מלווה בריבית
אֶֽת כַּסְפְּךָ לֹֽא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹֽא תִתֵּן אָכְלֶֽךָ (ויקרא כה, לז).
התורה הקדושה החמירה מאוד באיסור הלוואת כסף בריבית, עד כדי כך שכל הנותן הלואה בְרִבִּית נכסיו מתמוטטים, וכאילו כפר ביציאת מצרים ובאלקי ישראל. ואינו חי בתחיית המתים (שמות רבה לא, ו. פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ג, הובא בתוספות בסוטה ה ע"א ובב"מ ע' ע"ב, וכן כתב החסיד רבינו יונה ז"ל בשערי תשובה שער ג' אות כ"ה).
אחד מהטעמים שהמלווה בריבית אינו קם בתחיית המתים, לפי שאדם זה יכול לכאורה לשבת בביתו בנחת ובשלווה, ויתרת הכסף שלו בבנק גודלת וגודלת, כיון שמחלק הלוואות באחוזי ריבית גבוהים, לכן יכול לשבת בשקט ובשלווה, הילכך משמים מענישים אותו במידה כנגד מידה, שגם בזמן שכל המתים יקומו בתחיית המתים, הוא ימשיך לשכב בקבר, והכסף שלו ימשיך לתפוח ולגדול..
בעניין זה מסופר על יהודי שחי בזמנו של הגאון הגדול רבי עקיבא איגר זצ"ל, אותו אדם לא היה חש ומרגיש את נפש וצער הזולת ועל אף עושרו הגדול לא היה מוכן לתרום מכספו אלא רק להלוות בריבית, לאחר שנפטר לא רצו החברא קדישא לקוברו בבית הקברות היהודי אלא אם כן ישלמו בניו סכום כסף גדול של עשרים אלף רובל עבור מקום קבורתו, סכום המשתווה לקניית כעשרים קברות באותו בית עלמין, בטענה שהרי כל חייו הוא לא נתן לציבור, אם כן לפחות כעת במותו יתן כנגד מספר שנים.
בניו של המנוח זעמו וערערו על כך אצל המושל שהזמין את רב הקהילה – הגאון רבי עקיבא איגר והעמידו למשפט בשם כל הקהילה, לטענתו והגנתו פתח רבי עקיבא איגר בדבריו ואמר: "כבוד המושל הנכבד, באמונתנו אנחנו מאמינים שיהיה בקרוב תחיית המתים, ולכן הקברים פה הם זמניים, כל מי שקונה חלקה בבית הקברות הוא על דעת כך שבעת אשר יחפוץ ה' יהיה תחיית המתים והוא יצא ממקומו, ונוכל להשתמש במקום הקבר לצורך בניין ופיתוח העיר, הקרקע עומדת לרשותנו, ולכן אנו מוכרים אותה בזול.
אולם המנוח המדובר היה מלווה בריבית ואנו מאמינים בדברי רבותינו שהמלווה בריבית לא קם לתחיית המתים, אצלו, מקום הקבורה הוא לעולם, בניין קבע, ולכן אנחנו גובים ממשפחתו סכום כסף יותר גדול!" קיבל המושל את דבריו של רבי עקיבא איגר וחייב את הבנים לשלם את מלא הסכום הדרוש.
♦♦♦♦♦
אדם שמלווה כסף בריבית סימן שחסר לו באמונה שה' יתברך מוריש ומעשיר, משפיל ומרומם, וחסר לו בעבודת ה', לקיים את מאמר המלך כאשר ציווה, כִּי לִי בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ויקרא כה, נה). וזהו עיקר תפקידנו ויעודנו פה בעולם הזה, להיות עבדים נאמנים לה' יתברך.
אל אחד האדמו"ר הקדוש רבי מרדכי מרנוביץ' זצ"ל הגיע חסיד שלא היה מדקדק כל כך בשמירת התורה והמצוות, הרב ביקש שיפרט לו את סדר היום שלו, והלה פתח ואמר שתחילה הוא קם בבוקר, נוטל ידיים, אומר ברכות השחר וברכות התורה ויוצא לעסקיו.
התפלא הרב ושאל, אתה יוצא לעסקיך לפני תפילת שחרית? "כן", השיב אותו יהודי ואמר, "מה נעשה כבוד הרב, בשעה שש בבוקר מתחיל כל המסחר, אנשים קונים ומוכרים ולכן מוכרח אני לאחר את זמן תפילת שחרית ולהתפלל בשעה יותר מאוחרת".
שמע הרב לדבריו ופתח במעשה במלמד תינוקות שהיה נוסע מהכפר בה היה גר לעיר הגדולה למשך חצי שנה, ממוצאי סוכות עד ערב פסח, כל חודש היה מקבל סכום של כסף אותו היה ממיר לדינרי זהב, וכשלא היה לו מספיק כסף לדינר זהב היה ממירם לדינרי נחושת.
והנה בחזרתו לביתו הוצרך ללון בשבת בבית מלון ומהחשש והפחד לכספו, חיפש מקום שמור והחביא שם את כספו. מיד במוצאי שבת מיהר לאותו מקום והוציא את דינרי הזהב והנחושת, ספר בהתרגשות את דינרי הזהב ושמחה וצהלה עלתה על פניו כשנוכח לראות שלא חסרו מהם, לאחר מכן החל לספור את דינרי הנחושת, באותה שעה עמד שם אדם ואמר לו "שוטה שכמוך, אם הגנבים לא לקחו ממך את דינרי הזהב, וכי יש חשש שיקחו את דינרי הנחושת? הרי אם היו רוצים היו לוקחים את דינרי הזהב ששווים יותר".
סיים האדמו"ר הקדוש ואמר, הקב"ה הביא לך בבוקר בחזרה את דינרי הזהב – את הנשמה היקרה, ואתה חושש שהוא לא יביא לך את הנחושת – את הכסף והזהב? אל דאגה, הכל בידו יתברך, הקב"ה יביא לך את כל הכסף והזהב שמגיע ונקצב לך משמים, גם אם תחל את המסחר בשעה יותר מאוחרת לאחר תפילת שחרית.
יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' יתברך באמת ובתמים, ובזכות כך נראה בקרוב בנחמת ציון בבניין ירושלים במהרה בימינו, אמן.
