פרשת יתרו תשפ"א

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בֶּצַע (שמות יח, כא).
אומר אור החיים הקדוש:
"מכל העם – פירוש הגם שימצא בני אדם שיראה בעיניו כי הם ראויים לדבר, אף על פי כן לא יהיה מתרצה בהם עד שיבקש כל העם ויקח הגדול שבכולם בכל בחינה מבחינות הטובות המנויות בדבריו. אנשי חיל וגו'- אמר ד' הדרגות כנגד ד' מינוים המוזכרות בדבריו, כנגד שרי אלפים אמר אנשי חיל, תיבת חיל תגיד עוצם השלמת האושר והמדות והגבורה וכללות השלימות וגו'"

♦♦♦♦♦♦

הדיינים שנבחרו לשפוט את ישראל, צריכים היו להיות בעלי מידות טובות – אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע.

ה"אור החיים" הקדוש כותב, שכל מידה כיוונה לדרגת מנוי אחרת: שרי האלפים היו צריכים להיות אנשי חיל, שרי המאות – יראי אלוקים, שרי החמישים צריכים להיות אנשי אמת, ושרי העשרות – שונאי בצע.
בהמשך דבריו הוא מבאר את המידות הללו וכותב:
"ודקדק לומר יראי אלוקים, שצריכין להיות יראים יראת העונש, כי יש לך לדעת כי הירא בבחינת שם הוי"ה לצד שיהיה בדעתו כי ה' רחום וחנון, לפעמים יחטא ויסמוך על רחמיו כי יאריך אפו וכדומה, אבל יראת העונש תרעיד המשכיל".
היראה והפחד מפני עונשי שמים ודקדוק הדין, בכוחה להרעיד את נפשו של הירא ולמנוע ממנו לחטוא, עוד יותר מן הירא מפני רוממות ה', שעלול לחטוא בהיותו סמוך ובטוח ברחמי שמים!
ה"אור החיים" מוסיף ומבאר אודות יראת העונש:
"וכמו שתמצא שכל גדולי עולם יראים מדקדוקי המשפט, הגם כי יודעים שמעשיהם ישרים ונכונים". מי לנו גדול כדוד המלך, המעיד על עצמו: "ממשפטיך יראתי"? הוא קיים את כל התורה כולה וידע שכל מעשיו נכונים, ובכל זאת פחד מדיני שמים היורדים לנבכי נפשו של האדם ומבחינים בכוונותיו הנסתרות, שאפילו הוא אינו מודע אליהן.
"וצא ולמד ממאמר חכמינו ז"ל" – אומר ה"אור החיים" – "שאמרו במעשה בעלת אוב כשעלה שמואל והביא עמו משה רבינו ע"ה, יעויין שם דבריהם".
מה היה באותו מעשה, המוזכר בגמרא (חגיגה ד ע"ב)?

