קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (דברים ג, כג).
רבותינו אומרים (דברים רבה יא, י) שמשה רבינו התפלל תקט"ו (515) תפילות כמנין "ואתחנן" לפני הקדוש ברוך הוא כדי שיכניסו לארץ ישראל.
לכאורה המילה "לאמר" בפסוק זה מיותרת, שהרי משה רבינו מתחנן ומתפלל לפני ה' יתברך ומה שייך לומר בזה "לאמר" המורה על העברת ומסירת הדברים לישראל (וכמו שנאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר"- הקב"ה דיבר אל משה, שיעביר ויאמר הדברים לישראל). לכאורה היה לו לומר רק "ואתחנן אל ה' בעת ההיא".
אלא אומר אור החיים הקדוש דבר נפלא מאוד, משה רבינו העביר מסר עצום לעם ישראל: "דעו לכם, התפללתי לפני הקב"ה תקט"ו תפילות (515 תפילות) ובכל זאת לא נתקבלו תפילותי, אך אל תחשבו שרציתי להפסיק להתפלל, לוּ הייתה לי את האפשרות הייתי ממשיך להתחנן ולבכות לפני ה' יתברך, אך מה אעשה שהקב"ה גזר שלא אמשיך להתפלל באומרו "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ד, כו), אל תוסף- לאו מהתורה שלא אמשיך להתפלל.
אולם אתם בני ישראל, שאין לכם את הלאו והאיסור הזה, תמשיכו כל העת להתפלל ואל תפסיקו, אפילו כשאתם רואים שלא נתקבלה תפילתכם תמשיכו להתפלל, ואל תתייאשו מהרחמים", קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' (תהילים כז, יד), ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקוה (רש"י שם), תתפלל עוד פעם ועוד פעם עד שלבסוף תשמע תפילתך, כיון שאין תפילה ששבה ריקם.
רבותינו אומרים שאם משה רבינו היה מתפלל עוד תפילה אחת מיד היה ה' יתברך מקבל תפילתו, אם היה מתפלל 516 תפילות הייתה מתקבלת תפילתו ונכנס לארץ, ומדוע? כיון שזה מספר התפילות שה' יתברך קבע בשביל כניסתו לארץ (אלא שהקב"ה לא רצה שמשה רבינו יכנס לארץ ולכן אסר עליו להמשיך להתפלל, ובטעם הדבר מדוע לא רצה ה' יתברך שמשה רבינו יכנס לארץ הארכנו במקום אחר).
כל תפילה שאדם מתפלל עושה רושם בשמים, אצל בני האדם אם לא נתת כלום זה אפס, אין ערך לאפס, אך אצל הקב"ה זה לא כך, אצל ה' יתברך גם לאפס יש ערך.
לפעמים אדם מנסה להתפלל אך לא מצליח לכוון בתפילתו או שאינו מצליח להתפלל מעומק הלב, נכון, התפילה הזאת שווה אפס ולא יקבל עליה האדם את מבוקשו, אך ה' יתברך שומר את התפילה הזאת בגנזי מרומים ומחכה שהאדם יתפלל תפילה אחת מעומק הלב ותעלה עמה את כל התפילות האחרות, מאפס ועוד אפס ועוד אפס עושה ה' יתברך מיליונים ומיליארדים, ברגע שמתפלל האדם תפילה אחת בכוונה, לוקח הקב"ה את אותה תפילה ומניח אותה לפני כל תפילות האפסים ויוצא מיליונים, ברגע אחד כל התפילות והבקשות מתקבלות.
סיפר לי אדם שהיה רחוק משמירת תורה ומצוות ששמע מחבירו שהתפילות שמתפללים ביום הילולא על ציונו של אור החיים הקדוש מתקבלות ביותר, ולכן החליט להשתטח על ציונו הקדוש ולהתפלל מעומק הלב שיסורו ויתבטלו כל הצרות הפוקדות אותו.
במשך חצי שעה נדחק ונכנס בין המון העם עד שהגיע לציונו הקדוש של רבינו חיים בן עטר ושם התפלל מעומק הלב ופרץ בבכי כל כך גדול עד שהרגיש כאילו ליבו יוצא מקרבו, ולאחר תקופה קצרה כל הצרות והבעיות הסתדרו, ואמר שהוא מרגיש שאותה תפילה שהתפלל מעומק הלב פעלה הכל, שערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב ע"ב), תפילה שמתפלל האדם מעומק הלב נשמעת ומתקבלת.
זהו המסר הגדול שמסר לנו משה רבינו בפרשה זו, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (ברכות י ע"א), אין תפילה החוזרת ריקם (ברכות לב ע"ב), וגם אם אדם לא נענה בתפילתו יחזור ויתפלל עוד פעם ועוד פעם עד שתשמע תפילתו, קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' (תהילים כז, יד).
