל זה לא הועיל ושרה נלקחה לבית פרעה.
הקב"ה הבטיח לו בנים, והנה לוקחים לו את אשתו. היכן ההבטחה?! הקב"ה הבטיח לו "והיה ברכה", איפה הברכה וההצלחה?
אך למרות הכל, לא זזה אמונתו מבורא עולם! אדרבה, אמונתו התעצמה והתגברה, הוא האמין באמונה שלמה שכל המאורעות הללו הינם נסיונות מאת ה', וכל ההבטחות עתידות להתקיים במלואן, כי "דבר אלוקינו יקום לעולם" (ישעיהו מ, ח).
כמובן, כל עמידה בניסיון באשר הוא – זו מעלה גדולה, וגדול ורב שכרו של העומד בניסיון. ומכל מקום, ישנו הבדל גדול בין סוגי הניסיונות ודרגותיהם:
יש אדם שהציבו בפניו ניסיון מסוים, והוא עמד בו בהצלחה. לעומת זאת, יש אדם שהניסיון שלו איננו פשוט כלל ועיקר. הוא נאלץ לעבור משוכות רבות, ונתקל במצבים רבים שמקשים על אמונתו האיתנה ועל עצם יכולתו לעמוד בניסיון, ולמרות זאת, לאורך כל הדרך הוא עומד בכל הניסיונות בגבורה, אינו תוהה על הראשונות, אינו מקשה קושיות, ואיתן באמונתו כבתחילה.
כזה היה ניסיונו של אברהם אבינו. אילו היה מקיים את ציווי ה' ומיד זוכה לראות את התגשמות ההבטחה לבנים, לממון ולשם – היה זה ניסיון פשוט. אבל הוא עמד בניסיון קשה לאין שיעור: היה עליו לעבור דרך חתחתים, רצופה מהמורות ומכשולים, קשיים והתמודדויות. אך הוא עמד בכל הנסיונות בשלמות, ולבסוף זכה לקיום כל ההבטחות שהבטיחו ה' מתחילה.
♦♦♦♦♦
אין אדם בלי ניסיונות. החיים רצופים ניסיונות, לא תמיד קל לעמוד בהם, נדרשים מן האדם אמונה איתנה וכוחות נפש גדולים. אבל שום דבר לא בא בלי סיבה ותכלית. הקב"ה מעמיד את האדם בניסיון כדי להשיג איזו תכלית. אילו היה האדם יודע מראש את תכלית ומטרת הניסיון; אילו היה יודע לאיזו דרגה רוחנית נשגבה יעפיל על ידי עמידה בניסיון; אילו היה יודע איזה שכר יקבל על כך – היה עומד בניסיונותיו בשמחה ובגבורה.
מספר ה"בן איש חי": מעשה בחכם אחד ששונאיו העלילו עליו כי דיבר סרה במלכות. שוטרי המלך באו אל ביתו, תפסוהו וכלאוהו בבית הסוהר [ייתכן שבעל המעשה הוא הרב "בן איש חי" עצמו, שכידוע נכלא בבית סוהר שלושים יום].
השלטונות רצו לדכא את רוחו ולערער את בטחונו העצמי, כדי שיודה באשמה שטפלו עליו. מה עשו? כלאוהו בצינוק, מבודד מן העולם, הניחו לו מעט אוכל בתאו, והרשו לו להכניס פנימה רק דפים וכלי כתיבה.
אדם רגיל היה נשבר לגמרי. אבל אותו חכם ניצל את מצבו המיוחד ועסק בתורה יומם וליל. באותם ימים, בעודו שרוי בתעניות וסיגופים, העלה על הכתב חידושים נפלאים בתורת הסוד והקבלה. הדפים הרבים התקבצו לכדי חיבור שלם. מרוב שהיה שקוע בתורה ובחידושיו הנפלאים, שכח שהוא כלוא בצינוק מבודד בבית הסוהר…
החוקרים חקרו אותו על דבריו כנגד המלכות. הוא, כמובן, הכחיש את ההאשמות מכל וכל וטען שהכל שקר ועלילות דברים שהעלילו עליו שונאיו. ואכן, ניכרים דברי אמת, החוקרים האמינו לו שהוא חף מפשע וכעבור זמן שוחרר מבית הסוהר ושב לביתו.
ואז הגיעה העת להתבונן במה שקרה לו. חשב הרב לעצמו: הרי שום דבר בעולם לא קורה מעצמו, הכל מאת ה', כל דבר יש לו סיבה ומסובב. אם כן, תהה בלבו, על מה עשה לי ה' ככה, מדוע הייתי צריך לעבור את כל הניסיון הקשה הזה?
בלילה בשנתו הופיעו בחלומו גדודים גדודים של ילדים, כולם דמו לו בקלסתר פניהם, יפֵי תואר והדורי מראה. אמרו לו: אתה רואה את הילדים האלה? כל אלו הם יצירה שלך!
הכיצד? – תמה החכם, ונענה כי יצירתם היתה על ידי שישב בצינוק.
