פרשת כי תבא תשעו

שמחה של מצוה

"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דברים כו, א).

שנו רבותינו (מגילה י ע"ב, ויקרא רבה יא, ז) אין והיה אלא לשון שמחה, וביאר אור החיים הקדוש בדרך רמז (ד"ה והצצתי), שביאת הארץ המוזכרת בפסוק היינו ביאת ארץ העליונה (עולם הבא), שאין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבא לארץ העליונה על דרך אומרו וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא, כה), כי שמחת העולם הזה אינה אלא הבל ורעות רוח.

השמחה השלימה והאמתית שתהיה לאדם היא רק כשיגיע לארץ העליונה, לעולם האמת, ויביא עמו מראשית פרי האדמה, מהמצוות והמעשים הטובים שזכה לקיים בזה העולם.

ומסופר על רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, בעל ה"חפץ חיים" (ששבוע הבא-כ"ד אלול יום פטירתו) שלעת זקנותו יצא שמו בכל עולם, ואנשים מכל קצוות תבל היו משכימים לפתחו כדי לקבל ברכתו. והנה החליט אחד העשירים הגדולים להגיע לראדין ולקבל את ברכתו של החפץ חיים, לשם כך השכיר חדר באכסניה למספר לילות כדי שיוכל להתגורר שם עד שיגיע זמנו להיפגש עם החפץ חיים.

כשהגיע היום המיוחל נכנס העשיר לביתו של החפץ חיים ותדהמה אחזתו, הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ (תהילים מח, ו), ביתו של החפץ חיים, גדול העולם ששמעו הולך מסוף העולם ועד סופו (מושאל מיבמות טז ע"א), היה כל כך פשוט ובתוכו היה בסה"כ שולחן רעוע, כסא שכמעט ונשבר, ומיטה.

לא הצליח העשיר להתאפק ושאל את החפץ חיים, "רבינו, נר ישראל, פטיש הימיני, עמוד החזק (מושאל מברכות כח ע"ב), אינני מבין, זה הבית שכבודו גר בו?"

השיב לו החפץ חיים בחיוך ואמר: "תאמר לי, בבואך הנה התאכסנת באכסניה פשוטה, לא היו שם ספות מפוארות ולא מיטות נוחות, מדוע לא השתמשת בכספך לקנות רהיטים נוחים ויקרים בזמן שהייתך בראדין?"

"באתי לכאן בסה"כ בתור אורח לכמה ימים", ענה העשיר, "ולכן לא כדאי לי להשקיע בחדרי שבאכסניה, אך ביתי הקבוע מפואר הוא עד מאוד ובו אני משקיע רבות"

"גם אני אורח בעולם הזה", השיב החפץ חיים, "ולכן איני משקיע בדירתי בעולם הזה החולף, אלא אני משקיע בדירתי בעולם הבא שתהיה גדולה ומפוארת, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי (תהילים כג, ב), שם המנוחה והנחלה שלי, בעולם האמת!". (וע"ע במה שכתבנו בעניין זה לעיל בפרשת משפטים תשע"ו).

♦♦♦♦

כידוע, בט"ו סיון ה'-תשי"ג (1,953 למניינם), העפילה משלחת מטפסים בריטית (ובראשם אדמונד הילארי וטנסינג נורגי) לפסגת הר האוורסט, ההר הגבוה בעולם (פסגתו מתנשאת לגובה של כ-8848 מטר מעל פני המים), הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים (תהילים קד, יח), הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן (מושאל מדברים ג, כה).

העפלה לפסגת ההר הייתה קשה במיוחד ונסובה בניסיונות ומאמצים כבירים, ובמשך עשרות שנים נכשלו טפסנים רבים בביצוע משימה זו, בשל הצוקים החדים, מפולות השלגים ואוויר הקלוש שיש בגובה ההר. לאחר שהצליחו הטפסנים הבריטים להגיע לפסגת ההר, שאלו את אדמונד הילארי כיצד הרגיש באותו רגע מיוחל.

