מיהו יהודי?
בזמן הקמתה של תנועת ההשכלה, היו רבים שניסו להעביר יהודים על דתם וללמדם חכמות חדשות וכיצד לזנוח את דרך התורה והמצוות שהיו מנת חלקו של העם מאז הפכה אומתנו לעם.
באותה תקופה, חי פרופסור כופר, מאמין גדול בדרך ההשכלה והכפירה, שהחליט לעשות מעשה ולהקים, לא פחות ולא יותר – אוניברסיטה לכפירה, מקום שבו ילמדו בלימודים מסודרים איך, כמה ולמה צריך לכפור בה' יתברך ובתורתו. וכך, שינס מותניו ובכל כוחותיו הלך מעיר לעיר, ומכפר לכפר, ופרסם בעיתונות ובלוחות המודעות באותיות קידוש לבנה על הקמתה של "האוניברסיטה הראשונה ללימודי כפירה". אבל, על אף הכוחות האדירים שהשקיע בכך, למגינת ליבו, אף אחד לא הגיע.
באותו זמן, בעיר אחרת, חי לו בחור יהודי בן 17 שנחלש וירד מדרך התורה. אביו היה מדבר על ליבו, בתחילה בנועם ואח"כ קשות, שיעזוב את הבלי העולם הזה וישוב לדרך האמונה והיראה.
יום אחד חזר הבן שוב בשעה מאוחרת לביתו, לאחר שהסתובב במקומות לא טובים. אביו כעס מאד ואמר לו: "אם תחזור מחר הביתה בשעה מאוחרת כזו, אין מקומך איתנו. אני אסלק אותך במביתנו!".
הבן הכועס, יצא מביתו למחרת ועבר ליד דוכן העיתונים, שם היה קורא את מאמרי העיתונים והחדשות. והנה, צדה עינו ידיעה מעניינת: "האוניברסיטה הראשונה לכפירה. כל מי שיבוא ללמוד אצלנו, יזכה לקורת גג, אוכל, לינה ודמי כיס". הבחור שמח בליבו ואמר: "נפלא. סוף סוף אוכל ללכת ולחזור מתי שארצה, לאכול מתי שארצה ולעשות ככל העולה על רוחי". באותו יום, להכעיס את אביו, חזר לביתו יותר מאוחר מאי פעם, ואביו שכעס מאד קיים את הבטחתו וסילק אותו מהבית במחשבה שאחר ימים מועטים יחזור לביתו ויבקש ממנו סליחה וישוב למוטב.
הבן הסורר, יצא מביתו שמח וטוב לב, עלה על רכבת הישר אל העיר בה היתה אותה אוניברסיטה לכפירה. כשהגיע לשם, שאל לכתובת המקום וראה שמדובר בבית רגיל ולא בבנין גדול. במענה לדפיקתו על הדלת, פתח לו איש זקן מגולח למשעי, גלוי ראש ובחיוך נוטף דבש שאל אותו: "כן, מה רצונך?", אמר לו הבחור: "פה זה האוניברסיטה לכפירה?". האיש שמח בליבו על הטרף, הרחיב את חיוכו הארסי ואמר: "כן. הגעת למקום הנכון!". אמר לו הנער: "והיכן התלמידים?". אמר לו האיש: "הנה, אתה הנך התלמיד הראשון. בוא כנס פנימה". הכניס אותו אל ביתו, והוביל אותו אל חדר רחב ידיים, עם חלונות גדולים ומוארים, מיטה ענקים מפוארת ונוחה, אח בוערת, והכל נראה מפואר ומרהיב. אמר לו הזקן: "הנה, זהו חדרך". הנער ההמום אמר: "כל זה שלי? זהו חדר בשבילי לבדי?". אמר לו הזקן: "בוודאי. כל זה בשבילך. הנה, הנח את חפציך ובוא לחדר האוכל, שם תקבל ארוחת צהריים חמה".
בחדר האוכל והגישו לפני הנער את הארוחה הגדולה והחמה המובטחת. לפתע פנה הנער אל הזקן ושאל אותו: "אמור לי רק דבר אחד לפני שאוכל: האם כאן, כל זמן שאשהה, אוכל לקום מתי שארצה ולחזור מתי שארצה?". אמר לו הזקן הרשע: "בוודאי בני. כאן לא נגביל אותך בשום דבר. רק את לימודיך עליך להשלים, ובכל שאר הזמן שנותר לך במשך היום תוכל לעשות ככל העולה על רוחך". שמח הנער מאד.
וכך, ישב הנער מול אותו זקן ממרא, ולמד ממנו את כל הלכות והליכות הכפירה, בכל קדשי ישראל.
לימד אותו דברי שקר נוראיים, דברי עזות ורשעות. וכך אמר לו: "דע לך שאין דין ואין דיין, אין עולם הבא ואין גן-עדן וגהינם, אין שבת ויו"ט, אין נשמה. וכשהחיים נגמרים, הגוף הופך לעפר ולא נותר מהאדם כלום. ולכן אין צורך לעשות אזכרה ולא לומר קדיש, לא להדליק נרות לעילוי נשמת הנפטר ולא ללמוד תורה. הכל דברים בטלים". וכך, שבע שנים, ישב הנער אצל אותו זקן רשע, רושם את כל הדברים על מחברות, ולומד מתוך הספרים, והאיש מוסיף ומטיף בו ארס נוראי של כפירה בכל.
