בספר גשר החיים מספר משל נפלא:
בבטנה של אשה אחת שהיתה בהריון היו תאומים. ואותם תאומים שפה מיוחדת היתה להם, שפה של תינוקות בבטן אימם. בד"כ כאשר יש רק תינוק אחד ברחם, הוא אינו מדבר בשפה זו – כי אין לו עם מי לדבר, אבל בבטן שלה בה היו 2 תינוקות, ההמולה רבה. וכך, החלו אותם תאומים לגדול בבטן אימם ולחיות ביחד בשלוה ובשמחה ובלי דאגה, כל מחסורם ניתן להם ללא עמל וללא יגיעה.
והנה, יום אחד פונה האח שנוצר ראשון והוא הבכור, ואמר לאחיו הצעיר: "יודע אתה אחי? שמעתי מאחורי הפרגוד, שימינו כאן קצרים – רק 9 חודשים, וכשיסתיימו אותם ימים נעבור לעולם גדול ועצום בו נראה אנשים רבים, מכל מיני סוגים, וכל מיני סוגים של מאכלים, רהיטים, בגדים, מכשירים, עולם בו יש אור גדול או חושך, לילה ויום, חורף וקיץ, ומי שרוצה לאכול וצריך להתפרנס חייב ללמוד קודם ואח"כ לעבוד, עולם בו ישנם גם יגיעה ומכאובים אך וגם שמחה ושלווה, ואח"כ כשנגדל נתחתן ויוולדו לנו ילדים, אותם נצטרך לחנך וללמד, וכל דבר שיש בעולם הבא אחרי הבטן, הכל צריך להשיג ע"י עמל ויגיעה".
הביט בו אחיו הצעיר בתמיהה ואמר: "אוי לי עליך אחי, כי נראה שהשתבשה עליך דעתך. מה הם הבלים אלו שאתה אומר? לאחר שנצא מהבטן הזו נלך כולנו לאבדון, ולא יהיה עוד זכר לא לנו ולא לכל אשר היה עימנו כי אין כלום לאחר כך, והכל יסתיים בצאתנו מבטן זו".
אמר לו הבכור: "לא כן הוא אחי, כי כך שמעתי, ודע לך כי אמת הוא. יבוא יום, וכשנצא ממקום זה צריכים אנו להיות מוכנים לקראת העולם שבחוץ". לעג לו אחיו הצעיר ואמר: "הבל הבלים אחי, הבל הבלים אתה שח. לא עולם הבא ולא חוץ. רק קץ כל בשר ואבדון מחכים לנו שם, שום כלום!".
וכך, המשיכו האחים להתווכח ביניהם. כל חודשי ההריון התקוטטו ורבו, התווכחו וחלקו, זה אומר "יש עולם לאחר הבטן!" וזה אומר "אין עולם לאחר הבטן!".
ובינתיים עברו וחלפו להם תשעת החודשים והגיע יום הלידה. והנה חש האח הבכור כי הוא מחליק ממקומו לעבר היציאה מהבטן. אמר לאחיו "ראה נא אחי, הנה הגיע זמן היציאה מהבטן, ועוד מעט -ותראה שצדקתי! ואז תודה לי בפה מלא". הביטו בו אחיו הצעיר ואמר לו: "או לי עליך אחי, כי הגיע יומך ועדיין אתה ממשיך בהבלים? היה מוכן לקראת הסוף ודע שלא נתראה יותר".
וכך מעט מעט, החליק הבכור החוצה, החליק והחליק, עד שלבסוף – יצא מן הבטן. ומיד כשיצא, החל לבכות בכי גדול של שמחה, שהרי צדק וראה – עולם גדול יש בחוץ. ואחיו הצעיר שעדיין היה בבטן, חשב שבוכה הבכור משום שראה שהוא – האח הצעיר, צדק. אמר לעצמו "אוי לי עליך אחי, כי אמרתי לך שהכל הבלים ולא שמעת בקולי, ועכשיו בוכה אתה שטעית כל הימים, ואילו אני מתרווח לי פה ונהנה מרגעי האחרונים".
לאחר זמן מועט, החל גם האח הצעיר להחליק ממקומו, והוא בטוח בעצמו ויודע שסופו קרב. והנה אך יצא מן הבטן, נדהם לראות אנשים המסתובבים סביבו, אור, דיבורים, מכשירים ורהיטים, עולם גדול ומבהיל שאינו מכיר ולא התכונן לקראתו. החל מיד לצעוק ולבכות מפחד ולא ידע מה יעלה בגורלו, וחשב בליבו: "אוי לי, אוי לי. כי טעיתי באומרי אין עולם אחר הבטן. ואחי הגדול צדק והכין עצמו, ואני אנא אני בא?".
לאחר שלקחו אותו לחדר התינוקים, שמו את עריסתו ליד מי? ליד אחיו הבכור, שחייך אליו ואמר: "רואה אתה אחי, רואה שיש עולם אחר הבטן?"
והנמשל:
אדם חי בעולם הזה 70 שנה, ואם בגבורות 80 שנה ואומר לכולם: אין כלום אחרי הבטן – אחרי העולם הזה, הכל יגמר! לא ישאר מאתנו מאומה, לא נשמה ולא גוף, לא חיים ולא מוות. ומסביבו כולם צועקים ואומרים: "בן אדם מה לך נרדם! העולם הזה הוא פרוזדור לטרקלין. התקן עצמך בפרוזדור -הכן עצמך בעולם הזה בפרזדור – לפני שתכנס לעולם הבא – לטרקלין, ותעמוד שם לפני המלך – מלכו של עולם, הקב"ה ותתן לפניו דין וחשבון: התכוננת? הכנת את עצמך? איך תגיע לעולם האמת ואתה לא מוכן. עוד תהיה מופתע, עוד תצעק ותבכה. ותהיה נדהם ומובך ותראה -שאין חזרה אל הבטן! אין חזרה לעולם הזה".
ומה יעשה אז האדם? מה הכין לעצמו ואיך הכין את עצמו לקראת העולם הבא?
מי שטרח בערב שבת, הוא יאכל בשבת! אך מי שלא טרח בערב שבת, אוי לו – מה יאכל בשבת???