פרשת חקת

וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם

"וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ, יא-יב).

ה' יתברך ציוה למשה רבינו לדבר אל הסלע ויֵצא ממנו מים, וזאת כדי ללמד את בני ישראל שהכל בידיו יתברך ואף סלעים ואבנים שאין בהם דעת ותבונה עושים רצונו, קל וחומר אנו שיש בנו דעת שנשמע לציווי ה' ונקיים מצוותיו בחשק ובשמחה, וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' (הושע ו, ג). שזהו בעצם כל תכליתנו ותפקידנו בבריאה- לחפש לעשות את רצונו יתברך, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי (תהילים מ, ט).

אדם שעושה את רצון ה' לעולם לא יפסיד מכך, שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (קהלת ח, ה), ובפרט לא מחסד ועזרה שעושה עם הזולת.

ובעניין זה נספר מעשה שקרה לפני מספר שנים בירושלים עיר הקודש, וסופר מפי בעל המעשה שהינו יהודי ירא שמים. ביום טוב הראשון של פסח קיים אחד מקרוביו את מצוות ברית המילה לרך הנולד לו, וקבע לעשות זאת בשעת בוקר מוקדמת, על כן השכים מבעוד יום אותו יהודי ומיהר להתפלל כדי שיספיק להגיע לברית בזמן, ולאחר חיפושים מצא מניין שהתפללו בו בסה"כ שניים עשר איש.

כשהגיעו לקריאת התורה מכר הגבאי את העליות, אך בעקבות שהמניין היה מצומצם לא היה מי שישיב לגבאי ויקנה את העליות, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב (מלכים א' יח, כח), אותו אדם הרגיש שיש בכך זלזול בכבוד התורה ומיד קנה שתי עליות, עליית ראשון (במקום כהן) ועליית חמישי, כל עליה עלתה לו סכום פעוט של 5 ש"ח.

את העליה הראשונה ציווה לגבאי שיכבד בה יהודי ישיש וגלמוד שהתפלל מאחורי העמוד והיה ידוע בציבור כאדם מסכן ומדוכא אשר אין איש שם על לבו למצבו, וכיבדו בעליה בכוונה לשמחו ולעודד את רוחו.

קרא הגבאי לאותו גלמוד לעלות לתורה אך למרבה הפלא לא היה ניכר שום שמחה על פניו של האיש על שכיבדוהו בעליה, ואף לא ביקש לעשות "מי שברך" בעבור מי שקנה עבורו את העליה. תמה אותו יהודי, אך מיד עודד את רוחו ושמח על המצווה שבה זכה לנסות לשמח יהודי.

והנה עברו חודש ימים ואותו יהודי מקבל שיחת טלפון, למרבה הפלא היה זה אותו גלמוד בקו הטלפון, "מדבר האיש שקנית עבורו את העליה לתורה ביום טוב הראשון של פסח, דע לך, בן שבעים וחמש שנים אנוכי ומעולם לא חשב עלי אדם ולא קנה עבורי עליה לתורה, נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד (תהילים לא, יג), בזה ששמת ליבך עלי וקנית לי עליה החיית את נפשי ועודדת את רוחי, סוף סוף מישהו חושב עלי, ולכן מבקש אני לגמול עמך חסד על אשר עשית עמדי".

השניים נפגשו והיהודי הזקן בעל הייסורים שאל את קונה העליה לשלומו ולמצב פרנסתו, וכיצד מצליח הוא לחתן את בניו ובנותיו. " בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם" (מושאל מתהילים סח, כ), השיב היהודי, "החורף זכינו לחתן שניים מילדינו, תהילות לקל אני בעל חובות גדולים ואף ההוצאות המרובות לחג הפסח לא הטיבו את המצב, אבל ה' יתברך גדול, הוא יסדר את כל העניינים", שמע הזקן לדבריו וביקש להיפגש עמו למחרת באותו  מקום.

משנפגשו השניים למחרת הוציא הזקן מכיסו חבילת שטרות ומסרם לקונה, "אני רוצה לעשות חסד עם יהודי שבאמת זקוק לכך, בבקשה קבל ממני מנחה זו". כשפתח המקבל את צרור הכסף והחל לסופרו הופתע לגלות שיש שם פי עשרת אלפים ממה שנתן! הוא קנה עליה בחמש ש"ח, ובתמורה לכך קיבל סך של 50,000 ש"ח במזומן. ואכן מעות אלו הצילוהו וסייעו בעדו למחוק את חובותיו שהעיקו עליו והייתה הרווחה בביתו (באר הפרשה לגאון רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א, פרשת קרח עמוד ו').

זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד (הושע י, יב), אדם שעושה צדקה וחסד עם הזולת דומה הוא לאדם שזורע מעט חיטים ומצפה לקבל מהם שקים רבים של חיטים, כך גם בצדקה, האדם זורע מעט צדקה ומקבל כנגדה כפל כפליים. עשו הטוב בעיני ה' יתברך והגמול הטוב שתקחו מאיתו יהיה יותר רב על מעשיכם הטובים (הרד"ק שם. ובמקום אחר הארכנו ביסוד זה יותר, ואכמ"ל).

יהי רצון שנזכה להיות רודפי צדקה וחסד ובזכות כך נראה בקרוב בביאת משיח צדקנו ובגאולה השלימה במהרה, אמן.