"בשניה הראשונה הרגשתי הרגשה נפלאה וסיפוק עצום, הגעתי לפסגת העולם!", השיב אדמונד הילארי, "אך לאחר כמה רגעים הרגשתי תחושת ריקנות עצומה, בשביל זה התאמצתי כל כך?"

זוהי התוצאה הסופית שמקבל האדם המשקיע את כל כוחותיו בענייני העולם הזה, וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא (קהלת ו, ז. וע"ע במסילת ישרים פרק א'), אך כשמשקיע בענייני העולם הבא, ברוחניות, בלימוד תורה, מצוות ומעשים טובים, הרגשת הסיפוק מציפה וממלאת אותו ונשארת עמו לנצח, ואף יזכה לשמוח בהגיעו לארץ העליונה ושלל המצוות והמעשים טובים שעשה מלווים אותו, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ (משלי ו, כב).

♦♦♦♦

"וּנְתָֽנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִֽהְיֶה לְמָטָּה…" (דברים כח, יג).

המפרשים מקשים שלכאורה ישנה כפילות בפסוק, "וּנְתָֽנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב", אם נָעָשַה האדם לראש, ודאי שלא יהיה לזנב, ומהי הכפילות?

אלא מסבירים המפרשים שבדרך הטבע לאחר שמגיע האדם לרום הפסגה וההצלחה, הוא מתחיל לרדת, ובאה התורה ומבטיחה לאדם שישמור את מצוות ה' שיהיה לראש, דהיינו שיעלה במעלות סולם ההצלחה, ולא יהיה לזנב, דהיינו שלא יהיה לו ירידה מאותה הצלחה, אלא תמיד ההצלחה תרדוף אותו כל ימי חייו, וישאר בראש.

מסופר על אדם עני שחלם בחלומו את המלך עולה בסולם שבו מאה מעלות ונעצר במעלה החמישים. בבוקר השכם הזדרז לארמון המלך וסיפר לו את החלום. המלך שהבין את פתרון החלום שמח שמחה גדולה וציווה להעניק לאותו עני סכום כסף גדול מתנה מאת המלך.

חזר העני לביתו שמח וטוב לב, פנה אליו אחד משכניו ושאלו, מנין לך כל העושר הזה? וסיפר לו העני את כל אשר קרהו. אמר השכן בלבו גם אני אעשה כמוהו. למחרת הלך ואמר למלך שראה בחלומו  שהמלך עולה בסולם ומגיע עד למדרגה המאה, הגבוהה ביותר!

כשמוע המלך את חלומו גזר עליו עונש חמור וציוה להלקותו חמישים מלקות. התפלא אותו אדם ושאל: "והלא חלומי יותר טוב משכני, כי אני חלמתי שהמלך עומד על מדרגה הגבוהה ביותר, ואילו שכני חלם שהמלך נמצא רק באמצע הסולם?"

אמר לו המלך: לכן אני מעניש אותך, כי אם חלמת שאני ניצב במדרגה הגבוהה ביותר, הרי שאין לי יותר לאן לעלות, ועלי רק לרדת, לא כן שכנך שחלם שאני במדרגה החמישים, זאת אומרת שעל אף כל הגדולה שאני נמצא בה כיום  יש לי לאן להעפיל ולעלות, לכן יש ערך רב לחלומו.

על אדם לשאוף בכל עת לעלות עוד ועוד, שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, ולא יפסיק את ההתקדמות במעלות התורה והיראה, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִֽהְיֶה לְמָטָּה, וזאת רק אם תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר אָֽנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַֽעֲשֽׂוֹת.

יהי רצון שנזכה לעשות רצונו יתברך כרצונו, נעלה ונתעלה במעלות התורה והיראה, ונזכה לראות בקרוב בביאת משיח צדקנו, אמן.