גם מלאך רע יכול לשורר
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה).
דרשו רבותינו (חולין צא ע"א) שרו של עשיו הרשע נלחם עם יעקב, כיון שחזר יעקב אבינו אחר פכים קטנים.
יעקב חזר אחר פכי השמן של חנוכה, אחר השמן הטהור שישאר בעם ישראל, שמן קדוש שלא מעורב בו שום פסולת אלא שמן זית זך, שמר עלינו יעקב שלא יתערבו בנו תרבויות יוון ודומיהם, ולצורך כך נלחם באישון לילה עם שרו של עשיו- עם תרבות ייון שחפצה להפוך את כל ישראל למתייוונים.
אולם כשהמגיע עלות השחר שרו של עשיו רצה לברוח, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (בראשית לב, כה), ומבארים רבותינו (חולין שם ע"ב) ששאלו יעקב אבינו לשרו של עשיו: "וכי גנב אתה, או קוביוסטוס (גונב נפשות) אתה, שמתיירא מן השחר? מדוע אתה בורח?"
אמר לו: "מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. הגיע הזמן שאני צריך לשורר לפני הקב"ה".
ונשאלת השאלה, כיצד למלאך כזה שנלחם עם יעקב אבינו, בחיר האבות (בראשית רבה עו ע"א), ניתנת הזכות לשורר לפני ה' יתברך?
אלא אפשר ללמוד מכאן יסוד גדול שגם המלאך הרע מחכה ומצפייה לרגע שהאדם יתגבר על עצמו, ישאר חזק ולא ירכין את ראשו ליפול בחטא! המלאך שנלחם ביעקב ציפה וייחל שיעקב יעמוד חזק וילחם נגדו, וכשהצליח לעשות זאת יעקב גרם גם למלאך הרע לשורר לפני בורא העולמים! כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (בראשית לב, כט).
הקב"ה ברא את הרע בעולם כדי להראות שישנם אנשים חזקים שמוכנים למסור את נפשם ונשמתם כדי להמשיך בקיום מצוות ה' יתברך, ממסירות נפש זאת אפילו המלאכים הרעים פותחים בשיר ושבח לפני בורא עולם, וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (ישעיה מט, ג), כזה ראה וקדש! (ראש השנה כ ע"א).
מתקרבים אנו לקראת הימים הקדושים והנפלאים של ימי החנוכה, ימים בהם אנו שואבים ראיה למרחבים לדעת את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה (שמות יח, כ).
ישנם אנשים שהולכים ואינם יודעים לאן הולכים, לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ (תהילים פב, ה), נרות החנוכה שופעים עלינו אור עליון וסייעתא דשמייא המכוונת אותנו ללכת בדרך המלך, דרך התורה והמצוות, "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד", עצם הראיה בנרות החנוכה מצילה ומגינה על האדם.
משל לאדם שטעה ביער ביום חורפי וסגרירי, השלג והבוץ הכבידו עליו והחושך והעלטה גברה, לפתע ראה בקרבת מקום ניצוץ אורות קטנים מרצדים, הלך אחר האור וניצל. ישועתו הגיע מהאורות הקטנים שהאירו לו את הדרך. וכך בנרות חנוכה, הם לא משמשות כתמרור אזהרה, "כאן תיזהר ולשם לא תלך", אלא הם מורות את הדרך הנכונה שבה צריך כל אדם ללכת, וההולך בדרך הזאת ממילא ינצל ויצליח.
מציאת פך השמן הקטן החתום בחותמו של כהן גדול היווה ככח ההצלה האדיר שהציל את כללות ישראל מטמיעה והתבוללות בגויים בזמן היוונים, מציאת הפח הראתה לעמ"י שהם עוד חיים וקיימים, ה' נמצא איתם ומשגיח עליהם, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שיר השירים ב, ט), ה' יתברך נמצא איתם ואין להם להתייאש!
בנוסח על הניסים אנו אומרים "וזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ"- מה שנתן לחשמונאים את העוז והכח הרוחני והפיזי להביס את האימפריה היוונית האדירה, היתה שקיעותם בתורה הקדושה, התורה הייתה נר לרגלם ואור לנתיבתם והיא נתנה להם את הכח והעוז, ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט, יא), עוז התורה נתן להם את הכח לעמוד בקרב, לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה (משלי ח, יד), התורה הקדושה נותנת גבורה וכח לאדם.
ולכן לקראת הימים הקדושים הללו צריכים אנו להתחזק ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה הקדושה, בפרט במצב הביטחוני והמדיני בו שרוי עם ישראל, אֲנִי חוֹמָה (שיר השירים ח, י), זו תורה (פסחים פז ע"א), התורה אגוני מגנא ואצולי מצלא (סוטה כא ע"א)- מגינה ומצלת את כלל ישראל ונותנת להם את הכח לעמוד בקרב, עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם (תהילים קכב, ב), עומדות היו רגלינו ולא כושלות בזכות שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה (מכות י ע"א).
ובזכות זה נזכה שיאיר עלינו אורו יתברך בגאולה השלימה ונזכה לשיר בשמחה בהלל ובהודיה "מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ!"
יהי רצון שנזכה לגאולה השלימה במהרה, אמן.
