חוקה חקקתי
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר.. (במדבר יט, ב).
אמר הקדוש ברוך הוא חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי (במדבר רבה שם). בתורה ישנם מצוות משפטיות ושמעיות, שיש בהם שכל והגיון, וזהו רוב רובם של מצוות התורה, לאחר שמעמיק האדם בשורשיהם וטעמיהם מוצא הוא בהם שכל והגיון, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ (תהילים יט, טו). אך ישנם מצוות חוקיות שאין בהם טעם והסבר, כגון פרה אדומה שמטהרת את הטמאים ומטמא את הכהנים הטהורים העוסקים בה.
ועל זאת אמר הקב"ה, חוקה חקקתי, גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה, דהיינו שצריך האדם לדעת ולהאמין שישנם סודות כמוסים ששמרם הקב"ה ולא נתן אפשרות לבני אדם לידע אותם, לפי שנאה לו למלך כה רם ונישא שברא את כל הבריאה כולה, שבני אדם ידעו ויבינו שקיימים דברים שהם אינם מבינים אותם ובכל זאת יקיימום כחוק וכגזירת מלך, מפני שה' יתברך ציוה.
♦♦♦♦♦
רבותינו בגמרא (ברכות נד ע"ב) מספרים דבר מפליא לכאורה, עוג מלך הבשן, רצה להרוג את כל עם ישראל בהיותם במדבר, ולכן עקר הר- סלע גדול ברוחב שלוש פרסאות, הניחו על ראשו והתקדם לעבר עם ישראל כדי לזרוק אותו עליהם ולקבורם תחת ההר והסלע הגדול.
אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שמר והגן על עמו ישראל, והביא נמלים רבים שכיסחו בפיהם את הסלע מעט מעט, עד שנכנס הסלע הגדול בתוך ראשו והגיע עד שיניו, רצה עוג למשוך ולהוציא את הסלע מעליו, אך הקב"ה האריך את שיניו ותקעם בסלע, וכך לא יכול היה להזיזו ממנו, עד שבא משה רבינו והרגו, וזהו שנאמר שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ (תהילים ג, ח), אל תקרי שברת אלא שרבבת, ששירבב הקב"ה את שיניו של עוג מלך הבשן ותקעם בסלע, וכך יכול היה משה רבינו לנצחו.
אל מרן החזו"א זצוק"ל, היה נוהג להגיע בכל מוצאי שבת אחד מחשובי הבחורים למזוג את היין של הבדלה לפני מרן החזו"א, והיה מנצל זמן זה לדבר ולפלפל עם גדול הדור בדברי תורה.
והנה, מוצאי שבת אחת מזג הבחור את היין של ההבדלה, ושאל את החזו"א, "רבינו, מה שרבותינו אומרים שלקח עוג מלך הבשן הר והניחו על ראשו, האם זה לא דבר גוזמה? כיצד יתכן הדבר הזה?"
החזון איש לא השיב לאותו בחור, וביקש ממנו שלא יבוא שוב לביתו למזוג את יינו. לאחר שבוע ימים שוב קרא החזון איש לאותו בחור וביקש ממנו למזוג שוב את יינו, והסביר דבריו שרצה ללמד את אותו בחור שצריכים אנו לקבל את דברי רבותינו בלב שלם שזה אמת וכך היה, ואסור לנו חלילה וחס לפקפק בדבריהם הקדושים שנאמרו ברוח הקודש. ומכיון שבשאלה זו היה שמץ אפיקורסות, נמנע החזון איש ולא רצה שאותו בחור ימזוג את יינו כדי שלא יהפך ליין נסך, אך לאחר ששאל אודותיו והבחין שהבין את המסר וקיבל על עצמו לקבל את דברי רבותינו בשלימות ובאמונה, החזירו לשמשו כרגילותו.
זהו עיקר כל ביאתנו לעולם, להאמין שכל דברי חכמינו ז"ל אמת וצדק, בא חבקוק והעמידן על אחת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה (חבקוק ב, ד), ואם יזכה האדם ויאמין באמונה שלימה יראו לו יום אחד את כל הדברים בחוש, כיצד התקיימו ויעשו.
יהי רצון שנזכה לקיים את כל דברי התורה הקדושה באמת ובתמים, ונראה בקרוב בישועת ישראל השלימה, עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן (ישעיה נב, ח), אמן.
