קדושת ישראל תלויה באחדותן
"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט, ב).
בדרך רמז אפשר לבאר את כוונת התורה שלא ניתן להגיע למדרגת קדושה אלא אם כן כל עם ישראל נמצאים באחדות שלימה, קְדשִׁים תִּהְיוּ", רק כש-"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כשכולם מאוגדים ומאוחדים, ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם (מנוסח תפילות הימים הנוראים).
וטעם הדבר הוא שהרי האדם היחידי לא יכול לקיים את כל מצוות התורה לבדו, יש אדם שלא נולד לו בן בכור ואינו יכול לקיים מצוות פדיון הבן, ויש שלא נולד לו בן זכר ואינו יכול לקיים מצוות מילה, ויש שאין להם שדות ופרדסים ואינם יכולים לקיים מצוות לקט שכחה ופאה, ויש מצוות שמוטלות רק על הכהנים והלווים, אך כשיש אחדות בעם ישראל הם נעשים כגוף אחד, וכל אחד נעשה שותף במצוותיו של חבירו.
ולכן עלינו לראות תמיד את הטוב בזולת ולא לגרום חלילה לפירוד ומריבה, כיון שהסכנה הגדולה ביותר עבור העם היהודי זה פירוד הלבבות, לפי שכל זמן שעם ישראל באהבה ואחדות ה' יתברך משרה שכינתו בתוכם ומגן עליהם.
♦♦♦♦♦
מרן החזון איש, רבי אברהם ישעיה קרליץ זצ"ל, היה גאון עולם, אדיר ממש, אחד מגדולי הדור הקודם, המתבונן בספריו נדהם להיווכח כמה יֵדַע ועמקות היה לו, וכמה עמל התורה יש בספריו הקדושים.
לעת זקנתו נחלש הרב מעט מחמת שהיה לומד ועמל בתורה עד כלות הנפש ממש, עד כדי כך שאירע מקרה באחד הלילות שראהו תלמידו שוכב בצד אחד של המיטה ואילו הכרית זרוקה בצד השני על הרצפה.
התפלא התלמיד ושאל: "מדוע הרב לא לקח את הכרית לישן עליה?", השיב לו הרב בחיוך: "אילו היה נשאר בי עוד מעט כוח להרים את הכרית, הייתי ממשיך ללמוד תורה במקום זה..". זאת אומרת שהיה לומד ממש עד כלות הנפש.
ובכן, לעת זקנתו חייבוהו הרופאים לצאת ולטייל במשך כחצי שעה בכל יום על מנת לנשום אוויר צח, ולכן מידי יום ביומו היה יוצא הרב למסלול בין הפרדסים הסמוכים לביתו.
והנה, סמוך למסלול שהלך בו הרב גר יהודי זקן, וכשעבר שם החזון איש יום אחר יום, התמלא הזקן כעס והחל לצעוק על הרב: "הֵי, זקן, אין לך מה לעשות? מדוע אתה מבזבז את הזמן? לך תשב בבית המדרש ותגיד כמה פרקי תהילים או שתלמד כמה הלכות, למה אתה מתבטל?".
החזון איש לא שם לב לדבריו כיון שהרהר באותה העת בדברי תורה והתרכז בריכוז גדול עד כדי כך שלא שמע את דברי הזקן, ולמחרת חזר והלך באותו המסלול, כשראה אותו הזקן ששוב מטייל, ירד לעברו ואמר: "כנראה שכחת מה שאמרתי לך אתמול, תפסיק להתבטל, לא חבל על הטיולים שאתה מטייל? תקרא כמה פרקי תהילים במקום לטייל…", החזון איש שהיה גדול הדור, גאון העולם, לא ענה שום מילה והפסיק ללכת דרך המסלול ההוא, כדי לא לפגוע באותו זקן.
לאחר כמה חודשים ארע לאותו אדם חולי בביתו, ואמרו לו חבריו שיש בעיר גאון עולם וצדיק גדול שיוכל לברכו ולעזור לו, ושמו החזון איש. הלך אותו האיש וחיפש את ביתו של החזון איש, וכשנכנס לשם זיהה שזה אותו זקן שצעק עליו שיפסיק להתבטל, ומיד התעלף אותו יהודי..
לאחר שהעירו אותו, ליטפו החזון איש ואמר שהוא מודה לו מאוד, מאותו יום שאמר לו לקרוא פרקי תהילים הוא קיבל זאת על עצמו והוסיף בקריאת תהילים בכל יום. מפליא למתבונן, החזון איש, גאון העולם שכל התורה כולה מקופלת ומונחת בראשו בעמקות גדולה, קיבל את עצתו של הזקן והחל להוסיף בקריאת פרקי תהילים בכל יום.
ועוד למדנו ממעשה זה עד כמה צריך האדם לשמור על מידותיו, להיות רגוע וסבלן כלפי כל אדם, וללמוד מכל אחד, מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי (תהילים קיט, צט), לפי שהכל תלוי במידות הטובות של האדם, ועיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות, ואם לאו למה לו חיים (הגר"א באבן שלמה פ"א ס"ב).
יהי רצון שנזכה לתקן את דרכינו ומעשינו ונהיה רצויים וטובים לפניו תמיד, ובזכות כך נראה בקרוב בקרוב בגאולת ישראל השלימה, אמן.
