כל הכבוד לה'
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א).
המילה "וַיִּקְרָא" לכאורה צריכה ביאור, היכן היה משה רבינו שהקב"ה היה צריך לקרוא לו? ועוד, הרי בכל דיבור שדיבר ה' יתברך עם משה רבינו בוודאי קרא לו תחילה ורק אח"כ דיבר עמו, וא"כ במילה "וידבר" כלולה כבר הקריאה למשה, ומדוע צריך להזכיר זאת שוב?
אלא מסבירים זאת רבותינו באופן נפלא מאוד (ויקרא רבה א, ז וכן הוא בילקוט רמז תכ"ח), בכל חלק וחלק מבניית כלי המשכן שעשה משה רבינו נאמר "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות לט, א. סה"כ 18 פעמיים!), ולכאורה קשה, מדוע התורה חוזרת על אותו משפט פעמים כה רבות, היה לה לכתוב פעם אחת שמשה עשה את כלי המשכן על פי ציווי ה' ודיו, לשם מה כל האריכות הזאת?
המדרש עונה על כך במשל נפלא: למלך אחד היה ארמון ישן מאוד שהועבר אליו מאבותיו ואבות אבותיו, וחשבו אנשי הממלכה שאין ראוי למלך כה רם ונישא להתגורר בארמון שכזה, ולכן הציעו להקים ארמון רחב ידיים שיספק את כל צרכי ממלכתו של המלך.
מיד הוציאו הצעת מכרז לבניית ארמונו של המלך ופרסמו בכל עיתונאי המדינה שדרוש ארכיטקט מומחה שיתכנן את בניית ארמונו החדש של המלך המשתרע על שטח של אלפי דונם ליד הנהר שבקצה העיר ואל מול נוף מרהיב עין של עצים ושושנים. ארכיטקטים רבים הציעו את עצמם בפני המלך, אך רק אחד מצא חן בעיני המלך והוא זה שקיבל את התפקיד.
הארכיטקט התבקש לסיים את עבודתו במהרה כדי שהמלך יוכל לחנוך את ארמונו החדש תוך זמן קצר. לשם כך הזמין הארכיטקט אלפי פועלים שעבדו יומם ולילה במשמרות והצליחו להעמיד ארמון מפואר בששה חודשים, לאחר מכן הזמין הארכיטקט בעלי אומנות שעיצבו תוך כמה ימים את ארמונו של המלך בצורה נפלאה, ריהט את הארמון בספות מפוארות ובארון ספרים עתיק, ומעל כל רהיט ורהיט, ובכל חדר וחדר מחדרי המלך הוא תלה פתק שכתוב בו "כך ציווני המלך לעשות", לאחר שגמר את המלאכה העניק למלך את המפתחות, קיבל את כספו והלך לדרכו.
כשנכנס המלך עם כל פמלייתו, הוא נדהם מהיופי של הארמון המרהיב, ארמון שלא נראה כמותו מעולם, אך דבר אחד המלך לא הבין, מעל כל רהיט ורהיט ובכל חדר וחדר הוא ראה שלט שכתוב עליו "כך ציווני המלך לעשות", השתומם המלך ואמר בליבו: "הרי לא ביקשתי ממנו לעשות את כל הדברים הללו, בסה"כ ביקשתי שיעשה ארמון והוא עשה את כל שאר הדברים בעצמו, ומדוע הוא כותב על כל דבר ודבר שנעשה על פי בקשת המלך?"
או אז הבין המלך שהארכיטקט שלקח היה בעל מידות טובות ונעלות שאין כדוגמתו שלא רצה לקחת את כל ההילה והכבוד לעצמו, הוא ידע שכל האנשים שיבואו לבית המלך יתפעלו עד מאוד מהארמון המפואר ויפתחו בדברי שבח ופאר לארכיטקט המהולל הממונה על המלאכה, לכן הוא כתב מעל כל דבר שכך ציווה המלך, ואז את כל הכבוד והתהילה, התפארה והשבחים יתנו למלך בלבד.
שמח המלך שמחה גדולה שהארכיטקט עשה את כל הכבוד הזה למענו, וחשב בליבו: "וכי זה ייתכן שאני אהיה בפנים והוא יהיה בחוץ? הרי את הכבוד הזה הוא עשה בשבילי", מיד ציווה המלך שיקראו לו ויעניקו לו את מפתחות בית המלוכה שבכל שעה שירצה יוכל להיכנס לארמון המלך כבן בית ללא שום בקשת רשות.
זהו המשל, והנמשל, משה רבינו קיבל הוראה לבנות את משכן ה', ארמון מלך מלכי המלכים, הקב"ה בסה"כ ציווהו על עשיית המשכן, אך את סדר ומיקום כל כלי וכלי הבין וידע משה רבינו בשכלו הזך ודעתו הרחבה, ואעפ"כ בשעה שנתן את הוראות הבניה הוא הקפיד כל הזמן לומר "כאשר ציווה אותי ה'", כך ציווה המלך, זה לא ממני. כיון שלא רצה לקחת שום הילה וכבוד לעצמו, אלא בִּלְתִּי לה' לְבַדּוֹ (שמות כב, כט).
כשהשרה ה' יתברך את שכינתו במשכן אמר: "כל הכבוד הזה עשה לי עבדי משה, הוא יישאר בחוץ ואני אהיה בפנים?" מיד ציווה ה' לקרוא למשה.. וזהו וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה.. ויקרא מלשון חביבות ונעימות (רש"י בתחילת הפרשה), לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שאין ביניהם שנאה קנאה ותחרות, אלא הכל בחביבות ואהבה, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר (ישעיה ו, ג), כך ה' יתברך קרא לעבדו למשה כביכול כמו חבר וידיד, בא בני משה, אתה לא תישאר בחוץ אלא תיכנס פנימה לקודש.
יהי רצון שנזכה לדבוק במידת הענווה וההכנעה וכל מעשינו יהיו למען שמו יתברך, ובזכות זה נראה בקרוב בביאת משיח צדקנו ובבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
