פרשת וארא תשפ"א

וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם (שמות ו, ג).
פרש רש"י: "וארא – אל האבות". ולכאורה הדבר תמוה, כלום לא ידענו שאלו האבות הקדושים? הרי הדבר מוזכר במפורש בהמשך הפסוק!
אלא, ששורש תיבת "אבות" הוא מלשון "רצון", כפי שנאמר: "ולא אבה לשלחם" (שמות י, כז), "לא אבה ה' השחיתך" (דברים י, י).
הרצון הוא הכח המניע את האדם לעזב את הבלי העולם ולקים את מצוות ה'. הרצון העז שפעם בלב האבות הקדושים, הוא שהנחיל את הכח לבניהם אחריהם ולכל הדורות הבאים לותר על תענוגות העולם ולדבוק במצוות התורה.

♦♦♦♦♦♦

רבי יעקב גלינסקי זצ"ל המחיש את הדברים באמצעות משל נפלא:
מעשה ביהודי תושב מרוקו, שבקש להגר לארצות הברית. בדרכו לאמריקה, היה עליו לנחות נחיתת ביניים בצרפת, לשהות בה במשך שבועים, ולאחר מכן לטוס לארצות הברית. אמר אותו אדם בלבו: 'איך אטוס לצרפת, הרי איני יודע מילה אחת בשפה הצרפתית, כיצד אוכל להסתדר במקום?'
שכר האיש מורה פרטי שילמדו את רזי השפה הצרפתית. במשך תקופה ארכה ישב האיש ולמד ולמד בטרם יצא לדרכו. עד שביום אחד שאלו אותו רעיו: "מה קורה אתך, למה אתה לא יוצא כבר לדרך?"
"ראשית כל עלי לדעת את השפה הצרפתית על בריה, הרי אני עומד לשהות בצרפת במשך שבועים רצופים!" ענה האיש.
"ואנגלית אתה כבר יודע?!" תמהו הידידים.
"מובן שלא!" השיב האיש.
"שוטה שבעולם!" זעקו הידידים, "לצרך השבועים הבודדים שבהם תשהה בצרפת, אתה טורח ללמד את כל מכמני השפה הצרפתית. אך בעבור השנים הרבות שבהם אתה מתעתד להתגורר בארצות הברית, לא טרחת ללמד ולו מלה אחת בשפה האנגלית?!"
והנמשל: אדם מגיע לעולם הזה לפרק זמן קצר של שמונים או תשעים שנה, ולשם כך הוא טורח ולומד את שפת העולם, שהיא שפת הסחר, העסקים וכדומה. אבל יחד עם זאת אינו מתאמץ ללמד את השפה האמתית, שפת התורה הקדושה, שבה יצטרך לדבר בעולם העליון, לא במשך כמה עשרות שנים, אלא לעולמי עד ולנצח נצחים!

♦♦♦♦♦♦

לפני כשלשים שנה, נפטרה בירושלים אשה בת עשרים ושמונה, שהותירה אחריה שלושה ילדים רכים בשנים. אחיה ואחיותיה של הנפטרת היו יראי שמים ושומרי מצוות קלה כבחמורה. אולם היא עצמה הִשְׂתרכה בעקבות בעלה, ועל אף שהיתה בעלת חסד גדולה, ומסרה את נפשה עבור הזולת, לא הקפידה על שמירת המצוות כראוי על פי ההלכה.
שבועים לאחר פטירתה, התגלתה האשה בחלום לאחותה הגדולה ובקשה: "אנא ממך, למדי אותי בבקשה את השפה!"
האחות, שלא הבינה במה דברים אמורים, פנתה לפותר חלומות, והוא יעץ לה להדליק נר ולתת צדקה לעלוי נשמת אחותה. אולם כעבור שבועים חזרה הנפטרת ובאה לאחותה בחלום, ובפיה השאלה: "למה את לא מלמדת אותי את השפה?!"
האשה חזרה לפותר החלומות, שחזר על עצתו הראשונה. ברם מספר ימים עברו, והנפטרת באה בשלישית אל אחותה וקראה בכעס: "מדוע אינך מרחמת עלי ומלמדת אותי את השפה?!"
בשלב זה הובא המקרה לידיעתי על ידי אחי הנפטרת, שספר לי על החלומות המוזרים שפוקדים שוב ושוב את אחותו הגדולה.
"השפה בעולם העליון היא שפת למוד תורה", אמרתי לאח, "היות והנפטרת היתה בעלת חסדים גדולה, היא זכתה לגן עדן, אך כיון שלא הקפידה כראוי על קיום מצוות התורה, היא אינה מבינה את השפה שבה מדברים בעולם האמת!"
"אז מה עלינו לעשות?" שאל אחי הנפטרת במבוכה.
– "האם יש לה בנים?"
– "כן!"
– "היכן הם לומדים?"
– "בבתי ספר ממלכתיים!"
– "נא הזמן אלי את בעלה של האשה", בקשתי, "עלי לשוחח איתו!"
לאחר מספר ימים פגשתי את הבעל ואמרתי לו: "אין ספק כי אתה רוצה שלרעיתך עליה השלום יהיה טוב בעולם האמת!"
"בודאי!" הסכים האיש, "במשך כל ימי השבעה שמעתי דרשות ודברי תורה לעלוי נשמתה!"
"יפה מאד", שבחתי אותו, "אבל אין די בכך. עליך להכניס את בניך לתלמוד תורה!"
"אבל מי יסכים לקבל אותם?" פקפק האיש.
"אל תדאג!" אמרתי, "אני אטפל בכך!" הצמדתי לילדים שני אברכים, שלמדו אותם וסיעו להם להשלים את הפער הלמודי, וכעבור תקופה לא ארוכה הם התקבלו לתלמודי תורה מעולים.
לאחר זמן מה באה הנפטרת אל אחותה בחלום, ואמרה לה בפנים מאירות: "תודה רבה שלמדתם אותי את השפה!"
שפת התורה הקדושה היא השפה האמתית. ה' יזכנו שנזכה להגות בתורה תמיד ולהבינה כראוי.