והוא המשיך לתמוה: כיצד יצרתי אותם?
אמרו לו: דע לך, כל אלו הם נשמות אשר היו לכודות מחמת החטאים שחטאו בגלגולן הקודם. השליכו אותן לצינוק, ובמשך שנים חיכו שמישהו יבוא ויגאל אותן, כדי שיוכלו לשוב ולעלות למרומים. והנה מן השמים סובבו שיעלילו עליך עלילות דברים, כדי שתיאסר ותושלך לצינוק ותעסוק שם בתורת הסוד ותחבר חיבור חשוב בעניינים אלו, ועל ידי כך יתוקנו אותן נשמות והן ישובו ויעלו למרום.
אומר הרב "בן איש חי": לפעמים נגזרה על האדם גזירת גלות, הוא נאלץ לגלות מביתו לארץ זרה ונכריה. הוא חושב לעצמו: מה עשיתי? על מה עשה לי ה' ככה? למה נגזרו עלי ייסורים אלו?
התשובה היא: היה עליך לעזוב את ביתך ומשפחתך ולגלות לארץ אחרת – כדי לגאול ולהציל נשמות חוטאות. זו היתה תכלית גלותך. דע לך, זכות גדולה נפלה בחלקך להציל נשמות בישראל.
♦♦♦♦♦
ה"אור החיים" הקדוש מוסיף לבאר את עמידתו של אברם אבינו בניסיון של "לך לך מארצך".
הוא מדקדק בלשון הכתוב, מדוע היה צריך לומר "וילך אברם", הרי מיד בסמוך הכתוב מתאר את סדר הליכתו של אברם – "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו… ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען ויעבור אברם בארץ…"?
אלא, אומר ה"אור החיים" הקדוש: "כוונת הכתוב הוא להודיע חיבתו של אברם, שלא נתעכב אפילו שעה אחת, אלא בגמר דברי ה' 'לך לך' תיכף 'וילך אברם', ולא נתעכב לשום סיבה ועזב את אביו ומולדתו".
אם כן, הפסוק "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'" לא בא לתאר את הליכתו של אברם, אלא בא להשמיע לנו את עצם היענותו המיידית לציווי ה'. וזו הכוונה "כאשר דיבר אליו ה'" – "כאשר" היינו תיכף ומיד לאחר דבר ה'.
אם הקב"ה מבקש לעזוב את הבית, צריך לעשות זאת תיכף ומיד, בלי שום התעכבויות ושהיות, בלי שאלות ותהיות, בלי הכנות ובלי צידה לדרך. פשוט מאוד, אורזים את החפצים ועוזבים! מה יהיה? איך נסתדר? מה נאכל? אין מקום לדאגה, אנחנו בידיו של בורא עולם.
ומכאן נלמד לימוד חשוב לחיי האדם. אם נקרתה בפניך הזדמנות לקיים מצוה – אל תשתהה, אל תדחה אותה לעת אחרת, אלא עשה אותה מיד! "אם לא עכשיו – אימתי"! (אבות א, יד) אל תחשֵב חשבונות, אל תשאל שאלות. קום ועשה! זה המבחן, זה הניסיון, ואם תעמוד בו – מובטח לך השכר העצום של העומד בניסיון.
♦♦♦♦♦
כאשר אדם הולך באמונה שלמה ובלי הרהורים על הקב"ה ודרכיו, הוא זוכה לראות ישועות ונפלאות.
בזמנו של המהר"ם גלאנטי זצ"ל, אשר כיהן כראשון לציון וראש רבני ירושלים לפני כשלוש מאות שנה, היתה שנת בצורת קשה. הפחה הודיע ליהודי ירושלים כי אם לא ירד גשם בתוך שלושה ימים – יגרש אותם מהעיר.
המהר"ם גלאנטי גזר תענית שלושה ימים. ביום השלישי הורה לכל יהודי ירושלים לבוא עמו להשתטח על קבר שמעון הצדיק ולהתפלל לגשמים. יחד עם זאת, יעץ לכולם להצטייד במעילי גשם ובמטריות, כי בשובם ירד גשם עז על הארץ.
בשערי העיר ניצב קצין נכרי, אשר לעג ליהודים היוצאים מהעיר בבגדי חורף ובמטריות. כשנודע לו כי הדבר נעשה על פי הוראתו של המהר"ם, ניגש אליו וסטר על לחיו בעזות מצח.
הרב הבליג והמשיך בדרכו לעבר קבר שמעון הצדיק. והנה בעוד הוא ופמלייתו משתטחים ומתפללים על הקבר, החלה רוח סערה לנשוב וגשם זלעפות ניתך על הארץ.
כששבו לירושלים, נפל הקצין לרגלי הרב וביקש את סליחתו בבכי ובדמעות. במשך שלושה ימים ושלושה לילות לא פסקו הגשמים, וכך ידעו הכל כי בזכות עם ישראל, ה' ממטיר גשם על הארץ, כמאמר הכתוב: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (תהלים קמה יט).