עולם חסד יבנה
ה"בעל שם טוב" נולד לעת זקנותו של אביו, רבי אליעזר, בהיותו למעלה מגיל תשעים, וכל זאת בזכות המעשים הטובים והחסדים הרבים בהם נהג רבי אליעזר, ומעשה שהיה כך היה:
באחד הימים חטפו את רבי אליעזר מביתו ומכרוהו להיות עבד של שר הצבא באותה מדינה. הוא היה נאמן מאד לאדונו, ושרת אותו לשביעות רצונו המלאה. השר הוקיר לו טובה על עזרתו והתנהג עמו בכבוד.
פעם אחת הבחין רבי אליעזר שאדונו, שר הצבא, עצוב. כששאלו לסיבת עיצבונו, השיב השר כי המלך הטיל עליו משימה קשה, ויש לו חשש כבד כי לא יוכל לצאת ממנה חי: "ישנה מדינה חזקה מאד שהמלך ציווה עלי להילחם נגדה. הוא ציווה שֶׁאֶכָּנֵס לתוכה וְאַכֶּה בה במלוא הכח והעוצמה. עד היום כל המדינות שניסו להילחם נגדה – הוכו שוק על ירך, ומשום כך אני מסופק אם אחזור משם חי".
למחרת בבוקר קרא רבי אליעזר לשר הצבא ואמר לו: "כבוד השר, לפני שתלך למלחמה, הכנתי לך מפה מדויקת מהיכן כדאי לך להכניס את החיילים". הוא הצביע על המפה ואמר: "לא כדאי לך להיכנס מהכיוון הזה אלא מהכיוון הזה. כמו כן, אל תכניס את כל החיילים מכאן, אלא רק את חלקם, וחלק נוסף תכניס מכיוון נוסף. כך תצליחו לכבוש את העיר".
שר הצבא השתומם ושאל: "מנין לך כל הידיעות הללו?"
אמר לו רבי אליעזר: "הלילה הזה הצטערתי הרבה בעבורך. התפללתי לה' יתברך שתזכה לחזור מהמלחמה בשלום, כיון שתמיד התנהגת טוב איתי, ומשמים נתנו לי את התוכנית הזאת להצלחה במלחמה. הריני מבטיח לך שתחזור בריא ושלם".
לקח השר את התוכנית והשתמש בה, ובעזרתה תוך כמה ימים הצליח לגבור על מדינת האויב, ושב עם חייליו הביתה בשלום.
כששמע המלך שחייליו, בראשות שר צבאו, הצליחו לכבוש את מדינת האויב הקשה תוך שלושה ימים, השתומם ושאל את שר הצבא איך הצליח לעשות זאת.
אמר לו השר: "אני מודה ומתוודה. יש לי עבד אחד, והוא זה שהביא לי את התוכנית האסטרטגית. פעלתי כפי דבריו והצלחתי".
המלך קרא לרבי אליעזר, ומינהו לעוזרו האישי, ואף רצה ליתן לו את בתו לאשה.
רבי אליעזר גילה באוזניה כי הוא יהודי, וכי הוא שומר אמונים לאשתו, הממתינה לשובו הביתה בשלום, לאחר שבעצם חטפו אותו ומכרוהו לשר הצבא.
בת המלך התפעלה מגדלותו של רבי אליעזר, המסרב ליטול את כבוד המלכים שיש באפשרותו לקבל, ובלבד שלא לסור מאמונתו בה' ומנאמנותו לאשתו. היא מילאה מזוודה באבנים טובות ומרגליות, והורתה לרבי אליעזר שיפליג לביתו בספינה וייתן את האבנים הטובות והמרגליות לאשתו.
אך בזה לא תם עדיין הסיפור. האנשים שהפליגו בספינה הרגישו שבמזוודתו של רבי אליעזר יש כסף וזהב ולקחו לו את הכל. הוא חזר לביתו חסר כל, אך היה שמח שנפשו ניתנה לו לשלל והודה על כך לבוראו שהגביר עליו את חסדו, וגאל אותו מן העבירה. מאותו יום התחיל לעשות חסדים בכל לבו ונפשו. ביתו היה פתוח לרווחה להכנסת אורחים, וכל אדם יכול היה להגיע לשם ולקבל סעודה, במאור פנים, בלב שמח ובנפש חפצה.
פעם אחת העמידו אותו ואת אשתו שרה בניסיון משמים: שלחו להם, בעיצומה של שבת, יהודי שהיה זקוק להכנסת אורחים, דא עקא שהיהודי הגיע אליהם כשהוא נושא בידיו דברי מוקצה. למרות זאת, הם קיבלוהו בסבר פנים יפות, ולא דחו אותו, אף שהלה הפגין במוחש חוסר ביראת שמים.
ובזכות החסדים שעשה עם הבריות באופן כללי – ובפרט במקרה האחרון, שלא כעס על אותו יהודי, ואדרבה, הגדיל עליו את חסדו – נעשה רעש גדול בשמים וזכו הוא ואשתו לבן הגדול שהאיר את העולם – ה"בעל שם טוב" הקדוש.
ללמדך כמה גדולה היא מדת החסד.