♦♦♦♦♦♦

לאחר שהרג שאול המלך את נוב עיר הכוהנים הסתלקה ממנו שכינה, וגם האורים ותומים לא ענו לו.
כאשר עלו הפלישתים להלחם עם ישראל, נבוך שאול ולא ידע מה עליו לעשות – האם עליו לצאת למלחמה איתם או לא?
עד כה נהג לשאול באורים ותומים בכל נדון שעלה על הפרק, וכעת עליו להחליט לבדו החלטה גורלית כל כך, שנדרש עבורה ישוב הדעת גדול ביותר. איך אפשר להחליט לצאת לקרב? הלא כל נפש יהודית יקרה מאוד, ואין לה תחליף? איך אפשר שאדם בשר ודם המונע מכל מיני מניעים שאינם תמיד טהורים יכריע בדיני נפשות?!
לבסוף ביקש שאול שיחפשו אחר בעלת אוב, שתוכל להעלות את שמואל הנביא באוב, והוא יוכל לשאול אותו מה יש לעשות כעת.
בעלת האוב נאותה לעשות זאת, וכשהעלתה את נשמת שמואל אמרה: "אֱלֹקִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ" (שמואל א כח, יג). מפרשים רבותינו שאמרה "עולים" בלשון רבים, כי על אף שהזמינה רק את שמואל, עלו לה שניים – שמואל ועמו משה רבינו.
לשם מה בא משה? אמרו חז"ל, שבשעה שנקרא שמואל הנביא לעלות, הוא נבהל ביותר, שמא תובעים אותו מן השמים לדין. מיהר לקרוא למשה רבינו ואמר לו: משה, משה, נראה שמזמינים אותי כעת לדין, ואני מבקש ממך שתבוא ותעיד עלי שקימתי את כל התורה כולה בדיוק כפי שניתנה, ולא זזתי ממנה כמלוא נימה!
הוא פנה דוקא למשה רבינו, שהרי מי שנתן והביא את התורה יוכל להעיד עליו עדות כזו! משה, שכל התורה כולה מחוורת וידועה לפניו, ושמע אותה מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, יוכל לומר מי קיים אותה בדיוק באותה כונה של נותן התורה, ובדיוק על פי ההסברים האמיתיים.
כאן נשאלת שאלה גדולה – מדוע חשש שמואל שמזמנים אותו כעת לדין? הרי דינו בשמיים התקיים מיד לאחר שנפטר! הוא כבר נמצא בגן עדן!
אלא, שעל אף שיש דין שבו נדון אדם מיד בשעת פטירתו, כשהוא מגיע לעולם האמת, בהתאם למעשיו – עדיין אי אפשר תמיד להשלים את כל הדין, שכן לפעמים קיימים מעשים שאדם עושה אותם, שיש להם תוצאות ארוכות טווח. רק לאחר ארבעים, חמישים שנה, ואפילו יותר, מתבררת התוצאה שלהם ואז ניתן לשפוט את האדם.
לדוגמא: אדם מלמד את תלמידיו טעות, ורק אחרי שנים יוצא שהם נוהגים למעשה כמו שלימד אותם, או – אדם כותב מאמר שיש בו דברי אפיקורסות, וכעבור עשרות שנים מתגלגל המאמר לידי פלוני שקורא אותו, ובעקבותיו נפגמת אמונתו.
יוצא, אפוא, שתיתכן מציאות שאדם יצא זכאי בדין שמים לאחר פטירתו, מכיון שקיים את כל התורה כולה. אולם מאחר שיש מעשה אחד שהוא לא קיים אותו בדיוק כמו הכוונה של משה רבינו ולא עשה אותו באופן מושלם, נוצרו תוצאות לאחר שנים. על התוצאות הללו צריך להעמיד אותו לדין, שהרי הפעולה שהוא עשה, או הדיבור שהוא דיבר, או הלימוד המעוות שהוא למד – גרמו לכך.
כך עלול לקרות, שפתאום מעירים אדם ומביאים אותו לדין שמים נוסף.
שמואל הנביא הקדוש והטהור, שכולו זך וטהור, חשש כל כך מפני קלקול כזה, עד שמיהר לקרוא למשה רבינו שיעיד עליו שלמד את התורה הקדושה בדיוק כמו שניתנה, ולא זז ממנה ימין ושמאל.
צא ולמד, עד היכן מגיע עומק הדין המדקדק עם האדם בכל פעולה שהוא עושה!
סטייה קטנה מן הכוון, פירוש שאינו בדיוק לפי מה שלמד משה רבינו – עלולים לגרום לאדם לעמוד לדין גם כעבור שנים מאז פטירתו!
אדם שמודע לכך נזהר בכל פעולה שהוא עושה, בכל הכרעה שהוא מכריע ובכל למוד שהוא מלמד!
משום כך צריכים הדינים המתמנים על ישראל להיות יראי אלוקים – יראים מאימת העונש המוטלת על אדם ומדקדוקי המשפט – הגם שהם צדיקים וכל מעשיהם נכונים וישרים.