יום אחד, קורא הזקן לנער ואומר לו: "בני, הנה יום מותי קרב ובא, ואני איני יודע אנא אני בא. פחד גדול בא לי בליבי על כל מה שלימדתי אותך. ולכן אבקש אותך בני שתעשה עבורי מספר דברים, וכך תגמול לי על כל הטוב שנתתי לך לגור בצל קורתי ולאכול משולחני". אמר לו הנער שכבר הפך לגבר בן 24: "בוודאי מורי היקר, כל מה שתרצה אעשה".
אמר לו הזקן: "אנא ממך, כל ימי שנת האבל על מותי דאג לומר קדיש בכל תפילה, אל תפסיד אפילו קדיש אחד, כדי שנשמתי תנצל מדינה של גהינם וממלאכי החבלה הממתינים לה. התפלל עלי. למוד תורה הרבה לעילוי נשמתי. הדלק נרות נשמה עבורי. בכל השנה הראשונה למתוי, בכל שבוע, וביום האזכרה שלי בכל שנה אח"כ, אסוף 10 אברכים יראי שמים שילמדו לעילוי נשמתי. אשאיר לך את כל הוני וע"י כך תוכל תמיד להרבות בצדקות ובחסד, בתמיכה בלומדי התורה ובישיבות, בעזרה לבתי תמחוי ובגמילות חסדים. ואולי, על ידי כך, ירחם הבורא על נשמתי ויחוס ויחמול עלי".
ענה הנער ואמר: "מורי ורבי עטרת ראשי, זאת אעשה! לא אחסיר דבר ומדבריך אשר דיברת! לא אנוח ולא אשקוט ובכל זמן אדאג להשיב לך על כל הטוב שגמלת עימי! אתפלל את התפילות ואלמד תורה בלי הפסק! אומר עליך קדיש ובכל שבת אעלה לקרוא את ההפטרה! אתרום לצדקה וחסד ואתמוך בלומדי התורה ובישיבות! הכל למענך רבי היקר!".
"הישבע לי בתקיעת כף על כך" התחנן הזקן בקול בוכים. הושיט הנער את ידו ותקע את כפו בידו של הזקן.
והנה, אך עשה זאת, תפס לו הזקן הרשע את ידו ונתן לו סטירה חזקה על פניו וצעק בקול מר: "אוי לי. אבוי לי. טיפש מטופש. שבע שנים אני מלמד אותך לכפור בכל דברים אלו. שבע שנים השקעתי את כל הוני, כוחי ומאודי ללמד אותך שכל זה אינו קיים. שהכל שטויות! שהכל הבל! והנה במבחן הראשון שהעמדתי לך, נפלת ולא קיימת, כאילו רק היום נכנסת תחת קורת ביתי, ואינך יודע דבר. היאך אתה עושה זאת לי?" זעק הזקן הממרא, עיניו רושפות אש.
הנער ההמום, התעשת, חייך אליו ואמר: "זקן טיפש. וכי אתה חושב שהנך יכול לעקור את הדם היהודי שזורם בעורקי, את מה שפועם בליבי, את נשמתי – נשמת חיי? יהודי אני, ואת זה לא תוכל לשנות! לא תוכל להחליף את דמי היהודי! לא תוכל להוציא ממני את הדבקות, אפילו הקטנה ביותר, באמת! בתורה! בבורא עולם! אני הייתי נער טיפש שרצה רק קצת חופש לעשות מה שבא לו, מה שמתחשק לו, ואצלך יכלתי לממש את רצוני זה. אבל מעולם לא עזב אותי הרצון האמיתי להשאר דבוק ביהדותי ובתורת ישראל. טעיתי בדרכי וברצונותי. היצר הובילני אליך כי ידע שאתה תלמדני להרשיע. אמלך הלכתי בדרך השקר והמרמה, אבל מעולם לא האמנתי בדרך נוראית זו. כי אני יהודי! ואת זאת לא תוכל לשנות! כעת, שאתה הולך למות, אוכל לשוב אל הדרך הישנה והטובה! דרך התורה והיראה! הדרך אותה סללו עבורנו חכמינו בכל הדורות! סללנו לנו בכח התורה ואהבת ה'. לשם אשוב!".
ובכן קוראים יקרים, מיהו יהודי?
יהודי הוא זה שזורם בעורקיו דם יהודי, בקרבו מנשבת רוח יהודית, ונשמתו היהודית מושלת בכל כולו ובל רגע מראה ומנתבת לו את הדרך הנכונה בה ילך. דרך התורה והיראה.
אין יהודי שלא דבוק בזה, כי הנשמה היהודית מפעמת בדמו בכל רגע ורגע. אנו צריכים רק לחפש ולחפור, לגרד ולהסיר את המחיצות המטשטשות את עיני שכלינו ואת הרצונות החולפים של הנאות העולם הזה. או אז, נגיע אל שורש שאותו אי אפשר להסיר: שורש הנשמה היהודית! חלק אלוה ממעל! החיבור הנצחי ביננו לבורא עולם! הנשמה היהודית שעמדה למרגלות הר סיני ושמעה: "אנכי ה' אלקיך". אוזן שקיבלה את תורת הנצח, החכמה הגדולה המכילה את כל החכמות הקיימות. את זה שום דבר לא יוכל להסיר ולקחת. זה תמיד נמצא בליבו של כל יהודי! לנצח!
כל יהודי הוא בן של הקב"ה. וה' יתברך הבטיח כי לא ידח ממנו נידח!
כך גם אנו צריכים תמיד לחוש ולפעול כלפי כל יהודי, באשר הוא. לא חשוב כמה רחוק ובאיזה מצב רוחני הוא נמצא. וזאת מדוע?
מכיוון שהוא יהודי!