פרשת בראשית

"וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ד).

בבריאת העולם ברא הקב"ה אור עליון שדרכו היה אפשר להסתכל ולראות את מה שקורה בכל העולם, היה אפשר לראות דרכו הכל, לא צריך לוויינים, אינטרנט וטלוויזיות, אלא באמצעותו היה אפשר לראות דרך קירות וחומות בצורות.

אבל וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם (בראשית ו, ה), הקב"ה ידע שבני אדם יתפתו אחר יצרם וישתמשו באור הזה להסתכל בדברים לא טובים, ולכן גנז אותו לעתיד לבוא. אולם אותו אור נשפע בכל דור ודור על ידי צדיקי הדור שמאירים בו את העולם כולו.

רבינו המהרש"א (ר' שמואל איידלש), היה גאון עולם הבקי בכל התורה כולה, דרכו בקודש הייתה לגדל שיער ארוך כמו של נשים, וטעמו משום שהיה מחשב בדיוק את שעות השינה שזקוק גופו ואת שאר הזמן היה משקיע בלימוד התורה הקדושה בעיון גדול ובעמל, ובכדי שלא יירדם באמצע לימודו היה קושר את שערו בחבל, ואם הוריד ראשו להתנמנם מעט היה נמתח שערו ותוקפו בכאבים עזים וכך היה מתעורר וחוזר ללימודו בכל הכח.

בעיירתו היה עשיר שאהב את בתו אהבה גדולה כיון שהייתה עוזרת לו בחנותו בין השעות 14:00-16:00 כשהיה הולך לנוח כדי להמשיך את עבודתו בלילה.

יום אחד נכנס קצין לחנות בשעות הצהריים לקנות סחורה, ולאחר שקנה ביקש מהבת להעמיס את הסחורה לכרכרתו שנמצאת בחוץ, כשהתקרבה לכרכרה דחף אותה הקצין לכרכרה וברח יחד איתה.

האבא העשיר השקיע מיליוני שקלים כדי למצוא את בתו האהובה, אך זה לא עזר, חבריו יעצו לו שילך אל הגאון המהרש"א, הוא וודאי יוכל לעזור, אך אותו עשיר לא היה מאמין בחכמים, ולא היה מוכן ללכת לגאון המהרש"א בטענה שהוא לא יוכל לעזור..

לאחר כמה שנים של חיפושים והשקעת מיליוני שקלים נכנס אותו אדם ליאוש ושיברון, בא אליו חבירו ואמר לו: "תשמע לי, אני גם לא הייתי מאמין בחכמים, אבל כשהיה לי צרה לקחו אותי אל הגאון המהרש"א וראיתי את המופת שנעשה לי, תלך אליו, מה יש לך להפסיד?", העשיר לא היה מוכן ללכת אך חבריו תפסו אותו בכח ולקחוהו אל המהרש"א.

כשהגיע העשיר אל המהרש"א תינה את צרתו בפניו, שאלו המהרש"א לשמה של הבת, רשם את שמה על נייר, הדליק נר, שם אותו מעל שם הבת ואמר לעשיר: אין לך מה לדאוג, היום בלילה הבת שלך תחזור אליך בחזרה.

העשיר יצא בחרי אף מחדרו של המהרש"א ולא האמין לדבריו, ארבע שנים הוא מחפש את בתו ושום דבר לא עזר, והיום בלילה היא תבוא מאליה?

אולם דבריו של המהרש"א התקיימו במילואם, בשעה 12 בלילה נשמעו דפיקות בביתו של אותו אדם, מבעד לדלת נשמע קולה של בתו שאמרה: "אבא, אמא, אני פה, תפתחו לי".

העשיר היה המום שדברי הרב התקיימו ושאל את בתו כיצד הצליחה לחזור בחזרה ולהינצל? סיפרה הבת שהקצין הרשע לקח אותה והוליד ממנה ארבע ילדים, היא ניסתה לברוח בכל דרך אפשרית ללא הצלחה, אולם באחד מן הימים הגיע זקן נשוא פנים ושאל אותה אם היא רוצה לחזור בחזרה לביתה, כשענתה בחיוב אמר לה לקנות ממתקים לילדים כדי להעסיק אותם ובצהריים הוא יבוא ויבריח אותה. היא עשתה כדבריו ובשעת הצהריים הוא חיכה בחוץ עם הכרכרה, מיד עלתה עליה והתחילו לברוח, לאחר כמה דקות הסתכלה אחורה וראתה שביתו של הקצין עולה כולו באש יחד עם הקצין והילדים.

כשהגיעו לעיירה אמרה לו שימתין מעט כדי שתבקש מאביה העשיר לתת לו כסף, אך כשירדה מהכרכרה מיד הוא הלך ולא נראה עוד.

הם חישבו את השעה שהגיע אליה הזקן וזה היה בדיוק בשעה שהגאון המהרש"א רשם את שמה של הבת על נייר והדליק את הנר. העשיר הבין כמה טעה, הלך לגאון המהרש"א בכה בפניו וביקש ממנו סליחה על שלא האמין בו.

זהו אור הגנוז שנתן הקב"ה לחכמים, הגאון המהרש"א ראה את הכל באור הגנוז וידע שהבת תגיע בו ביום.

הלכות:

א. נאמר בתורה בפרשת המן (שמות טז, ה) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ", ההכנה באה מיד אחר ההבאה שהייתה בבוקר, שנאמר (שמות טז, כא) "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר", ללמדך שיש להזדרז להכין צרכי שבת שהיא מצווה מאוד חשובה.

וכן אמרו רבותינו (שבת קיז ע"ב) לעולם ישכים אדם להכנת צורכי שבת שנאמר "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" ובמדרש אמרו (ספרי פ' ראה ד"ה והיה כי יביאך) אין "והיה" אלא מיד.

ומצוות עונג שבת היא מצווה מן התורה, ומצוה חשובה היא מאוד (חזו"ע שבת א' עמוד א').

מצווה לטעום את התבשילים בערב שבת כדי לתקנם ולהכינם כראוי לכבוד שבת ויום טוב .

ב. צריך אדם להזדרז כמיטב יכולתו לכבד את השבת אפילו בדבר מועט, כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.