מלמד שלא שינה
דרשו רבותינו (תורת כהנים לד, הובא ברש"י) ויעש כן אהרן- להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. ולכאורה קשה, וכי יעלה על הדעת שאהרון הכהן ישנה מצווי ה' יתברך שצריך הכתוב להודיענו כי אהרון לא שינה?
אלא כוונת התורה שאהרון הכהן לא שינה את עצמו ומהותו על אף התפקיד והמעמד הגדול שקיבל להיות מאיר לכל בני ישראל ולכל העולם על ידי הדלקת הנרות (שפת אמת בחידושיו על התורה, תרל"ד. ובמקום אחר יישבנו קושיה זו בדרכים אחרות ואכמ"ל).
ישנם אנשים שכשמקבלים עמדה ושררה הם מרגישים עליונות והתעלות, שוכחים מעברם ומסתכלים על כולם בעניים רמות, אך אהרון הכהן לא הרגיש שום עליונות אלא התהלך בפשטות וענווה כפי שהיה קודם קבלת התפקיד החשוב, וזהו מפני שכל מהותו של אהרון הכהן הייתה לעשות רצונו יתברך בלבב שלם בלי שום פניות, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי (תהילים מ, ט).
ובעניין זה נספר, עני מרוד רגיל היה להתמרמר בפני חבירו על רוע מזלו ואי הצלחתו, יום אחד הציע החבר לעני שיקנה כרטיס הגרלה (לוטו) ואולי יתמזל מזלו וירוויח.
"מה אתה מדבר", השיב העני, "אם יהיה בידי כמה פרוטות ודאי שאעדיף לקנות בזה אוכל לבני ביתי ולא כרטיס הגרלה שהסיכויים לזכות בה כמעט אפסיים".
"אתה צודק", השיב החבר ומתוך רצונו הטוב לעזור לחבירו העני הציע לתת לו הלוואה לטווח ארוך זמן כדי שיוכל לקנות בזה את כרטיס ההגרלה, ובמידה ויזכה יחזיר את ההלוואה. הסכים העני, קנה כרטיס הגרלה ומילא את המספרים והלך לו.
החבר רשם את מספרי הכרטיס של העני והמתין בציפיה למועד ההגרלה בשעת לילה מאוחרת כדי לראות אלו מספרים עלו בגורל, ולהפתעתו הגדולה נוכח לראות שכל מספריו של העני עלו בגורל וזכה הוא בפרס הראשון על סך עשרות מיליוני ש"ח.
מיהר החבר לביתו של העני שהלך לישון כבר בתחילת הלילה כדי לבשר לו את הבשורה המשמחת, דפק בדלת וביקש להיכנס.
"מי שם", קרא העני תוך כדי שינה.
"זה אני חברך, רציתי לבשר לך שזכית בפרס הראשון בהגרלה הגדולה!"
קם העני ממיטתו, פתח את הדלת וצעק על חבירו: "תתבייש לך, חצוף שכמוך! מילא אם מישהו אחר שלא ידע שאני כעת אחד מעשירי העיירה היה דופק על דלת ביתי באמצע הלילה, לא הייתי כל כך כועס ומקפיד, אך אתה שידעת שאני העשיר הגדול של העיירה כיצד אתה מעז לדפוק על דלת ביתי בשעת לילה כה מאוחרת?"
כך משתנה האדם מן הקצה אל הקצה ברגע אחד, קודם לכן הוא היה עני מרוד והעריך והוכיר כל אדם, אך ברגע אחד נעשה לעשיר גדול ועלה לגדולה וכבר שכח את כל הסובבים אותו. לא כן אהרון הכהן, על אף התפקיד והמעמד הגדול שקיבל לא שינה את עצמו ומהותו אלא נשאר בענוותנותו אהבתו והערכתו לכל יהודי ויהודי, וזהו שבחו שלא שינה, כזה ראה וקדש (ראש השנה כ ע"א).
